אריאן רובן, נבחרת הולנד / צלם: רויטרס
שני מחזורים לסיום מוקדמות יורו 2016, והלילה שירד על הכדורגל ההולנדי לא מתקרב לסיומו. רק נס יאפשר לנבחרת הכתומה להגיע למקום השלישי בבית חלש יחסית, ממנו תוכל לעלות לפלייאוף שיאפשר לה, אולי, להיכנס ליורו. אותה נבחרת שהפסידה בקושי לספרד בגמר מונדיאל 2010, אותה ריסקה במונדיאל הבא, בו סיימה שלישית אחרי הפסד בפנדלים בחצי הגמר לארגנטינה, לא בין ה-24 של אירופה? ההולנדים אוהבים לקרוא לעצמם "קסקופ", ראשי-גבינה. רק שכנראה הגבינה הבשילה מדי, כי הכדורגל ההולנדי מסריח מהראש.
ההצלחות במונדיאלים חיפו על בעיות קשות. אפילו הכישלון המהדהד ביורו האחרון (אפס נקודות בבית המוקדם) הוסבר ביכולת היריבות. אבל הכדורגל ההולנדי כבר ממזמן אינו טוטאלי. כיום הקבוצות ההולנדיות לא מהוות פקטור באירופה, ואין מלבד אריאן רובן שחקנים הולנדים בקבוצות העל האירופיות (לפחות עד שתחזור מנצ'סטר יונייטד לשם). ורובן פצוע, כרגיל. הכוכב במיל' רובין ואן פרסי, לעומת זאת, הוא ג'וקר על הספסל של פנרבחצ'ה.
אחרי הפיאסקו האחרון, תבוסה 0-3 באיסטנבול בתחילת ספטמבר - הופיעה על השער במגזין "עולם הספורט" תמונת הנבחרת עם מסגרת שחורה והכיתוב "לא מספיק טובים ליורו". ה"טלחראף" יצא בכותרת "איזה ביזיון", והוסיף: "עם הרחבת היורו ל-24 נבחרות מ-53 מדינות נחרו פה בבוז, בייחוד אחרי ההגרלה הקלה שזומנה להולנד".
***
המשבר הנוכחי החל עם עזיבתו של לואיס ואן חאל את הנבחרת למנצ'סטר יונייטד. את ואן חאל, שכיסה על הגנה חלשה באמצעות עיבוייה ועבודה הגנתית קבוצתית, החליף חוס הידינק, שהחליף את הטקטיקה חזרה, או לפחות ניסה. "הולנד התאמצה למצוא תבנית. הם איבדו את חוש הכיוון, הלכידות התפוגגה. כדורגל המתפרצות שהצליח במונדיאל ברזיל ננטש עבור ניסיונות כדורגל של החזקת כדור במסורת ההולנדית, אבל השינוי פגע במבנה הנבחרת, במורל ובתוצאות. כשהשגיאות מתרבות והביטחון העצמי יורד, נחשפים הליקויים בנבחרת", ניתחה איימי לורנס ב"גרדיאן".
הידינק בבירור היה מבוגר מדי, חסר אנרגיה ואפאטי, והתקשורת שלו עם הצעירים העייפים נכשלה. הוא הוחלף מאוחר מדי, ביולי, כשלמאמן החדש דני בלינד רק ארבעה משחקים לתקן. לפני מחזור המשחקים הראשון אמר רובן, הקפו החדש, לתקשורת: "חייבים לנצח את שני המשחקים. חוץ מזה כלום". המאמן הטרי בלינד טען: "איני יכול לדמיין טורניר בצרפת בלי הולנד, עבור חלק מהסגל זו הזדמנות אחרונה לזכות בתואר". לזכות בתואר!
ה-"NRC האנדלסבלאד" קרא למשחק הבכורה של בלינד, מול איסלנד, "צירוף של ביש מזל, שהורע עוד יותר עם טמטום וחוסר מקצועיות". בדקה ה-31 יצא רובן הפצוע, ועמו התשוקה. ברונו מרטינס אינדי היכה בפניו של איסלנדי שלוש דקות מאוחר יותר, והורחק. בלינד הוציא דווקא את הונטלאר החלוץ, ובדקה ה-54 ירד ואן דר-ויל לגליץ' מטופש שהביא לפנדל ולניצחון איסלנדי. הולנד הפסידה לראשונה אי-פעם משחק ביתי במוקדמות יורו, ורשמה משחק רשמי ביתי ראשון ללא ניצחון מזה שמונה שנים. וזאת לאיסלנד על 330 אלף תושביה, כשהסיכוי לעלות לטורניר בצרפת על כף המאזניים.
אחרי ההפסד ביקר "הטלחראף" את בלינד: "סך כל ההחלטות המוטעות דמה לצפייה בסרט דל תקציב גרוע במיוחד".
מול טורקיה המגמגמת הפגינה הולנד את אוזלת היד המושלמת. במקום לשחק כדורגל מודרני של מסירות קצרות (אם כבר מחזיקים כדור) מול לחץ היריב, ההולנדים מתרחקים מהכדור. אבל עיקר הבעיה הוא מנטאלי: משחק בלי לחץ מאורגן, בלי משחק קבוצתי, בלי נשמה. חוסר הריכוז וחוסר הגיבוש מפקירים מגינים לטעויות. לכן נקלעה הנבחרת בשישה משחקים במוקדמות לפיגור, מהם ניצחה אחד (מול קזחסטאן בבית) וסיימה בתיקו אחד (1-1 מול טורקיה).
"אנחנו מאמינים שאנחנו באמת טובים, אבל אנחנו לא", אמר רובן ל-AD. בשמונה משחקי מוקדמות ספגו ההולנדים 10 שערים. אחרי המשחק בטורקיה התפרסמה בשמחה לאיד הסטטיסטיקה שהוציאה חברת אופטה, על-פיה הולנד לא הייתה בפיגור הכי הרבה דקות במוקדמות עד כה. אנדורה, גיברלטר, מלטה וסן מרינו עדיין לפניה...
***
מקור הבעיה האמיתי לא על המגרש: הוא מבני בכדורגל ההולנדי. אפילו מזכ"ל ההתאחדות ברנד ואן-אוסטביין אמר: "חשבנו שזו תאונה, אבל מסתבר שזה מקבל דפוס של קבע". איכות המאמנים דועכת. אחרי שייצאה עשרות מאמנים לעולם, לא עולים מאמנים מצליחים חדשים מהולנד. לא מהקבוצות הנכשלות באירופה, ולא מההתאחדות. להידינק סייע פטריק קלויברט, לבלינד מסייעים מרקו ואן-באסטן ורוד ואן-ניסטלרוי, שלושתם חפים מהצלחה משמעותית. בלינד רק שימש שנה כמאמן ראשי עד הנבחרת, באייאקס, אי שם ב-2005/06. מינויו מראה את חוסר העומק במאמנים. האקדמיות הוציאו כישרונות, אבל אין מי שיטפח אותם. קחו למשל את דור הביניים בין הכוכבים המזדקנים והצעירים, דור הזהב שזכה באליפות אירופה לנוער ב-2007: מאמנם דאז, פופה דה האן, אמר שהוא "לא הגשים את הציפיות. מרביתם היו טובים מספיק, אבל חסרה להם התשוקה, הדרייב הנחוץ להגיע לטופ האירופי. לא היה מי שיוביל אותם בדרך הנכונה כדי שיגשימו את ההבטחה".
עוד אחד ששם את האצבע על הבעיה הוא גסטון ספורה, כלכלן ויועץ להתאחדות, בראיון לרויטרס: "הולנד היא נבחרת בינונית החיה בעולם חלומות דמיוני". הבעיה מתחילה בהתאחדות, הוא טוען. "סך ההחלטות שלה מעורר דאגה. הבחירה בהידינק הייתה בעייתית, ובלינד שתמיד הוגן מפני הרוח כשניצב מאחורי ואן חאל באשר הלך וכמעט מעולם לא נשא באחריות, הוא זה שיפעיל את הרוח הקבוצתית ויוביל להצלחות? החוזה ארוך הטווח שניתן לבלינד הוא טעות ניהולית... אנחנו ממשיכים לשקוע, על כר הדשא ובמשרדי העסקנים. הנבחרת הבינונית חיה על נוסטלגיה, אבל פיליפ קוקו, פרנק דה-בור ויאפ סתאם לא משחקים יותר. השחקנים חושבים שהם טובים כמוהם, אבל הם לא. ממפיס דפאי מגיע עם כובע גדול וצעיף מנקר עיניים למחנה האימונים כמו כוכב רוק, היום איש לא צועק עליהם יותר". ההצלחה במונדיאל? "דיברתי עם ואן חאל על האיכות בנבחרת לפני הטורניר, והוא אמר - זה מה שיש. הוא ניתח את האפשרויות והוציא את המקסימום. זה ההישג שלו, לא של הכדורגל ההולנדי".
הסנסציה הכי גדולה? אפילו יוהאן קרויף, שנוטה לחלות כשהוא רואה כדורגל דפנסיבי, חרק שיניים בטורו השבועי ב"טלחראף": "אני תמיד בעד כדורגל חיובי, אבל עכשיו אפשר לשכוח מזה. שני ניצחונות הם חובה, ולא משנה אם הכדורגל חיובי או שלילי. ועוד צריכים הטורקים להפסיד. לא יאומן".