ביטקוין / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
באופן מוזר ומפתיע, אבל גם מכוון, איש השנה שלי הוא אדם שאנחנו לא יודעים עליו דבר וחצי דבר. ובכל זאת, אותו איש או אשה השפיע על שנת 2017 באופן דרמטי, שלא היה ניתן אפילו לדמיין לפני כמה שנים. לאיש קוראים "סטושי נקמוטו" (Satoshi Nakamoto). זהו השם הבדוי, שבו השתמש מפתח תוכנה ומומחה לקריפטוגרפיה, שבנובמבר 2008 פרסם מסמך טכני (White Paper), שכותרתו היתה "ביטקוין: מערכת עמית-לעמית של מזומן אלקטרוני" (Bitcoin: A Peer-to-Peer Electronic Cash System).
המסמך פורסם לחברים באתר אינטרנט נידח העוסק בקריפטוגרפיה. כחודשיים לאחר מכן, בינואר 2009, פרסם נקמוטו את הגרסה הראשונה של תוכנת הביטקוין, השיק את רשת הביטקוין וכרה את המטבע הדיגיטלי הראשון. נקמוטו גם הקים אתר בשם Bitcoin.org והמשיך לתקשר עם מפתחים אחרים, שהוקסמו מהרעיון והצטרפו אליו. במחצית 2010 נקמוטו העביר את השרביט, וגם את כל קוד המקור של התוכנה, למפתח גאווין אנדירסן. הוא גם העביר כמה מכתובות האינטרנט השייכות ל"ארגון הביטקוין" לחברים בקהילת הביטקוין הקטנה, ונעלם.
מעט מאוד ידוע על ממציא הביטקוין האלמוני, וניסיונות מרובים לזהותו עלו עד היום בתוהו. נקומוטו השאיר מעט רמזים אודותיו ואודות המוטיבציה שמאחורי המצאת הביטקוין. בבלוק הראשון שנכרה על הבלוקצ'יין של הביטקוין, הוא כתב: "שר האוצר על סף חילוץ שני לבנקים". זהו ציטוט הכותרת של עיתון "טיימס" הבריטי מיום 3 בינואר 2009. כמה ציטוטים נוספים מהתקשורת באינטרנט עם נקמוטו, כללו את האמירות הבאות: "אכן, לא נמצא פתרונות לבעיותינו הפוליטיות באמצעות קריפטוגרפיה, אבל בכל זאת, נוכל לזכות בקרב אחד ובקצת טריטוריה של חירות לכמה שנים"; ו"הממשלות טובות מאוד בעריפת ראשים של רשתות הנשלטות ממקום אחד, כמו נאפסטר (אחת מחלוצות התוכנה בתחום של שיתוף קובצי מוזיקה באינטרנט; ח"ש), אבל רשתות עמית-לעמית (Peer to Peer) כמו Gnutella ו-Tor מצליחות להחזיק מעמד".
הפחד מפני הממשל האמריקאי
ייתכן כי כאן מונח אחד ההסברים למעטה החשאיות שנקמוטו בחר לעטות על עצמו. הוא הבין היטב כמה חשיבות מייחסות הממשלות, ובראשן הממשל האמריקאי, למונופול שיש להן על ייצור וניהול הכסף בעולם, ועד כמה הן יהיו מוכנות להשתמש בכוח כדי לשמר את המונופול הזה.
היעלמותו של נקמוטו שמרה לא רק עליו אישית, אלא גם על הרעיון של הביטקוין. ללא מנהיג ועם תוכנת קוד פתוח (Open source), עברה הבעלות ברשת הביטקוין לקהל המשתמשים, המפתחים והכורים, והביטקוין הפך למבוזר ובינלאומי.
הפחד של נקמוטו מפני הממשל האמריקאי כנראה לא היה פרנויה, והמקרה של E-gold בוודאי היה ידוע לו היטב. חברת אי-גולד נוסדה ב-1996 בפלורידה. הרעיון שלה היה לייצר סוג של כסף דיגיטלי, המגובה בזהב שנשמר בכספות החברה. אי-גולד היה הניסיון הראשון בעולם ליצור מטבע דיגיטלי שאינו הדולר, אשר זכה לפופולריות של ממש. עד 2009 היו לאי-גולד 5 מיליון משתמשים, וטרנזקציות בהיקף של יותר מ-2 מיליארד דולר בשנה.
אף שבשנת 2005 משרד האוצר האמריקאי קבע כי אי-גולד אינה נחשבת כעוסקת במטבע, הרי שמעמדה כיצרנית של מטבע אלטרנטיבי לדולר הפך אותה למטרה. בשנת 2007 נפתחו הליכים פליליים נגד מנהלי החברה, באשמה שעסקו בחלפנות כספים בניגוד לחוק הפטריוט האמריקאי. תחת האיום של 20 שנות מאסר וקנס של חצי מיליון דולר, הנתבעים חתמו על עסקת טיעון, שבמסגרתה פסק להם בית המשפט קנס של 200 דולר בלבד ו-300 שעות של עבודה קהילתית. ואולם, תחת הלחץ המתמשך של הממשל הפדרלי, החברה נסגרה בסופו של דבר, ובעליה התרוששו.
פרשת אי-גולד ומקרים דומים נוספים הבהירו כנראה לנקמוטו את הסיכון האישי העצום, לצד הסיכון להצלחת הרעיון עצמו, הטמונים בזיהוי בינו לבין הביטקוין בעת שהמטבע הדיגיטלי עושה את צעדיו הראשונים.
הביטקוין החזיר לכסף כמה מתכונותיו משכבר הימים, בתוספת העוצמה של הטכנולוגיה העכשווית. כמו הכסף לאורך אלפי שנות היסטוריה, הביטקוין נועד להיות מטבע שהוא יצירה של בני האדם, תוצאה של מוסכמה חברתית, בינלאומי בטבעו, עם מעורבות מוגבלת של הממשלות, והוא גם תוכנן כך שיהיה מוגבל בכמותו, אנונימי, פרטי, שמיש ללא מתווך, מהיר וזול להחלפה ולהעברה. כמטבע כזה, עצם קיומו מאיים על הבנקים המרכזיים והמסחריים בעולם, מתווכי ו"סרסורי" השיטה המוניטרית מאז 1971.
קסם הבלוקצ'יין
המצאת הביטקוין, וטכנולוגיית הבלוקצ'יין שעליה הוא מבוסס, היא לא פחות מפריצת דרך היסטורית. את החדשנות של הביטקוין ניתן לסכם כך: הוא פתר בעיית יסוד בעולם הדיגיטלי, המכונה העברה כפולה (Double spending).
מכיוון שכל קובץ דיגיטלי ניתן לשכפול אינספור פעמים, הרי שלא ניתן להשתמש בקובץ דיגיטלי ככסף או מייצג ערך. הפתרון שהציע נקמוטו איפשר לראשונה לייצר עותק יחיד של קובץ דיגיטלי מסוים.
הקונספט שלו איפשר גם ביצוע טרנזקציות אמינות בין צדדים זרים לחלוטין זה לזה, באופן ישיר בין אדם לאדם, ללא צורך ב"מתווך אמון" במרכז - מתווך שמטבעו ישתלט על הטרנזקציות, יסרבל אותן ויהפוך אותן ליקרות יותר. פרוטוקול הביטקוין גם איפשר לראשונה להעביר באמצעות האינטרנט ערך (למשל, בעלות על נכס) בין שחקנים זרים זה לזה, ולרשום את ההעברה והבעלות ברשת מחשבים אמינה ביותר, שקיומה אינו תלוי במוסד או בחברה כזו או אחרת. הביטקוין הביא לעולם גם קונספט של כסף בינלאומי ודיגיטלי שקיומו אינו תלוי בממשלות, שמאז ימיו של הקיסר הרומי נירון, נמנו עם גדולי זייפני הכסף בהיסטוריה.
כל הקסם הזה קרה באמצעות הקונספט המכונה בלוקצ'יין. במקום רישום מרכזי של כל הטרנזקציות במסד הנתונים של סוכן האמון או המתווך, הרישום מבוצע ברשת של מחשבים מבוזרים ונפרדים.
כדי שהקונספט הזה יעבוד, נקמוטו צריך היה לפתור שתי בעיות מרכזיות: אחת היא השאלה למי יש זכות לעדכן את מסד הנתונים, שכן ברור כי אם כל שחקן (כל מחשב ברשת) ינהל גרסה משלו של יומן הטרנזקציות, הרישומים יאבדו את אמינותם במהירות. והקושי השני הוא איך מבטאים את הזכות הדיגיטלית הזאת באופו חד-ערכי, הניתן להעברה מאדם לאדם. האתגר השני נפתר בדרך של קידוד קריפטוגרפי, המאפשר רישום של סדרת תווים (ספרות ואותיות) לזכותו של משתמש מסוים, המזוהה גם הוא בקוד, וכך להעביר את הזכות המקודדת הלאה.
הבטחת קיומה של גרסה אחת ואחידה של מסד הנתונים בכל המחשבים ברשת הביטקוין נעשית באמצעות מנגנון של הסכמה בין כל אותם מחשבים, המכונה קונצנזוס, והוא עובד כך: קבוצת בקשות לעדכון של יומן הטרנזקציות נרשמת ברשת הביטקוין. לאחד המחשבים ברשת, המכונים "כורים", מוגרלת באופן רנדומלי הזכות לבצע עדכון ליומן. כל המחשבים האחרים ברשת בודקים אם באמת מגיע לאותו כורה לעדכן את היומן ואם העדכונים שלו נכונים. אם רוב המחשבים ברשת מסכימים לעדכון, נוצר קונצנזוס והיומן מעודכן.
עדכון מסד הנתונים נעשה בדרך של הוספת "בלוק" חדש של מידע ליומן הטרנזקציות - בלוק שמתווסף לכל הבלוקים שנוצרו בעבר, ומכאן השם "בלוקצ'יין" (שרשרת בלוקים). הכורה שזכה "בהגרלה" ועדכן את הבלוקצ'יין, מקבל כפיצוי ביטקוינים חדשים. הכורים הם אלה שמתחזקים את רשת הביטקוין ומכסים את עלותה. ההגרלה הקובעת מי יעדכן את מסד הנתונים המבוזר, מבוססת על פתרון של חידה מתמטית - תהליך שדורש הרבה כוחות מחשוב. בגלל העבודה הרבה הזו, תהליך יצירת קונצנזוס של רשת הביטקוין מכונה "הוכחת עבודה" (Proof of work).
בשנת 2013, חוקר בתחום בשם סרג'יו לנדר פרסם סדרת בלוגים, שבהם ניסה להוכיח כי חשבון אנונימי, שבו 980 אלף ביטקוינים, שייך לנקמוטו. ואולם אף ביטקוין אחד מהאוצר הזה, השווה כיום כ-14 מיליארד דולר (פחות או יותר, בהתאם למחירו התנודתי של הביטקוין), לא נמכר או הוחלף עד עצם היום הזה - עוד נדבך בחידת נקמוטו.
ללא קשר למחירו, הביטקוין והבלוקצ'יין שבבסיסו שינו את העולם. הבלוקצ'יין שהמציא נקמוטו, יכול לעשות למערכת הפיננסית העולמית את מה שהאינטרנט עשה לתחום המדיה או את מה שהמסחר המקוון עשה למסחר הקמעונאי לסוגיו. ממקום מושבו, כאן או בעולמות אחרים (יש הסבורים כי נקמוטו כבר אינו בין החיים), יכול סטושי נקמוטו לחייך בגאווה. זוהי, ללא ספק, ההמצאה המשמעותית ביותר בעולם, שאיננו יודעים, וכנראה גם לא נדע, מי עומד מאחוריה.
■ הכותב הוא עורך דין, מנהל קרן השקעות במטבעות קריפטוגרפיים ומחבר הספר "A brief history of money"