בית משפט / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
עולם הליטיגציה המשפטית ומימון ההליכים המשפטיים געש לאחרונה בעקבות פסק דין תקדימי בו אישר בית המשפט הגבוה לצדק באנגליה תשלום הוצאות משפט "ריאליות", אשר באו לשפות תובע שנדרש למימון הליך משפטי על-ידי גורם שלישי - קרנות למימון הליכים משפטיים (Litigation Funding).
תארו לעצמכם שאתם נדרשים לתבוע חברה גדולה, באנגליה או בכל מקום אחר בעולם, ואתם חוששים, ובצדק, שההליך מאוד יקר ושהוא צפוי לעלות לכם מיליוני שקלים (תשלום שכר-טרחת עורכי דין, שכר מומחים, אגרות וכו').
עכשיו תארו לעצמכם שאת עלויות התביעה היקרות להחריד, לא אתם מממנים, אלא קרן השקעות שמאמינה בתביעה שלכם ובעורך הדין שלכם, ושכל תפקידה הוא לממן הליכים משפטיים בארץ ובעולם. היה והקרן מאמינה בסיכויי ההצלחה בתיק, היא נוטלת על עצמה את הסיכון ומממנת את ההליך. במצב בו אתם זוכים בתביעה, הקרן מחזירה את ההשקעה שלה ומרוויחה ממנה. במקרה שאתם מפסידים במשפט - הקרן אינה דורשת מכם בחזרה את ההשקעה שלה.
קרנות למימון הליכים משפטיים נפוצות מאוד בעולם, בעיקר באנגליה, אוסטרליה וארה"ב, והן החלו לעשות "עלייה" ולחדור לשוק המשפט הישראלי.
פסק הדין התקדימי ניתן בערעור שהוגש על-ידי חברת אסאר על פסק בוררות ICC באנגליה, בו היא נדרשה לשפות את חברת נורסקוט בגין הוצאות המימון שלה בהליך הבוררות.
התביעה בהליך הבוררות מומנה על-ידי קרן למימון הליכים משפטיים וכללה עלויות בפועל בסך 647 אלף ליש"ט (שכר-טרחת עורכי דין, עלויות בורר וכו'), ובנוסף, דמי הצלחה של הקרן למימון ההליכים - 300% מסך העלויות המקדמיות או לחילופין - 35% מהסכום הנפסק בבוררות (הגבוה מבניהם). בהליך בוררות זה עלויות התובע לאחר פסיקת הבורר הסתכמו ב-1.94 מיליון ליש"ט (עלויות הבוררות בפועל, בנוסף על דמי ההצלחה של הקרן).
הבורר, סר פיליפ אוטון, קבע כי על אסאר לשלם, מעבר לסכום הנפסק בבוררות, הוצאות משפט לתובע בסך של 1.94 מיליון ליש"ט - זאת בשל המימון שנדרשה נורסקוט לקחת לשם הגשת התביעה מקרן למימון הליכים משפטיים.
אסאר הגישה ערעור לבית המשפט הגבוה לצדק באנגליה על קביעת הוצאות המשפט המוגזמות, לטענתה, שפסק הבורר. גם שם התיישרו עם פסיקת הבורר.
בישראל, הכללים להחזר הוצאות משפט קבועים בתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרח, לפיהן שוקל בית המשפט את ההוצאות שבעל הדין הוציא בפועל, ובלבד שהיו סבירות ודרושות לניהול המשפט. המגמה ההולכת וגוברת בבתי המשפט בישראל היא לפסוק הוצאות ריאליות, החזר שכר-טרחת עורכי דין והוצאות נוספות.
האם בעקבות פסיקה תקדימית זו נראה תמחור הולך וגובר של קרנות למימון הליכים משפטיים (300% על ההשקעה, 35% מסכום הפסיקה), שכן את המחיר ישלם הנתבע אם יפסיד בהליך? והרי הוא בכלל אינו חלק מהמשא-ומתן המסחרי, הנוגע לגובה ההחזר שישולם במקרה של זכייה - משא-ומתן שבין התובע לקרן המממנת. האם נראה נתבעים שמתפשרים מהר יותר בתיקים גדולים בהם ידוע לצדדים כי התביעה ממומנת על-ידי צדדים שלישיים?
הפתרון המתבקש - קביעת כללים ברורים לעלויות ולשקיפות. בשלב הראשון יש לקבוע מפתח לתמחור מימון הליך משפטי, בין אם על-ידי המחוקק ובין אם על-ידי בתי המשפט, בו יקבע גובה התגמול אשר יוכל להיות מוכר כ"הוצאה נוספת", לו יזכו קרנות מימון בבואם לממן הליכים משפטיים; בשלב השני יש ליצור שקיפות. יש לקבוע כללים הנוגעים למתן מידע לנתבע, כאשר התובע נטל מימון לצורך התביעה. ייתכן כי עצם ידוע הנתבע בעניין זה יוביל לסיום ההליך בפשרה מהירה.
ניתן להעריך כי לא רחוק היום בו בתי המשפט בישראל יפסקו לזוכה במשפט החזר מלוא סכום ההוצאות ששולמו על-ידו, לרבות עלויות קרן למימון הליכים משפטיים, במקום בו הוצאו בפועל והיו דרושות לניהול המשפט.
■ הכותב הוא יועץ משפטי ושותף בקרן הישראלית למימון הליכים משפטיים ש.מ.