איסלנד: טרק בין קרחונים, הרי געש, נהרות, מפלים ואגדות

הדבר הראשון שעשינו כשהגענו לאיסלנד היה לצאת אל הגיהינום. במשך דורות האמינו תושבי איסלנד שבפסגתו של הר הגעש הקלה (Hekla) שוכן השער לשאול. עד שב-1715 טיפסו כמה איסלנדים אמיצים על ההר החרוטי וחזרו כשבפיהם הבשורה כי לא מצאו עליו כל זכר לשערי השאול - מה שלא הפריע ל-Hekla להמשיך ולהשתולל לאורך הדורות. ההתפרצות העזה האחרונה אירעה בפברואר 2000.

היקף ההתפרצות הגיע לשבעה קילומטרים, והאפר הוולקני שהיתמר לגובה של עשרה קילומטרים נישא על-ידי רוחות חזקות שנשבו למרחק של 300 קילומטר. 11 ימים בער ההר עד שנרגע.

מבחינה גיאולוגית, האי הקטן הזה נחשב למקום הכי סוער על הכדור - ספק לבה שאין שני לו, שופע קיטור וגייזרים, מדבריות וולקניים וקרחוני ענק, נהרות שוצפים ומפלים אדירים. אבל הוא גם אחד המקומות הבטוחים שיש, ידידותי, בתולי ויפהפה, ורוב-רובן של ההתפרצויות הגעשיות מתרחשות בו מבעד לשכבות של קרח. לא פלא שכאן, באי השוכן בגבול שבין הלוח הטקטוני הצפון אמריקאי והלוח הטקטוני האירו-אסיאתי, החלה ההרפתקה המופלאה של פרופסור לידנברוק ואחיינו בספרו הבלתי נשכח של ז'ול ורן "מסע אל בטן האדמה".

נוף מחסיר פעימה

אבל כדי להחסיר פעימה באיסלנד, לא חייבים לחדור לתוך לוע של הר געש. מספיק להגיע סתם כך, כפי שאנחנו עשינו, כדי לטעום את עוצמתו של הטבע ולראות כיצד הוא משנה את מצב רוחו בקפריזיות של מכשף יפה תואר ומרושע. "עשו כמו האיסלנדים, וצאו להרפתקה של חורף", יעץ לנו ארני גונרסון מחברת Extreme Iceland. וזה מה שעשינו. טיפסנו לסופר ג'יפ של ארני (סופר ג'יפ על אמת, עם צמיגים בגובה של 26 אינץ', לא כזה שהבחורות נוהגות בו אצלנו לסופרמרקט) ויצאנו לאזור ה-Highlands בפנים האי.

בדרך עצרנו ב-Gullfoss (המפל הזהוב), ללא ספק מהמרהיבים במפליה של איסלנד. הוא נופל בכוח מסחרר משתי מדרגות שגובהן המשותף 32 מטר, בלב הנהר הקרחוני Hvita. מראהו של המפל, שצונח בחורף (ולפעמים גם באביב) בין גושי שלג וקרח, היה פנטסטי. אחד מהסיפורים האמיתיים שנקשרו במפל הוא זה של סיגרידור תומאסדוטיר, שנולדה ב-1874 בחווה שבשטח המפלים, והיא ואחיותיה נהגו להדריך בהם מבקרים. כאשר בתחילת המאה ה-19 תעשיינים אנגליים גילו עניין ברכישת המפלים לשם הפקת אנרגיה חשמלית, תשובתו של אביה הייתה "אינני מוכר את ידידיי".

כצפוי, התעשיינים הצליחו לגייס את בנקאי איסלנד ועשיריה, אך סיגרידור יצאה למאבק שבמסגרתו צעדה לבירת איסלנד, 120 קילומטר ברגל, ואף איימה להשליך את עצמה מראש המפל. מאבקה של העלמה, שהסתיים בניצחון, הפך כבר מזמן לאייקון איסלנדי, ועורך דינה, סווין ביורנסון, היה לימים לנשיאה הראשון של המדינה.

Gullfoss הוא אחת מאטרקציות התיירות המפורסמות של איסלנד, וגם בחודש מארס פגשנו כאן לא מעט תיירים. על-פי נציבות הנסיעות האירופית, ETC, איסלנד ניצבת בראש היעדים הצומחים באירופה עם גידול שנתי של 40% בתיירות הבינלאומית. זאת, עוד לפני תחילת פעילותה של חברת הלואו קוסט האיסלנדית WOW Air בישראל, שתתחיל להפעיל בקרוב (ספטמבר) קו טיסות ישיר ראשון מריקיאוויק לתל אביב ובכיוון ההפוך. כבר עכשיו מתקשות תשתיות התיירות של המדינה להדביק את הקצב, ואני לא רוצה לחשוב מה צפוי פה בשיא העונה בין יוני לאוגוסט, כשכ-2.5 מיליון תיירים עתידים להציף.

לחבק את הבדידות

המשכנו לנסוע מזרחה, על דרכים שכוסו כליל בשלג. זה היה כמו לשייט בים לבן וצמרירי. לבסוף הגענו לעמק Landmannalaugar. השתכנו בבקתת עץ בקצה שדה לבה בקצהו הצפוני של טרק Laugavegur - אחד משבילי הטיולים האהובים על האיסלנדים. אורכו 55 קילומטר ונהוג לעשותו בחודשי הקיץ. הוא נמשך ארבעה ימים, עובר בנופים מגוונים ומסתיים בעמק Thorsmork הקרחוני.

כמו בקתות עץ דומות באיסלנד, גם הבקתה שלנו הייתה שייכת בעבר לאיכרים ולמגדלי צאן, וכיום היא משמשת בעיקר לאירוח מטיילים. היא מופעלת על-ידי Iceland Touring Association ויכולה להלין כ-80 מטיילים בתנאי דורמיטורי, עם שירותים ומקלחות בבקתה נפרדת. אנחנו היינו חמישה בלבד - ארבעה מטיילים וארני. זה היה כמעט הזוי. בחוץ שממה לבנה לא מופרעת, ובמרחק של כשישים מטר בריכה גיאותרמית טבעית, ענקית, מעלה אדים ומוקפת הרים לבנים משוננים. בוססנו אליה בשלג, פשטנו את כל השכבות וגלשנו בבגדי ים למימיה החמימים. הרגשתי כמו בחוויה חוץ-גופית. יצאנו בלית ברירה בחזרה אל הכפור רק כשהחשיך.

בלילה הטמפרטורה ירדה למינוס שבע. ישבנו בבקתה המוסקת באנרגיה גיאותרמית, חיממנו את התבשילים המצוינים שאמא של ארני שלחה איתו, התנפלנו על שוק הטלה העסיסית שהוא צלה על האש, הכנו סלט גדול, שתינו בירה והקשבנו לסיפורים. האיסלנדים הם מספרי סיפורים מוכשרים ובעלי הומור מיוחד. למשל, מה אתה עושה כשאתה תועה בדרך ביער איסלנדי? אתה פשוט נעמד, שהרי מן המפורסמות היא שאיסלנד כיום נטולת יערות כמעט.

בחוץ נשבה רוח. אלפי כוכבים נדלקו. יצאנו החוצה לקור, וחיכינו בבהונות קפואות לאורות הצפון. ואז הם הופיעו. ירקרקים ואדמדמים, מתוקים וחמקמקים כמו חלום של ילד. בתרבות האיסלנדית האורות הם אלפים (elf) שרוקדים בשמיים. "לצפות לאורות זה כמו ללכת לבר ולהתחיל עם בחורה", אמר ארני. "לפעמים זה מצליח". רק הקור הנושך הצליח להבריח אותנו חזרה לבקתה.

הבוקר התחיל בשמש יפהפייה. בוססנו בשלג אל הר הגעש Brennisteinsalda (שפירושו גל גופרית). סלעים כתומים-ירקרקים להטו בפסגה. כדורי השלג שגלגלנו אל הקיטור שעלה מבין סדקיהם התפצפצו תוך שניות. די מהר השתנה מזג האוויר. רוח ופתיתי שלג החלו לדקור בפנים. "אני בודק את תחזיות מזג האוויר, אבל אף אחד באיסלנד לא באמת מאמין להן", חייך ארני. "קשה לתת תחזית בתנאים ההפכפכים האלה". למרות השלג והרוח, עלינו על אופנועי שלג, משתעשעים בריק הלבן מסביב. נזכרתי באמירה של ידידי הספרדי רפאל, שנוסע לאיסלנד מדי שנה בחורף. "אנשים שחיים באירופה, אף פעם לא מרגישים לבדם באמת", אמר. "לכן אני בא לאיסלנד בחורף. לחבק את הבדידות".

הפרלמנט העתיק בעולם

אל מפל Seljalandsfoss האלגנטי, שצונח ברסס מרהיב מגובה של 28 קומות, נסענו עם כריסטיאן המדריך. סוסים איסלנדיים עמדו בשקט בשדות המכוסים שלג - נמוכים, טובי מזג וחמודים להפליא. סגנון דהירתם מיוחד וחלק כל-כך, שאפשר לשתות תוך כדי רכיבה קפה או בירה מבלי שתישפך טיפה. "אם את רוצה להעליב איסלנדי, תגידי על הסוס שלו שהוא פוני", צחק כריסטיאן.

קרני השמש יצרו קשת יפהפייה במפל. למרות הרסס והבוץ החלקלק לא ויתרנו על הצצה אל "מאחורי הקלעים" של המפל. המשכנו לעמק Thorsmork הרחב, התחום משני צדיו בקרחונים וקרוי על שמו של Thor, אל הרעם הוויקינגי, וחזרנו לריקיאוויק במסלול "טבעת הזהב" (Golden Circle) המפורסם.

אחד מאתרי החובה במסלול הוא הפרלמנט העתיק של איסלנד, ה-Thingvellir (בתרגום מילולי: מישורי הפרלמנט). האתר הוא פארק לאומי עוצמתי ומעורר השראה של נוף והיסטוריה, רכושו הנצחי על-פי חוק של העם האיסלנדי. כאן ייסדו הוויקינגים סביב 930 לספירה את ה-Althing, האסיפה הכללית של איסלנד, שהמשיכה להתכנס פה עד שעברה לריקיאויק ב-1798.

גם אתר הגייזרים הוא נקודת חובה על טבעת הזהב. יש אולי שדות גייזרים מרשימים ממנו, אבל זהו הגייזר הראשון שתואר בכתובים ושהאירופים הכירו, ומקורה של המילה geyser הוא במילה האיסלנדית Geysir, שפירושה מעין חם מתפרץ.

מערת הפלאות ויצורי הקסם

חלפנו ליד גבעה שעליה ניצבה כנסייה צנועה. "זוהי כנסיית האלפים", אמר כריסטיאן. "רבים מאיתנו מאמינים באנשים הקטנים והחמודים האלה שגודלם כשני שליש מגודל אדם, והם בלונדינים ולובשים בגדי סאטן. אם ילד אצלנו משחק עם מישהו בלתי נראה, זה בסדר, כי הוא משחק עם אלף, ומי שיש לו לב טהור - ואלה כידוע ילדים - יכול לשוחח עם אלפים". כמה חבל שאצלנו בארץ אין אלפים, חשבתי.

בקצה קרחון כחלחל עמד עורב שחור. לגונת הקרחונים Jokulsarlon שבדרום-מזרח איסלנד היא אטרקציה תיירותית מפורסמת, אבל שום דבר לא הכין אותנו לביקור במערת הקרח שאליה נסענו מהלגונה בסופר ג'יפ. זה היה כמו להיכנס לארץ פלאות בתוככי קרחון. קרני האור שחדרו בעד שכבות הקרח יצרו חלום בטורקיז. למה זה כל-כך כחול? בערך מאותה הסיבה שהים והשמיים נראים לנו כחולים, אם כי קצת יותר מורכב: ככל שהקרחון דחוס יותר (עניין של זמן), הוא בולע את כל הצבעים הנראים, ורק הצבע הכחול מוחזר אלינו.

איזה שיעור חלומי בפיזיקה ובאופטיקה. יצאנו באי חשק ממערת הקסמים. טיפות מים נטפו מתקרת התכלת. מתחילת אפריל כבר אי אפשר יהיה להיכנס אליה, מהטעם הפשוט שבקיץ היא נמסה מהחום ומהגשמים. במקום שבו ניצבנו בקיץ כבר יזרום נהר, ובחורף הבא מומחי הקרחונים יחפשו מערות אחרות בסביבה.

הוק (הוקוש בחיבה), מדריך טיול הקרחונים שלנו, הוא מ-Akurere שבצפון איסלנד, העיר השנייה בגודלה באי, 18 אלף תושבים כולה. הוא לומד גיאולוגיה בריקיאוויק ויחזור הביתה עם סיום לימודיו. ריקיאוויק על כ-200 אלף תושביה, רועשת וצפופה לו מדי. הזמנתי אותו לתל אביב.

המשכנו להליכה מאובזרת על קרחון בשמורת Skaftafell. מעל הקרחון מתרומם הר עם פסגה מחודדת שעליה מתגוררת נסיכה טרולית, ובהר בעל שתי הפסגות המחודדות שממול מתגוררים שני טרולים אחים, שאחד מהם מאוהב בנסיכה. בכל לילה כאשר הוא מנסה להתגנב אל אהובתו, אחיו ממטיר עליו סלעים ענקיים. זהו ההסבר המדעי לסיבה מדוע ההר זרוע בסלעים. גם ג'קי צ'אן בכבודו ובעצמו טייל על הקרחון לאחרונה לצורך צילומי הסרט Interstellar Batman begins.

משמורת Skaftafell הדרך כבר לא ארוכה לחוף Reynisfjara שבדרום העמוק של איסלנד. כאן האוקיינוס האטלנטי הוא המלך. הוא השתרע לפנינו במלוא תפארתו, מתקיף בגלי ענק אימתניים את חוף הלבה הקודר והשחור משחור, המנוקד בקרחונים שקופים דמויי יהלום. הזהירו אותנו בכל לשון של אזהרה לעולם לא להפנות את הגב אל האוקיינוס. מספיק גל אחד כדי לגמור חשבון עם הלא זהירים.

רוח עוועים נשבה בעמודי הבזלת המשושים שעל החוף ובעמודים המזדקרים מתוך הגלים כמו תפאורה לסרט. לילה אחד כמה טרולים יצאו לדוג בים. הדיג היה כה מוצלח עד שהם שכחו את עצמם, והשמש יצאה והפכה אותם לסלעים.

אי אפשר היה לחשוב על סיום יותר הולם לטיול מלינה בחוות Hali בדרום הכפרי של האי. פה נולד וחי Thorbergur T hordarson, אחד מסופריה המפורסמים של איסלנד. ספרו "האבנים מדברות" מתאר את החיים כאן בסוף המאה ה-19.

בעלי הבית מגדלים טלאים ודגים, ומעסיקים שף יצירתי במיוחד. בערב אכלנו ארוחה משובחת מול גבעה משוננת בשחור-לבן והר שנראה כחומת קרח. הרגשתי כמו במשמר הלילה של "משחקי הכס".

מידע מעשי

הגעה: טיסות ישירות: חברת הלואוקוסט האיסלנדית Wow Air עתידה להפעיל טיסות ישירות לאיסלנד מספטמבר הקרוב. טיסה ישירה לכיוון אחד תעלה החל מ-99 דולר, אך הטיסה חזור כבר תעלה 160 דולר. תוספת מזוודה לכל כיוון - 50 דולר, ובסך הכול כ-380 דולר.

טיסות לא ישירות: עם Monarch ללונדון בין 160 ל-300 פאונד, ומלונדון לרייקיאוויק עם Easyjet כ-33 פאונד.

תרבות: מוזיאון הסאגה Saga Musem - ההיסטוריה הויקינגית של איסלנד קמה לתחיה. hands on Harpa - היכל קונצרטים שהוא עבודת אמנות בפני עצמה המזמן אירועי תרבות ממדרגה ראשונה.

הלגונה הכחולה: נמצאת בדרך מריקיאוויק לנמל התעופה קפלאוויק, ספא מים יוקרתי ואחד מהיעדים הפופולריים באיסלנד. תמורת 40 אירו ניתן להתקלח בתא פרטי ולצוף במים עתירי מינרלים הנפלטים מתחנת הכוח סווארטסנגי הסמוכה. עם זאת, מקורם של מי הבריכה טבעי וחומם עומד על 38 מעלות.

קניות: Laugavegur - רחוב הקניות הראשי והצר של ריקיאוויק, מקסים בתמימותו ומציע חנויות בגדים, מזכרות, ספרים ומסעדות. בכפר Vik הסמוך לחוף Reynisfjara יש תחנת דלק עם מרכז קניות, מסעדה וחנות גדולה עם סחורה איסלנדית מקורית (לא מזכרות מסין).