זלאטן איברהימוביץ', נבחרת שבדיה / צלם: רויטרס
הערב (ג', 21:45) ייפגשו שבדיה ודנמרק למשחק שיקבע מי מביניהן תעלה ליורו 2016. אחרי שנורבגיה כשלה השבוע מול הונגריה, ברור כבר עכשיו שלסקנדינביה תהיה רק נציגה אחת בצרפת (איסלנד אינה נחשבת חלק מסקנדינביה). לא רק שאף נבחרת סקנדינבית לא סיימה בית מוקדמות במקום טוב יותר מהשלישי, מגמת הנסיגה נמשכת: מאז יורו 2004 אותו סיימו שבדיה ודנמרק ברבע הגמר - לא עברה נבחרת סקנדינבית את הבית המוקדם ביורו, ורק שמינית הגמר של שבדיה ב-2006 מצילה קצת מהכבוד האבוד במונדיאלים האחרונים. מה עובר על הכדורגל הסקנדינבי, שלא אחת בישראל משתמשים במודל שלו כדי לבחון את הכישלון אצלנו?
***
המשחק הראשון בשבדיה (1-2 לשבדים) הותיר רושם אחד ברור: רק שחקן אחד על המגרש הוא ברמה עולמית, זלאטן איברהימוביץ' כמובן, בגיל 34 שחקן השנה בשבדיה בפעם ה-10. למרות השליטה השבדית, לא הם ולא הדנים שיחקו מהר, עם יצירתיות מוגבלת במרכז השדה. אין לשבדים מישהו כמו פרדי ליונברג, מרטין דאהלין, תומאס ברולין או הנריק לארסון; לדנמרק אין לאודרופים, פאולסנים או את יון-דאל תומאסון. הוותיקים יותר בינינו זוכרים את שנות ה-90 המופלאות של הסקנדינבים, בהן זכו הדנים באליפות אירופה האגדית (1992), השבדים הגיעו לחצי הגמר במונדיאל (1994) וביורו (1992), גטבורג ורוזנבורג היו אורחות קבועות בליגת האלופות והגיעו לרבע הגמר.
מה קרה מאז? קודם כל, הכדורגל השתנה. הטכניקה של הכוכבים הסקנדינבים התלוותה לחוסן גופני שאיפשר להם להתגבר על מגינים. אבל הכוח, האינטנסיביות והטכניקה של המגינים השתפרה. המשחק היום מבוסס על שחקנים נמוכים וזריזים יותר שמקבלים החלטות ומוסרים לרגל בפחות משנייה בממוצע (עד לפני עשור: קרוב לשלוש שניות בממוצע).
הדבר השני הוא נחיתה חזרה למציאות. שבדיה (9.8 מיליון תושבים, סך של חצי מיליון כדורגלנים רשומים, כולל חובבנים ונשים), דנמרק (5.5 מיליון, 357 אלף כדורגלנים) ונורבגיה (5.2 מיליון, 394 אלף כדורגלנים) הן מדינות מעוטות אוכלוסין, יחסית. גם מספר הכישרונות הגדל בהן, וגם הכוח הפיננסי של הכדורגל - הם פונקציה של אוכלוסייה. ניקח למשל את ממוצע הצופים באצטדיון, שנמוך משמעותית מבעבר וממשיך במגמת ירידה: בשבדיה, בה בערי השדה האהדה ממילא נתונה להוקי קרח בעיקר, מגיעים במוצע 7,132 צופים למשחקי הליגה, והיא הליגה היחידה בה קבוצה מליגת המשנה (המארבי) היא הקבוצה הנצפית במדינה (מאז ירדה ליגה לפני שבע שנים). בנורבגיה (6,961) ובדנמרק (7,063) הממוצעים עוד יותר נמוכים.
למרות שבעשור האחרון נבנו אצטדיונים חדשים (וגדולים מדי, כמו במולדה), שהביאו לעלייה זמנית במספר הצופים, המספרים חזרו להידרדר. מהומות באצטדיונים, ירידת קבוצות ליגה והיעלמות משחקי הדרבי מושכי הקהל מגטבורג, שטוקהולם וקופנהאגן, כמו גם יצירת מועדונים מאוחדים כמו פ.צ קופנהאגן או מידטיילאנד ומחירי הכניסה הגבוהים יחסית (45-30 אירו בממוצע) מרתיעים אוהדי כדורגל. מעבר לכל אלה, טוען אנדריאס הוייר בבלוג שלו - האובססיה הסקנדינבית לפרמיירליג, שכוללת נסיעות לאנגליה למשחקים או לפחות הישארות מול הטלוויזיה בבית - יכולה להסביר ירידה נוספת בעונה האחרונה, על-פי נתוני אופ"א, של 10% בדנמרק וכ-5% בשבדיה במספרי הצופים. בכל שלוש המדינות הסקנדניביות משחקי כדורגל לא היו אירוע הספורט הנצפה ביותר בשנה החולפת.
גורם שלישי הוא הכסף. ניקח את דנמרק כדוגמה: באופן פרדוקסלי, עושרו של הכדורגל פוגע בו. הליגה הדנית מדורגת 13 בהכנסות באירופה ויש לה את חוזה השידור הטוב בסקנדינביה, עם 31 מיליון אירו - וזאת עבור ליגה של 12 קבוצות בלבד. העלייה בהכנסות תורגמה, במקום להשקיע בתשתיות לנוער ובקידום מאמנים, כמובן לרכש של שחקנים זרים בינוניים במקרה הטוב, ולהשארת כל כישרון צעיר לפחות עד גיל בו הוא נרכש על-ידי מועדונים בחו"ל. בכך יורדת רמת הכשרת הכדורגלנים, ורמת החוב של המועדונים עולה (החוב הכולל בליגה הדנית: 11 מיליון אירו). פשיטות רגל ומשטרי צנע במועדונים אחרים מונעים שיפור בהכשרת הנוער והמאמנים. גם בנורבגיה האובססיה לאנגליה מביאה לשגעון גדלות. "במוקדם או במאוחר, מגיעה המציאות כדי לטפוח על הפנים", כותב הוייר.
כך לא מגיעים יותר, כמעט, שחקנים סקנדינביים למועדוני הפאר של היבשת (למעט כריסטיאן אריקסן בטוטנהאם, נניח, פייר-אמיל הויביירג בבאיירן, שמושאל לשאלקה, ומרטין אודגארד שמשחק בריאל ב').
***
האתר transfermarkt.com מעריך את שווי השחקנים של נבחרת דנמרק, המדורגת 35 בעולם בדירוג פיפ"א, ב-94 מיליון אירו, את שבדיה (מדורגת 45) ב-83 מיליון ואת נורבגיה (46) ב-47 מיליון. כהשוואה, מדינות דומות בגודלן: בלגיה, מדורגת ראשונה, מוערכת ב-435 מיליון, וישראל, מדורגת 61, ב-43 מיליון אירו.
אבל לא הכל שחור, ויש הטוענים כי המצב הקיים צפוי להשתנות: נורבגיה, הנבחרת הצעירה במוקדמות, נתקלה בהגרלה קשה (איטליה וקרואטיה) ובכל זאת, 17 דקות לסיום המחזור האחרון היא היתה ראשונה ורק צמד שערים באיטליה שלח אותה לפלייאוף האכזרי; בקיץ זכתה שבדיה באליפות אירופה עד גיל 21; ודנמרק הגיעה לחצי הגמר. היחלשות הליגות שוב שולחת שחקנים לאקדמיות של אייאקס, ברצלונה ולבונדסליגה. הכדורגל הסקנדינבי בשפל, אבל ממנו הוא רק יכול לעלות חזרה.