פרופ’ דוד זילברמן / צילום: איל יצהר
"יום אחד, כשהבן שלי אירח בביתנו בת זוג חדשה, שמעתי אותו אומר לה, 'הכנתי לך סלט. זה אורגני!'", מספר פרופ' דוד זילברמן, מומחה לכלכלת חקלאות מאוניברסיטת ברקלי. "הוא יודע שאין משמעות רבה לירקות ולפירות אורגניים, כל עוד רוחצים אותם, ולפעמים זה אפילו בריא פחות מירקות ומפירות רגילים, אבל הבנתי שהוא הכין לה סלט אורגני כהצהרה: תראי כמה אני תרבותי, כמה אני נקי, כמה אני בריא, כמה אני עשיר".
זילברמן לא מתלהב מהטרנד, כפי שוודאי הבנתם. "אם אדם מערבי מעוניין לשלם פי 6 על כל עלה, אין בכך כל פסול", הוא אומר. "אורגני זה כמו לרכוב על סוסים. זה לא יותר יעיל, זה גם לא באמת פחות מזהם, אבל זה כיף. הבעיה מתחילה כשמנסים לכפות את הגישה הזאת על כל העולם.
"האירופאים מגיעים לאפריקה או למדינות העניות באסיה ואומרים, 'אל תשתמשו בחומרי הדברה' או 'אל תהנדסו את הפירות ואת הירקות', 'אל תחזרו על הטעויות שלנו'. אבל האם לא בגלל ה'טעויות' שלנו תוחלת החיים התארכה כל-כך עד שקרנות הפנסיה קורסות? בלי חומרי הדברה ובלי הנדסה גנטית, הנזק הסביבתי יהיה אדיר. ומי יסבול מזה? לא האנשים שחיים בעיר ואוכלים אורגני, אלא מי שלא יהיו לו פירות וירקות בכלל. מה עם מי שאין לו כסף? באפריקה, באלבניה, בשכונת התקווה, בעזה? אתם קוראים למה שאנשים אוכלים 'ג'אנק פוד', ובשבילם זה אוכל".
"אנשים מתעוורים בגלל אג'נדה יפה"
זילברמן אינו חסיד עיוור של חומרי הדברה או הנדסה גנטית, אבל הוא רוצה שנדייק בעובדות ונדע לאזן בין הצרכים השונים. "האתגר הוא להבין את כל המערכת. הרגולציה יכולה לעשות זאת, לעתים באופן מוצלח יותר מכפי שאנחנו חושבים", הוא אומר.
הוא נותן כדוגמה את המקרה של "אורז הזהב" בבנגלדש. "בעולם מתעוורים כ-500 אלף איש בשנה ממחסור בוויטמין A, ואורז הזהב, שהונדס גנטית כך שהוא מכיל כמות גדולה יותר מהוויטמין, יכול למנוע זאת, משום שאורז הוא רכיב בסיסי בתזונה של העמים שאנשיהם נמצאים בסיכון", אומר זילברמן. "מתנגדי ההנדסה הגנטית התנגדו גם לאורז הזהב, משום שחשבו שמדובר במדרון חלקלק שיוביל לעוד גידולים מהונדסים גנטית, להשתלטות של חברות הענק על גידול האורז ולהפחתת מגוון סוגי האורז בעולם. אולם בינתיים, בגלל ההתנגדות הזאת, אנשים מתעוורים. בעקבות מאמר שלי שניתח את הסיכונים ואת התועלות באישור אורז הזהב, חתמו 100 זוכי פרס נובל על מכתב תמיכה בגידול. זה קרה ב-2017, וב-2018 סוף סוף אושר האורז בכמה מדינות".
אורז הזהב פותח על-ידי המכון לחקר האורז בפיליפינים ומופץ חינם, במקביל לשיווקו על-ידי החברות הגדולות. חברת מונסנטו הצהירה שתעניק אותו חינם, לשימוש חוזר בזרעים, לכל חקלאי שמרוויח ממנו פחות מ-10,000 דולר בשנה.
"אנשים אומרים, 'ההנדסה הגנטית שייכת לחברות הענק', אך הנדסה גנטית לא שייכת רק להן אלא לאנושות. יש הנדסה גנטית באוניברסיטאות, או כידע כללי, והנה, גם מכון מחקר בנגלדשי בשיתוף אוניברסיטה אמריקאית והאו"ם פיתחו לאחרונה עבור בנגלדש חציל חדש, עמיד בפני מזיקים. מוצר כזה בכלל לא שייך לחברות גדולות.
"האג'נדה נגד הנדסה גנטית נשמעת יפה, אבל אם שמים אותה במודל הגיוני של חקלאות כלכלית, התוצאה היא תמיד שאנשים מתים. הרבה יותר אנשים מתים מאשר ביישום האלטרנטיבות. איך אפשר לגדל 'אורגני' במקום לח עם יתושים בגודל של מטוס בואינג? אני לא יודע איזה מין אדם חושב שהוא יכול להחליט שלכמה עשרות מיליוני אנשים באפריקה אין זכות קיום. מי ששבע ועשיר יכול לומר, אני מעדיף לא לקחת שום סיכון. מי שנמצא במצב של מצוקה חייב לקחת סיכונים.
"האפריקאים לא טיפשים, אבל כשהאירופאים אומרים להם אל תשתמשו במזון מהונדס גנטית או בחומרי הדברה כי אנחנו הצטערנו על זה, זה כן מדאיג אותם. מה היה הנס של מדינת ישראל? שבכל פעם שהפטרונים לכאורה שלנו אמרו לנו אל תעשו ככה ואל תעשו ככה, עשינו. גם הסינים לא הקשיבו לאירופאים. גם האפריקאים לא בהכרח יקשיבו".
"עשו מהמדע פוליטיקה"
כשזילברמן החל לחקור חומרי הדברה, הוא אימץ גישה רב-תחומית. "הכלכלנים אמרו, אפשר להשתמש בחומרי הדברה ככל שרוצים כדי להגדיל את התפוקה, עד שמגיעים לרף קריטי שבו החומר כבר לא בריא. לעומת זאת, אנשי הקיימות רצו לבטל את חומרי ההדברה כליל. אני למדתי מודל חדש, מחוקרי החרקים, המבוסס על הביולוגיה של החרק. "ראינו שמשטרים מסוימים של הדברה פחות מעודדים עמידות של החרק אליה. לעומת זאת, אם נהרוג מזיק אחד לחלוטין, עלול לבוא מזיק אחר. אם אתה לא מכניס את הביולוגיה למודל, אז אין לך הבנה, וכשבונים את המודלים הכלכליים בלי הבנה, בסוף כמעט תמיד דופקים את העניים".
כך גם ביחס לשינויי האקלים. "אף שההתחממות הגלובלית הממוצעת על פני כלל כדור הארץ לא תהיה כל-כך גדולה, באזורים מסוימים, בעיקר אלה שהם כבר היום חמים ויבשים, ההתחממות תהיה משמעותית מאוד. כתוצאה מכך, לא ניתן יהיה לגדל בהם מזון. לעומת זאת, באזורים שהיום הם קרים, ניתן יהיה לגדל מזון רב יותר בעקבות השינוי.
"לכן אנחנו מעריכים שהבעיה הגדולה בעקבות השינוי לא תהיה מחסור כלל עולמי במזון, אלא הגירה. את המזון שלא ניתן יהיה לגדל באזורים חמים יתר על המידה, ניתן יהיה לגדל במקום אחר, זה לא נורא. אך האם האנשים שמתגוררים במקומות שבהם החקלאות תהפוך בעייתית יוכלו לזוז כאוות נפשם למקום עם מזג אוויר מפנק יותר? האם הצפון אמריקאים יפתחו את שעריהם ויקבלו את המקסיקאים? האם האירופאים יחבקו את האפריקאים? הרוסים את הסינים?" לדברי זילברמן, הפתרון טמון בפיתוח טכנולוגיה שתאפשר לחקלאים במדינות היבשות והחמות להמשיך לגדל מספיק מזון, למרות השינוי".
לדברי זילברמן, הנדסה גנטית של אורז, למשל, יכולה לאפשר גידול של מספיק אורז כך שישמש דלק ביולוגי ידידותי יותר לסביבה, בלי שמחירי המזון יעלו. כך, שימוש בהנדסה גנטית יכול לעזור להתמודד עם ההתחממות הגלובלית, לא על חשבון החקלאים או הרעבים.
"היום יש פיצול. אם אתה רפובליקאי, אתה בעד הנדסה גנטית וסקפטי לגבי שינויי האקלים, ואם אתה דמוקרט, אתה מאמין בשינוי האקלים ואמור להתנגד להנדסה גנטית. עשו מהמדע פוליטיקה, וזה הדבר הכי גרוע. זה הורג אנשים בסוף, ולא את הילדים של הפוליטיקאים".
"ברקלי הצילה את החיים שלי"
פרופ' זילברמן, שמחקריו ומאמרי הדעה שלו הצליחו לסחוף את זוכי פרס נובל, הוא ישראלי לשעבר שמלמד היום באוניברסיטת ברקלי, בחוג לכלכלת משאבים וקיימות. לאורך השנים, נקודת המבט הייחודית והידע הרב-תחומי שלו על דילמות של כלכלה, חקלאות וקיימות הקנו לו אמינות רבה בקרב קובעי מדיניות. הוא הצליח לאזן בין צורכי המשק לבין צורכי החקלאים וצורכי הסביבה, ולמחקרים שלו הייתה השפעה רבה. לפני כחודש הוכרז כזוכה בפרס וולף הישראלי, הנחשב אחד המנבאים החזקים לפרס נובל.
"נולדתי בירושלים, למדתי בתיכון ליד"ה", הוא מספר. "בזכות הנח"ל הגעתי לקיבוץ כפר החורש, ושם עסקתי כמובן בחקלאות, כי הקיבוץ בסופו של דבר הוא יחידה חקלאית מאוד מגוונת ומודרנית. עבדתי בלול, השקיתי, קטפתי תפוחי עץ. החוויה הזאת לימדה אותי שאני לא רוצה להיות חקלאי. הבנתי שאני ילד עירוני".
מה העדפת בעיר?
"אני אוהב את האנונימיות, לפגוש אנשים חדשים. הקיבוץ הוא מקום מצוין לגור בו כשאתה נשוי עם כמה ילדים".
זילברמן שירת כלוחם במלחמת ששת הימים ברמת הגולן, ולאחר השחרור ביקש לצאת ללימודים. "הייתה לי משפחה לא הכי עשירה בעולם, אז התחלתי לעבוד כסוכן מכירות, ואחר-כך ב'כור מחשבים', וזו הייתה בעצם פריצת הדרך שלי, כי מינו אותי לאחראי על השכר. מילד ביישן הפכתי למנהל שאחראי על אלפי משכורות. אבל ראיתי שזה לא חיים. כילד, אתה מרוויח כסף והולך לכל מיני מסעדות ומרשים בחורות, אבל זה הרבה מאוד עבודה ולא מאוד מעניין. היו לי אז שני בני דודים שעשו דוקטורט בארה"ב, וזה נראה לי מושך יותר".
בזמן שעבד, למד זילברמן כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל-אביב. "תמיד איחרתי, תמיד ישנתי בשיעורים, ובכל זאת השארתי רושם חיובי", הוא אומר. הוא התקבל לדוקטורט בכמה אוניברסיטאות מובילות. "הייתי צריך לבחור. בקורנל היה קר, בשיקגו היו גנגסטרים. בברקלי מזג האוויר טוב, והיה שם גם פרופ' איתן הוכמן, שהיה המנחה שלי בארץ.
"בדיוק פספסתי את מלחמת יום הכיפורים. כל היחידה שלי הלכה בסואץ. הצעתי להצטרף, אבל ממילא לא הייתי חייל מצטיין ולא הרגשתי שאחסר להם. ברקלי הצילה את החיים שלי".
"יש כלכלנים שלא מבחינים בין תרנגולת לפרה"
זילברמן מספר שהגיע לכלכלה חקלאית משום שברקלי הייתה המובילה בתחום הזה. "הפרויקט הראשון שלי, שעבדתי עליו כדי לקבל את המלגה לדוקטורט, עסק בתוצרי בעלי חיים, כלומר קקי של פרות. בדקתי מה יותר אפקטיבי במניעת זיהום - מיסוי על כל פרה נוספת או הגבלה קשיחה של מספר הפרות פר יחידת שטח.
"גילינו שהמס יעיל יותר במניעת זיהום מאשר הפחתת מספר הפרות, אבל ההגבלה הקשיחה פוגעת פחות בתפוקה. פתאום הבנו מדוע קובעי המדיניות בוחרים לפעמים בהגבלה קשיחה במקום במס: הם מאזנים בין אינטרסים שונים".
בעקבות המחקר הזה הוא פרסם את המאמר הראשון שלו, "שהתפרסם בכתב עת מצוין וזה היה הישג לא רע עבור ילד שהרגע הגיע מישראל ובקושי דיבר אנגלית", הוא אומר.
בשנת 1979, אחרי כמה הצלחות נוספות כאלה, קיבל בברקלי משרה בתחום המדיניות החקלאית. "לא ידעתי אז כלום בתחום הזה, אבל האמת היא שאף אחד לא ידע על כך הרבה. כלכלנים, הבעיה שלהם היא שהם לא מעשנים, לא שותים ולא עושים סמים, אז הם לא מתים, רק מתיישנים. לכן הכלכלה לעתים קרובות מנותקת ממגמות חדשות בשטח".
זילברמן החליט שלא יהיה כמו אותם כלכלנים בריאים ומנותקים. "הסתובבתי בכל קליפורניה ודיברתי עם האיכרים, וזה היה הדבר הכי טוב שעשיתי. יש כלכלני חקלאות שלא יודעים מה ההבדל בין תרנגולת לפרה. חלק מהעוסקים בתחום בארה"ב אמנם מגיעים מערי חקלאות במערב התיכון, אבל הם לפעמים הבן של המורה או הבן של הכומר. קבוצה שנייה הם הצדיקים: אלה שרוצים להציל את המדינות המתפתחות ואלה שרוצים להציל את כדור הארץ, ולא תמיד יש חפיפה ביניהם. קבוצה שלישית הם משקיעים בסחורות". לכולם, אומר זילברמן, לא תזיק חשיפה קבועה ומתודית יותר לבני האדם שעושים את העבודה החקלאית.
"כשאין בצורת, לא לומדים דבר"
בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, זילברמן שאל את החקלאים על אימוץ טכנולוגיות. "הסוציולוגים שלטו אז בתחום אימוץ החידושים, והתיאוריה שלהם הייתה שהאימוץ נעשה על-ידי חיקוי. הם בנו מודלים סטטיסטיים לקצב התפשטות החיקוי. אני חשבתי שאנשים הם לא קופים. הם יכולים ללמוד על-ידי חיקוי, אבל רק אחרי שהם בוחרים לעשות זאת.
"בניתי מודל שמביא בחשבון אוסף החלטות של פרטים, שמשתנות עם הזמן. לדוגמה, ייתכן שהגישה שלהם לטכנולוגיה תשתנה אם המחיר יורד או במקרה שהמוצר כבר ותיק והסיכון פוחת. כמו כן, יש רמות שונות של אימוץ. החקלאים הקטנים רגישים יותר לסיכון, אז הם מאמצים טכנולוגיות לאט, אבל כשהם כבר מאמצים אותן, לעתים השימוש שלהם בטכנולוגיה הוא נרחב ואינטנסיבי יותר, כי חשוב להם יותר להחזיר את ההשקעה.
"באותו זמן, החקלאים הקטנים התלוננו שאין להם מספיק מימון להשקעה. כלכלנים לא קיבלו את זה כי רווחה אז תיאוריית השוק המושלם, שלפיה לכל מיזם בעל תשואה חיובית יימצא בהכרח הון להשקעה. אנחנו זיהינו את כשל השוק במקרה הזה, ואחד הדברים הכי חשובים שהממשלה עשתה היה לתת מימון שאיפשר לחקלאים הקטנים לצמוח".
זילברמן הפך אז לשם מוכר בתחום הכלכלה החקלאית, והוא גויס לייעץ לפרויקט ישראלי מבטיח - טפטפות. לפי סיפורי מורשת החקלאות הישראלית, נדמה לפעמים שהעולם הרעב והיבש רק חיכה לטפטפות מישראל, אבל המציאות הייתה קצת שונה.
"לצורך הפרויקט, החלטתי ללמוד לעומק את עולם ההשקיה", מספר זילברמן. הוא החליט להתעמק בביולוגיה של הצמח. "צריך להבין את הבסיס, זה המוטיב העיקרי שלי במקצוע", הוא אומר. "ראיתי שתרומת הטפטפות תלויה בהמון פרמטרים. באדמה חולית או בשיפוע, הטפטוף מועיל. במקומות שבהם האדמה מחזיקה את המים היטב - פחות. אם מגדלים פרי יקר, ואם מחיר המים גבוה, אז יש תמריץ לטפטפות. בקליפורניה לא היה אז בכלל שוק של מים אלא זכויות מים, אז איזה אינטרס יש לחקלאי לאמץ טפטפת, גם אם היא חוסכת, אלא אם כן מדובר בתקופות של בצורת שבהן זכויות המים לא מספיקות? בשוק כזה, אם רוצים לתמרץ את החיסכון במים, צריך לתת למים מחיר. לעומת זאת, באדמות מסוימות שבהן השקיה מוגזמת מציפה את האדמה, לא צריך לתמרץ - ממילא כדאי לחקלאי לאמץ את הטפטוף".
"ממציאי המוצר הישראלים אמרו לי, למה לא כתבת שכולם צריכים טפטוף? איזה מין ציוני אתה? אבל בהדרגה המוצר התקבל במקומות שבהם הוא מועיל באמת, בזכות עבודה של חברת נטפים, הלובי החקלאי והממשלה.
"הדבר החשוב שלמדתי בארה"ב הוא שמה שעושה את אמריקה גדולה זה לא המגזר הפרטי, אלא אך ורק השילוב בין המגזר הפרטי לממשלתי. מי המציא את האינטרנט? המגזר העסקי? לא, האוניברסיטאות בעזרת המון מימון ציבורי. מונסנטו המציאו את ההנדסה הגנטית? מה פתאום. בלי אוניברסיטאות למונסנטו לא היו זרעים. בלי אוניברסיטה במימון ציבורי, לא יהיה מגזר עסקי".
שיעור נוסף שלמד באמריקה הוא שצורך הוא אבי אימוץ ההמצאה. "כשאין בצורת, לא לומדים שום דבר", הוא אומר. "ב-1992, כשהדגים בקליפורניה החלו למות בגלל הבצורת, הצלחנו לפתוח את שוק המים. החקלאים יכלו למכור את המים לבריכות הדגים, ואת המים הם חסכו על-ידי שימוש בטפטפות".
היום, זילברמן מרבה לעבוד עם ארגונים בינלאומיים, עם מדענים מאפריקה ועם חברות מסחריות. הוא מספר שחברת השוקולד מארס נעזרת בו כדי לשפר את יבולי הקקאו. "אני מגיע עד השדה כדי לדבר עם האיכרים, שיושבים בג'ונגל עם מחשב, באמצע שדה קקאו. היום לכל ילד באפריקה יש אופניים וטלפון סלולרי. הבנים לא רוצים להישאר בכפר. אם רוצים שתמשיך להיות חקלאות באפריקה, זו צריכה להיות חקלאות מודרנית, וזה דבר שאני עובד עליו".
"אנחנו חייבים להבין איך הצרכים בסוף שרשרת האספקה משפיעים על ראשיתה"
פרופ' דוד זילברמן עוסק היום בשני נושאים מרכזיים: תשלום עבור שירותים סביבתיים ושרשראות אספקה.
"תשלום עבור שירותים סביבתיים זה אומר, לדוגמה, תשלום קבוע מצד ארגון סביבתי או ממשלה לחקלאים כדי שירחיקו את הגידולים מהנהר, כדי שניתן יהיה לשקם אותו. זו גם פרנסה לחקלאים וגם טוב לסביבה, וזו אופציית פעולה נוספת על חקיקה או מיסוי".
באחד המקרים, במקום שחקלאים ישתמשו במלכודות כדי ללכוד חזירי בר, הנחשבים מזיקים, אמרו להם להזמין ציידים תמורת תשלום. "במקום מזיק שצריך להדביר, נהייתה פרנסה לחקלאים", אומר זילברמן.
מבחינה סביבתית או ערכית מדוע עדיף ציד חזירים על פני הדברתם?
"פשוט כי בני אדם היו נלכדים במלכודות האלה".
במקרה אחר, חקלאים בקניה ביקשו לסלק פילים מבית הגידול הטבעי שלהם, משום שהם הרסו את ערוגות הירקות. "למי יש אינטרס גדול שהפילים יישארו בסביבה? לבעלי המלונות המתפרנסים מתיירות פילים. יצרנו מודל שבו הם משלמים לחקלאי כדי שיגדל את הירקות במקום אחר. בסופו של דבר, הבעיה היא של כולם, וכך צריך לפתור אותה".
מודל שרשרת האספקה של זילברמן אומר את הדבר הבא: כל טכנולוגיה חדשה שנכנסת לשוק יוצרת בתחילת הדרך מונופול מבחינת הספקים שלה, משום שהמוצר הזה הוא היחיד שעבורו שווה לייצר רכיבים מסוימים. "באופן כללי הכלכלה צריכה להביא בחשבון שרוב הספקים לא מייצרים ואז מחפשים למי למכור את הסחורה שלהם בשום החופשי, אלא מייצרים על-פי חוזה, לאייפון, או למקדונלדס, למוצר עם כשרות של רב מסוים. אנחנו חייבים להבין איך הצרכים בסוף שרשרת האספקה משפיעים על ראשיתה, וליצור כל הזמן אלטרנטיבות, גם ללקוחות הסופיים וגם לספקים, שלא ייתקעו. יצרנים צריכים להיות עם היד על הדופק לגבי שינויים המתרחשים בשוק הסופי שלהם, במפגש עם הצרכן, בחידוש טכנולוגי שיכול לטרוף את הקלפים. גם אדם שמקבל החלטה סביבתית צריך לנסות להבין איך היא משפיעה על כל שרשרת הערך".