המהפכה הנשית מתקרבת לרשויות המקומיות

קטי פיאסצקי-מורג, 34, מנהלת את קמפיין הבחירות שלה לראשות עירית בת-ים כאשר היא בחודש התשיעי להריונה (ילד שני), וכל דקה בלוח הזמנים שלה מכרעת. פיאסצקי-מורג חברת אופוזיציה במועצת העיר בחמש השנים האחרונות, תפקיד ללא שכר, ועובדת במקביל בחברת הייטק. מבחינתה ההיריון הגיע בתזמון מושלם: "התקופה של הקמפיין נופלת לי בדיוק על חופשת הלידה מהעבודה בההייטק, אז אני אפילו לא צריכה לקחת ימי חופש", היא אומרת ל"גלובס".

פיאסצקי-מורג היא המועמדת מטעם מרצ לראשות עירית בת-ים, והיא מתמודדת מול ראש העיר המכהן, יוסי בכר, אשר נבחר בבחירות המיוחדות שנערכו ב-2015, אחרי הרשעתו של שלמה לחיאני. מועמד מעניין נוסף בבת-ים הוא צביקה ברוט, שזוכה לתמיכה ומימון מהליכוד. ברוט, עיתונאי ידיעות אחרונות לשעבר ויועץ תקשורת, ייצג באופן רשמי את קמפיין טראמפ בישראל בבחירות 2016, והוא מקושר היטב ללשכת ראש הממשלה.

פגשנו את פיאסצקי-מורג השבוע בכנסת במסגרת אירוע מיוחד שנערך לקראת מערכת הבחירות ברשויות המקומיות. למרות האתגרים, פיאסצקי-מורג החליטה לרוץ בלי הרבה לבטים. היא זינקה לבריכה המקומית כבר ב-2013, והיא מתכוונת להמשיך. במידה מסוימת, היא החריגה ולא הכלל, כיוון שאחד הדברים הברורים בכנסי מגדר פוליטיים הוא שנשים רבות קשה מתקשות לקבל את ההכרעה, ולהתמודד.

הכנס שנערך ביום ב' האחרון, תחת הכותרת "מצטרפות, מתמודדות, מנצחות: כינוס מיוחד לעידוד נשים ברשויות המקומיות" הוא יוזמה של ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), יחד עם עמותת כ"ן בראשות מיכל יודין וד"ר מזל שאול והארגונים 'מקומיות 2018' ו-'נבחרות' בראשות אסתי רידר.

את אולם ירושלים בכנסת הציפו מאות נשים שהגיעו ממגוון רחב של מקורות: עמותות מקומיות, יועצות תקשורת ואקטיביסטיות, ונציגות של ארגון 'נשים עושות שלום'. המטרה של כולן הייתה אחת - לדון יחד באתגרים הייחודים העומדים בפני נשים המתמודדות על משרות פוליטיות. לפורום הנכבד הזה יש מעט יתר מחודש, עד סוף יולי, למועד ההחלטה על זהות המתמודדות וכ-4 חודשים עד לרגע האמת בקלפיות. הן מנסות לעזור אחת לשנייה, לחפש מקורות תקציבים, לתת עצות בהתמודדות בזירה שהיא גברית באופן מוחלט ולתת כתף לקראת כישלונות אפשריים.

תמונה עגומה - אופטימיות זהירה

ייצוג הנשים ברשויות המקומיות בישראל במצב עגום: מתוך 200 ראשי ערים, ראשי רשויות ומועצות מקומיות בזירה המוניציפלית - רק 6 נשים עומדות בראש, 2% בסך הכל. השיעור הזה, תת ייצוג מגדרי, נמוך בהשוואה למגזרים אחרים במשק (משפט, בנקאות, שוק הון ועוד). זאת בזמן שדווקא בזירה הארצית חל שינוי עצום בעשור האחרון, ומספר חברות הכנסת זינק מ-21 ב-2009 (ייצוג של 17.5%) עד ל-34 חברות כנסת כיום (28.3%). זה אולם מעודד, אך זה עדיין מעט ביחס לשיעור הנשים באוכלוסייה.

המודעות לתת הייצוג והחשיבות להתמודדות והצלחה של נשים בזירה המקומית, הייתה על הפרק גם במערכת הבחירות הקודמת לרשויות ב-2013. גם אז פעלו עמותות נשים רבות, כ"ן ביניהן, ובסיקור התקשורתי ניתן גם אז דגש על תת-הייצוג, אך התוצאות אכזבו. כמי שסיקרה את אותה מערכת בחירות, ראיתי את עמיתי העיתונאים ומערכות התקשורת עושים מאמצים מרשימים לחשוף מועמדות, לראיין אותן, לכבד את העימותים הפוליטיים. למרות הכל לא צלחה דרכן.

מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ממארס האחרון עולה כי 17,673 גברים ונשים התמודדו בבחירות הקודמות על ראשות הערים ועל תפקידי חברי וחברות מועצה בכל הארץ. מספר הנשים שהתמודדו עמד על 3,557 (20%), ומספר הנשים שנבחרו לתפקידי ראשות עיר וחברות מועצה הגיע ל-327 (13.5%) בלבד. מספר הגברים שהתמודדו ב-2013 היה 14,116 (80%), ומבניהם נבחרו 2,093 (86.5%).

הנתונים מספרים את הסיפור: גם כאשר נשים מתמודדות, הציבור בוחר בהן פחות, מסיבות שונות ומורכבות. יצוין שכדי שיהיו מספיק מתמודדות על ראשות ערים, צריכה לקום תשתית גדולה ומשמעותית של חברות מועצה, שכן בשלטון המקומי חברות במועצה או יו"ר האופוזיציה המקומית זו מקפצה לשלב הבא, ראשות העיר.

לרוב, השייכות המפלגתית לא משחקת תפקיד. הבוחרים מעדיפים לבחור במי שהם מכירים, כלומר ראש העיר מכהן. במרבית הערים בישראל אלה הם הגברים הנמצאים בתפקידים במשך תקופות זמן ארוכות מאוד, 5, 10, 15 שנים, ואף יותר. הדחת ראש עיר מכהן היא משימה כמעט בלתי אפשרית, כל עוד לא מדובר במי שהועמד לדין על עבירות שונות (ואז הוזז מכוח הוראות היועץ המשפטי לממשלה).

מדובר בתופעה חוצת מפלגות. למעט ש"ס ויהדות התורה, שמדירות נשים באופן אידיאולוגי באמצעות תקנונים המפלים נשים בצורה בוטה ומפורשת, בכל המפלגות בהן נשים מתמודדות הן עומדות בפני אתגרים דומים. לכנס של ח"כ לביא הגיעו נציגות מכל קצוות הקשת הפוליטית, מהבית היהודי, הליכוד, כולנו, יש עתיד, מרצ, עבודה והרשימה המשותפת.

דרוש: גב כלכלי איתן

תנאי הפתיחה דומים כמעט בכל מקום: התמודדות בסניף מפלגתי מקומי, או ללא מפלגה בקרב זירה פוליטית בה 98% הם גברים. השתתפות בישיבות מועצת עיר או ועדות בהן אותן הנשים הן כמעט תמיד אחת מתוך קבוצה גדולה של גברים. עיסוק בנושאים מקומיים, האמורים להיות קרובים לבית - חינוך, תכנון עירוני, הגנת סביבה, תברואה, תחבורה ציבורית מקומית - ואף על פי כן, ואולי בשל השליטה הגדולה ברישיונות עסקים ובוועדות תכנון ובניה, מיעוט הנשים העוסק בהן זועק.

והבעיה שהיא אולי המורכבת מכל, ולחלוטין חוצה מפלגות ומגזרים, היא הקושי לגייס את ההון הדרוש כדי להרים קמפיין בחירות. לשם כך צריך להגיע אל היעד כאשר המועמדת היא אשת עסקים מצליחה, עורכת דין עם הכנסה מפוארת או עם הון גדול מהבית. זה אף פעם לא פשוט. לא לגברים, ובמיוחד לא לנשים.

עליזה לביא משוכנעת שב-2018 הסיפור יהיה שונה. אחרי האכזבה של בחירות 2013, היא ביחד עם חברי הכנסת חנין זועבי (בל"ד, הרשימה המשותפת), דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת) וחברת הכנסת לשעבר יפעת קריב, המתמודדת כיום בעצמה על ראשות עירית הוד השרון, וחברות כנסת מכל הסיעות לחצו להעביר חקיקת העדפה מתקנת, בפעם הראשונה בישראל בתחום הפוליטי.

הגישה הערכית מאחורי החקיקה של העדפה פוליטית היא פשוטה: גזרים למי שמקדם שוויון מגדרי. אולם ללא מקלות למי שנמנע מכך. כלומר, המדינה לא כופה על הרשימות המתמודדות ברשויות לשבץ נשים, אך מעניקה תקציב מימון עודף למי שיעשה כן.

וכך, לפי החוק החדש, אשר יבוא לידי מבחן בפעם הראשונה ב-2018 ברשימת מועמדים בה יהיו נשים במקומות 1 עד 3 יעמוד מימון הבחירות על 115% (וזאת על פני מימון של 100% לרשימה המדירה נשים).

"אני מרגישה שהפעם זה שונה", אומרת לביא. "הפעם תהיה תזוזה בשיעור הנשים. הפער המגדרי ברשויות הוא תהומי בכל קנה מידה וזה בזבוז של הון אנושי. למדנו מן המחקרים שיש מיתאם בין רמת החיים לבין שיעור ייצוג הנשים, אבל זו לא גזירת גורל שצריך להסכים איתה, הייצוג המנוך הזה", היא מוסיפה.

עוד הפגינו נוכחות באולם ירושלים העגול יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, השרה לשעבר יעל גרמן, כמה מראשות הערים המכהנות, מטי צרפתי-הרכבי מן המועצה האזורית יואב, ליזי דלריצ'ה ראש מועצת גני תקווה, וח"כ יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד, שהזכיר את פועלו במינוי נשים לתפקידים בכירים במשרד האוצר, וקרא לנשים לסייע אחת לשנייה. "מזכירת המדינה לשעבר מדלין אולברייט אמרה בכנס בחירות בארה"ב שלנשים שלא עוזרות זו לזו שמור מקום מיוחד בגיהינום". הוא בחר לצטט דווקא את המשפט שהפך ב-2016 לשנוי במחלוקת והוסיף כי "מעבר למינויים שצריכים להוביל בכל מקום, אני גם קורא לכן, להיבחר ולהצליח ואז גם להמשיך ולסייע אחת לשנייה לקדם עוד נשים" הוא אמר.

לא עניין של ימין או שמאל

הדברים אינם כה פשוטים. הליכוד, המפלגה הגדולה ביותר יכולה להניע מהלכים בכל רחבי הארץ אך בבדיקת רשימות המועמדים שלהם במקומות מגוונים בארץ (המפלגה מפרסמת את המידע באופן מסודר באתר הליכוד), ניכר שברוב הערים רשימת הליכוד היא של גברים בלבד.

השבוע פניתי ליו"ר הועדה המוניציפלית של הליכוד, ראש עירית מודיעין חיים ביבס ומי שמאשר מטעם המפלגה את הרשימות (בכפוף לפריימריס בסניפים) ואת זהות המועמד של המפלגה לראשות העיר. ביבס אמר ל"גלובס" כי "מי שלא שם נשים ברשימה, מפסיד פעמיים. פעם אחת הוא מפסיד בניהול עתידי של העיר ופעם שניה הוא מפסיד בכך שיש שינויים משמעותיים בהרכב רשימה והתקצוב". ביבס מתכוון ליישם זאת על הרשימה בעיר מודיעין, אך אינו יכול לכפות על הסניף המקומי של הליכוד, ברעננה למשל, להצביע לשים אישה בראש.

וכך, הפעילה הוותיקה של הליכוד, רחלי סקעת, מעוניינת להתמודד על ראשות עירית רעננה, אך בפריימריז הפנימיים במפלגה היא הגיעה למקום ה-4. בעיה. ברעננה דווקא היה ראש עיר מטעם הליכוד במשך שנים, עוזי כהן ז"ל. השבוע הגיעה סקעת כדי להשתתף בכנס הנשים בכנסת. וכך, במקרה של סקעת, מהליכוד, אפשר היה לראות את שיתופי הפעולה עם לביא מיש עתיד, נוכחות בכנס של יפעת שאשא-ביטון מכולנו, שולי מועלם מן הבית היהודי ומיכל בירן מן העבודה. וכמובן, עוד נשים רבות, ממרצ, הרשימה המשותפת ונשות סיעת 'התנועה'.

כך למשל, פגשנו בכנס את עידית סילמן, פעילה פוליטית מזה שש שנים בבית היהודי ותושבת רחובות. סילמן שוקלת להתמודד בבחירות המקומיות, אך טרם קיבלה החלטה סופית. ראש עירית רחובות, רחמים מלול, מתמודד לראשות העיר בפעם הרביעית מטעם הליכוד. הבית היהודי יעמידו, ככל הנראה, רשימה משל עצמם בראשות אמיתי כהן, חבר מועצת העיר. באירוע בכנסת הסתודדה סילמן עם ח"כ שולי מועלם. בבית היהודי מתגאים בכך שבגוף המתפקדים של המפלגה (כ 55 אלף איש) יש כ-50% מתפקדות. השאלה היא האם כמות המתפקדות הזו מחלחלת מטה, עד נושא שיבוץ נשים בהתמודדויות עירוניות?

מן הצד השני, גם במפלגת העבודה הדברים לא תמיד פשוטים. אחת מפעילות מפלגת העבודה היא אור סרי, תושבת חולון. סרי הגיעה לכנס 'מקומיות' כדי לתמוך בחברתה מן הבית היהודי עידית סילמן. באשר להצטרפות שלה לזירה המקומית סרי אומרת לנו "אני לא שוללת", אך היא עדיין לא עושה את הצעד קדימה ומכריזה בפה מלא.

"את נחמדה מדי, חלשה מדי"

ח"כ מיכל בירן, מן העבודה, סיפרה במהלך הכנס שבילדותה בהוד השרון לא ניתקלה בקשיים מגדריים, אך כאשר החליטה להתמודד על מזכ"לות מפלגת העבודה ("ההתמודדות היחידה בה לא ניצחתי בחיי") קיבלה הערות מבוחרים, אשר ספק אם מעיזים לדבר כך לגברים מתמודדים: "למה לך להתלכלך בתפקיד כזה, את נחמדה מדי, את חלשה מדי" היא סיפרה. היא פנתה לנשים הנוכחות בכנס ואמרה: "אל תרכינו ראש בפני אמירות מן הסוג הזה. תמיד בכל מקום יש אישה ראשונה שמתמודדות. תהיו אתן הראשונות ביישוב שלכן. חייבת להיות מישהי ראשונה, תיכנסו ואז תדאגו לנשים נוספות".

במהלך הכנס נאמה גם יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, עאידה תומא סלימאן. סלימאן אמרה שהמצב במגזרים הקטנים יותר, החברה הערבית והמגזר החרדי/דתי מצב ייצוג הנשים גרוע פי כמה. בראשות עירייה ערבית עמדה רק אישה אחת בהיסטוריה של מדינת ישראל, ויולט חורי מכפר יסיף בשנת 1972 "נותרו ארבעה חודשים בהם כולנו צריכות להיות מגויסות ולהוביל מהפכה" אמרה סלימאן. ב-בבחירות הקרובות יתמודדו ביישובים הערביים ויקטוריה זחאלקה מכפר קרע, וסמירה רדא עמראן מעין קנייא ברמת הגולן.

על אף מיעוט המתמודדות בחברה הערבית, תומא סלימאן מסכימה עם לביא. שתיהן מרגישות שהפעם יש שינוי באוויר. "משהו קורה בשטח, יש יותר נשים שמעיזות. אנחנו צריכות להפסיק להתנהג כאילו אנחנו בכיס של מישהו. עלינו להיות כוח פוליטי שלא מתייחסים אליו כמובן מאליו" היא אומרת.

בסימן MeToo#: בחירות אמצע קדנציה בארה"ב

שבוע אחרי הבחירות ברשויות המקומיות בישראל, אחרי כשכבר נדע מי נבחרה וכמה נשים הצליחו בסופו של דבר להיבחר, ייערכו בארה"ב בחירות "אמצע הקדנציה". המשמעות תחלופה משמעותית בכל 50 בתי המחוקקים והעמדה לבחירה של שליש מהמושלים בארה"ב, 435 חברי בית הנבחרים של ארה"ב, שליש מהסנטורים של הסנאט בוושינגטון די.סי. כמו כן, יתקיימו בחירות בחלק ניכר מהערים והמועצות המקומיות.

יום אחרי השבעת הנשיא ה-45, דונלד טראמפ, הציפו את רחובות ארה"ב מצעדים חסרי תקדים בגודלם של תנועות הנשים women march , אות ומזכרת לאופי צעדות הנשים הקטנות יותר של לפני 100 שנים, צעדות שאחריהן התחילו תנועות הנשים ברחבי העולם להשיג את זכות ההצבעה (אכן, עד שנת 1919 נשים ברחבי ארה"ב היו נטולות השפעה פוליטית).

במלאות 100 שנה לתיקון ה 19 לחוקה, הקמפיין השנה, מלווה גם במהפכה החברתית הגלובלית #MeToo אשר לפני שנה שינתה את השיח בנוגע להטרדות מיניות במקומות העבודה. המהפכה התחילה אמנם בתעשית הבידור בהוליווד אך פרצה את הגבולות במהרה והיא משפיעה כיום על הנושא של הייצוג המגדרי של נשים בכל רחבי העולם.

שנת 2012, יצוין, היתה שנת שבירת השיאים במספר המתמודדות. רוב הנשים המתמודדות, אז והיום, מגיעות מן המפלגה הדמוקרטית, אך הטרנד הזה של הובלת המגדר באגפים הליברלים של ארה"ב דומה לנעשה בתחום גם במערב אירופה וגם בישראל. נשים בשמאל מרכז מובילות את המהלך. נשות הימין והשמרנים, מצטרפות. ולכן זה מעניין לראות שבראש שתיים מן המדינות החזקות בעולם, בריטניה וגרמניה, עומדות נשים מן המפלגות השמרניות, תרזה מיי ואנגלה מרקל.

ולנתונים עצמם. מדי מערכת בחירות מדווחים על קפיצה במספר הנשים המתמודדות בארה"ב. זה קל, כאשר ממילא המספרים הקודמים נמוכים. ב-2018, 79 נשים עומדות להתמודד על תפקידי המושלים ב-36 מדינות בהן נערכות בחירות. חלקן ינשרו במהלך הפריימריס, אך המספר ההתחלתי מרשים.

בין המועמדות הבולטות, ניתן למצוא את השחנקית סינתיה ניקסון, המנסה להתמודד על משרת מושלת מדינת ניו יורק. היא ניצבת אל מול המועמד הדמוקרטי המכהן, אנדרו קומו ומנהלת קמפיין התוקף אותו משמאל, כאשר ברני סנדרס המתמודדת לשעבר מול הילרי קלינטון מגבה אותה. הקמפיין שלה זוכה לסיקור נרחב הן בשל מדינת ניו יורק החשובה והמשפיעה, וגם מהסיבה המובנית לכל - היא שחקנית, מפורסמת, סלבית. יש לה את מה שהאמריקאים צריכים כדי להצביע.

עוד ב 2018 - 472 נשים מתמודדות על מקומות בבית הנבחרים (בו מכהנים, כאמור לעיל, 435 איש סך הכל), זה לעומת 298 מתמודדות בשנת 2012. 57 נשים מתמודדות ב-2018 על תפקיד הסנטוריות (בו מכהנים 100 סנטורים ובשנת 2018, רק 33 מושבי סנאט פתוחים), וזה לעומת 36 בשנת 2012.

המספרים אינם סופיים כי העניין כפוף גם להחלטות סופיות בפריימריז מקומיים, אך את הקפיצה העיקרית אפשר לראות במספר הנשים שמועמדותן אושרה כבר על ידי הסניפים המקומיים של המפלגה הדמוקרטית. נכון להיום, 72 נשים אושרו להתמודדות לתפקיד בבית הנבחרים של ארה"ב, ב-66 מחוזות של הדמוקרטים ו-10 נשים אושרו בסניפים המקומיים של המפלגה הרפובליקנית.

את המספר של 72 נשים אשר אושרו כבר להתמודדות, (כאמור, בית הנבחרים, ייצוג מכל רחבי ארה"ב) צריך לשים בהשוואה למספרים הבאים: 41 ב 2016, ו 36 ב 2014. זינוק משמעותי.

מי שעוקב אחרי הפוליטיקה האמריקאית יכול לשער שהטרנד יחצה את החומה הפוליטית ויגיע גם לצד השני, בעוד עשור או שניים. המפלגה הדמוקרטית מבקיעה את הדרך עבור הנשים והרפובליקנים ילכו בסוף בעקבותיהן.

לכל האמור, יש להוסיף גם את העובדה שבבית הלבן מכהן נשיא שהביא לכל תנועות הנשים להתעורר בשנתיים האחרונות. סגנון הקמפיין שלו נגד הילרי קלינטון, העלבונות והצעקות (לכלוא אותה), מספר הנשים שחשפו במהלך הקמפיין שהוא דיבר אליהן בגסות, כל אלה הביאו להתעוררות גדולה בצד הליברלי-נשי של המפה הפוליטית.

טראמפ עשוי להצליח בקמפיין 2020 להיבחר ל-4 שנים נוספות בבית הלבן, אבל אם הנשים ימשיכו להציף את בית הנבחרים והסנאט, הוא עשוי למצוא את עצמו מול קונגרס לעומתי, ולא רק מצד המפלגה האחרת, אלא לעומתי-מגדרי.