רן קוניק / צילום: איל יצהר
ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, נוהג לומר שתושבי עירו אכן עשירים, ולכן היא ממוקמת גבוה בדירוג הסוציו-אקונומי של הלמ"ס, אך העיר עצמה היא ענייה. זאת, כי יש בה ממש מעט שטחי מסחר ותעסוקה שיניבו לה ארנונת עסקים למילוי קופתה, בהשוואה למגורים רבים, אשר לעולם הם סעיף הפסדי בתקציבי עירייה.
והנה, בשבוע שעבר, יצאה מלשכת ראש העיר בגבעתיים הודעה ולפיה בשעה שתושבי ערים אחרות בישראל עומדים לספוג עוד התייקרות בארנונה, גבעתיים ביקשה וקיבלה אישור לתת הנחה במס העירוני שמשלמים לה תושביה ובעלי עסקים הפועלים בה.
כלומר, למרות שהעיר אינה משופעת בהכנסות, קוניק הולך לדלל עוד קצת את קופתה, לכאורה כדי להקל על חשבון ההוצאות של תושביו.
כסף קטן
מקור ההנחה המתוכננת הוא ביטול הייקור השנתי הקבוע לארנונה ברשויות, בשיעור 1.27%. במגורים, המשמעות היא כמה עשרות שקלים בשנה למי שגרים בדירות קטנות וישנות, ועד מאה-מאתיים שקלים בשנה לדיירי דירות חדשות וגדולות במיוחד. כלומר, לא מדובר בכסף גדול בכלל לפרט.
לעומת זאת, הקופה הציבורית, קופת העיר, תפסיד כתוצאה מכך הכנסות שהיו יכולות להגיע עד 2.18 מיליון שקל.
מה יכלה עיריית גבעתיים לעשות בקצת יותר משני מיליון שקלים? הנה כמה רעיונות: לייסד קרן הלוואות ומענקים לשיפוץ החנויות ברחוב כצנלסון המתיישן והטוב; להוסיף ריהוט רחוב לרחבת הקניון השוממת כדי שתהפוך לכיכר עירונית פעילה, ולשפר את מערך הספסלים ופינות המנוחה ברחובות העיר.
מהלכים כאלה היו תורמים לרווחת התושבים כציבור וככלל, הרבה יותר מחיסכון של עשרה שקלים בחשבון הארנונה החודשי, שייבלעו בתקציב השוטף המשפחתי.
הבלוף יתגלה
אפשר להבין את קוניק ואת היועצים שהמליצו לבקש הנחה בארנונה, ומשקיבל אותה הורו לראש העיר לחגוג אותה כהישג בתקשורת. הבון טון היום הוא "מאבק ביוקר המחיה", הזול הוא המלך, כולנו מגדילים בשקל תשעים, והכי אוהבים "בהנחה", אפילו היא בטלה בשישים.
אם קוניק יחכה שתושבי גבעתיים יעריכו את מהלכיו האמיצים בתחום התכנון האורבני של העיר, יברכו על עמידתו בעד העיר ונגד רודפי הזדמנויות נדל"ן, הקדנציה תברח לו. מעטים ראשי הערים שהרוויחו אהדה על מהלכים ארוכי טווח, טיפול בתשתיות ושיפור חיי השגרה העירוניים.
ועדיין, פיזור שני מיליון בצ'קים קטנים כמתנות לתושבים, הוא מהלך שקוף מדי וחסר תועלת. הבלוף עלול להתגלות מהר. עדיף להזדרז ולאגם את הכסף, ולהשקיע אותו במטרה ציבורית אחת או שתיים, שהרבה תושבים מעוניינים בה ונהנים ממנה.
והנה הצעה: לגבות את מלוא הארנונה בלי הנחות, כולל 1.27% ההתייקרות, ולצאת בהליך שיתוף ציבור שיאפשר לתושבי העיר להיות מעורבים בפיתוח רעיון והחלטה על מטרה עירונית שבה יושקע הכסף. בפריז, מזה שנתיים, 5% מהתקציב העירוני מושקע באופן כזה, לפי החלטות הציבור ובשיתופו. זה טוב לעיר, ולבטח לא הזיק לאהדה הציבורית כלפי ראשת העיר הנוכחית, אן הידלגו, שיזמה את השיטה ואף קבעה אותה באחרונה כחוק עזר עירוני.
זרע הפורענות
רן קוניק אינו היחיד, גם מרים פיירברג, ראשת העיר נתניה, ביקשה וקיבלה אישור לתת הנחה לתושביה, ויש עוד רשויות שהלכו באותו מתווה. התושבים, כפי שכבר ברור, לא חוסכים הרבה, ראשי הערים מרוויחים כותרות. אבל הרווח הגדול הוא של שר הפנים, סילבן שלום, אשר טמן את זרע הפורענות, כאשר הודיע כי ירשה לכל רשות לוותר על הכנסות ארנונה בקופתה, באמצעות "ההנחה" הזאת.
מה אכפת לסילבן? הרשות תקלע לגרעון, ותזדקק לעזרתו, מה שייאפשר לו, כשר פנים, "לסחור" עם ראשיה בכסף לכיסוי חובות. ואתה, לך תהיה ראש עיר שלא רוצה לתת הנחות.