חסן רוחאני נשיא איראן / צילום: רויטרס
הצעד הכלכלי העיקרי שנקטה איראן לקדם פני הסנקציות מראה סוג של ביטחון עצמי מופרז ואולי אפילו יהירות. הנגיד החדש של הבנק המרכזי בטהראן, עבדולנאסאר האמטי, החליט להסיר את רוב המגבלות על המסחר במט"ח ולאפשר לבתי המסחר במט"ח לפעול לפי הביקושים ולקבוע את שערי המטבעות הזרים בהתאם למסחר ולא לפי השער הממשלתי. כל זאת, ביום שבו ארה"ב מטילה מחדש את האיסור על רכישת דולרים על-ידי הממשל האיראני או חברות מאיראן וכן את האיסור על מסחר בזהב ומתכות אחרות עם איראן.
באותו יום מחליטה טהראן לפתוח את שוקי המט"ח שהיו משותקים מאז אפריל. שערו הרשמי של הריאל עומד עדיין על 42 אלף ריאל לדולר, ושער זה יישאר ליבואני התרופות והמוצרים החיוניים. אבל השער האמיתי בשוק השחור האמיר בסוף השבוע לקראת העיצומים ליותר מ-103 אלף ריאל, שערו הנמוך ביותר מאז ומעולם.
לאחר הכרזת נגיד הבנק התחזק מעט הריאל לשער של 97 אלף ריאל לדולר, אבל מבחנו האמיתי יהיה היום (ג'), המועד שנקבע להסרת ההגבלות על המסחר. לפי האמטי, בידי איראן עתודות מטבע חוץ מספיקות לתמוך במטבע האיראני לבל יקרוס ולשמר שער סביר, אבל הנתונים מראים קצת אחרת.
רזרבות מטבע החוץ של איראן ירדו משיא של 134 מיליארד דולר ב-2016 ל-97.8 מיליארד בלבד בחודש שעבר. אם הציבור ינהר אל החלפנים - ואין סיבה שלא יעשה כן - העתודות הללו יצטמצמו במהירות. בד-בבד הצהירו השלטונות על מאבק במה שהוגדר "שחיתות כלכלית" מצד גורמים ממשלתיים ופרטיים שניצלו את הפרשי השערים לעשיית רווחים אסורים. בכלי התקשורת הרשמיים דווח בהרחבה על מעצרם של 30 חשודים בשחיתות, ובהם 5 פקידים, אשר לפי החשד העניקו רישיונות יבוא לחברות מקומיות שניצלו זאת כדי למכור בשוק השחור את הדולרים שקיבלו לצורכי יבוא בשער הרשמי הנמוך. אלא שממשל משתמש במושחתים אלה כשעירים לעזאזל האשמים בכל חוליי הכלכלה, כדי להסיר מעליו את האחריות לעיצומים.
גם תעשיית הרכב האיראנית נפגעת
שער המטבע הוא רק אחת מהבעיות של הכלכלה האיראנית. העיצומים שמחודשים היום עוסקים בענף התעשייה השני בגודלו באיראן לאחר הנפט, תעשיית הרכב. באיראן מייצרים דגמים מקומיים של חברות רכב עולמיות, חלפים למכוניות אלה וכן מכוניות איראניות. שתי החברות השולטות על השוק, סאיפה וח'ודרו, הן חברות ממשלתיות הנותנות פרנסה למאות אלפי משפחות. בחודשים האחרונים, בעקבות העיצומים, הודיעו שתי החברות הצרפתיות רנו ופיג'ו על הפסקת ייצור מכוניות וחלפים באיראן - וגדעו באחת כמעט 40% מהפעילות בתעשיית הרכב האיראנית.
החברות המקומיות מחפשות תחליפים, וכמו ברכישת הנפט, גם כאן הסינים נכנסים לוואקום שיצרה יציאת החברות האירופיות. בחודשים אפריל-יוני נרשם גידול של 14% בסחר בתחום הרכב עם סין, והחברה האיראני ח'ודרו הודיעה כי היא עומדת לחתום על הסכם לייצור מכונית סינית מדגם H 30 במקום הרנו טינדר שייצרה עד כה. אבל ההסכם עדיין לא נחתם, והסינים ממתינים כנראה לראות אם יש דרך להתגבר על העיצומים האמריקאים על העברות הכספים הבינלאומיות והשיטה האמריקאית על המסלקה הבינלאומית. לסוגיה הזו יש גם היבט נוסף: למכוניות הסיניות יש תדמית רעה מאוד בעיניים איראניות, ועיתון איראני כתב השבוע כי אם אזרחי המדינה יעברו לנהוג במכוניות סיניות, טראמפ ניצח.
צעד כלכלי נוסף אבל חשאי כמעט הוא קיצוץ של ממש בתקציב המדינה. הקיצוץ כלל פיטורים נרחבים בחברות ציבוריות וגם קיצוץ בסיוע החוץ לארגונים נתמכים כמו בחות'ים בתימן והחיזבאללה בלבנון.
במישור הדיפלומטי, פקידים איראנים מביעים חוסר שביעות-רצון בולט מהאיחוד האירופי, שלמרות ההבטחות לא מצליח למנוע את השפעת העיצומים האמריקאים ולא עוצר את הזרם המתגבר של חברות אירופיות המנתקות מגע עם איראן. ראשי האיחוד הבטיחו לאיראן כי הם מכינים חבילת צעדים שיקהו את השפעת העיצומים, אך עד כה דבר לא נעשה, ובטהראן זועמים על מה שכונה בתקשורת האירנית "הביורוקרטיה האירופית האימפוטנטית".
המבחן של רוחאני
ובינתיים ברחובות נמשכות הפגנות המחאה, אף שאינן המוניות, אבל מספרן גדל והולך. השלטונות מדכאים מחאות אלה בכוח, בעיקר בערי השדה, שם אין תקשורת זרה. וכך בקזרון ובקאראג' שבמערב המדינה יש דיווחים ברשתות החברתיות על הרוגים בהפגנות, אך אין מספרים מדויקים.
הנשיא חסן רוחאני, הנתון בלחץ מאנשי הדת מהאגף השמרני, מסרב לכל הידברות או פשרה עם האמריקאים. אתמול (ב') אמר רוחאני כי קריאתו של טראמפ למשא-ומתן משולה לתקיעת סכין ביד האחת - לצד הושטת היד השנייה ללחיצה ידידותית לכאורה.
גל העיצומים הבא בנובמבר יהיה מבחנה האמיתי של ההנהגה האיסלמית הקיצונית של טהראן, וכפי שנהגה עד כה במקרים כאלה, היא צפויה להקצין עוד את עמדותיה ואולי אף להדיח את רוחאני הנחשב למתון יחסית.