חוקרת הגלקסיות: "הלחץ מוציא את העננים מאיזון ונוצר הכוכב החדש"

שורשים 1: הצד של אבא היגר לניו יורק מרוסיה והצד של אמא הגיע מטרנסילבניה. לפני מלחמת העולם הראשונה. אחותו של אבא הייתה החברה הכי טובה של אמא, ככה הם הכירו. הם התחילו לצאת יחד והתחתנו בתחילת מלחמת העולם השנייה ללא ידיעת ההורים, כי ידעו שאבא אמור להתגייס. חודש אחרי החתונה גילו להורים.

שורשים 2: אבא שירת במודיעין באירופה ובתום המלחמה, חברים שלו מהיחידה ביקשו ממנו להצטרף זמנית למיזם שהקימו בוושינגטון, סוג של עריכת חומרים בספרייה הלאומית. הוא פרש ממנו רק בגיל 75. הוא שלט בהרבה שפות זרות והיה מסוגל לקרוא 3,000 עמודים ברוסית או בצ’כית ולתמצת אותם לדף וחצי. אמא שלי הייתה עורכת ירחון, ועזבה את העבודה כדי לגדל את שני הילדים. בגיל 50 היא החליטה ללמוד משפטים ועבדה לאחר מכן כעורכת דין בווירג’יניה.

ילדות: וירג’יניה, מרחק קצר מהעבודה של אבא בוושינגטון, כשעוד היו בה סוסים ושדות חקלאיים והרבה מאוד כוכבים בשמיים. תמיד אהבתי כוכבים וההורים עודדו את זה וקנו לי את הטלסקופ הראשון בגיל 12, שנה לפני הנחיתה על הירח, שהייתה בשבילי אירוע מכונן. תוכנית החלל האמריקאית גרמה לי לחלום חלומות, לאו דווקא על טיסה בחלל, כי לא יכולתי לשאת את הצפיפות והחליפה בחללית. תמיד אהבתי מתמטיקה והייתי במסלול מוגבר. אני זוכרת שבכיתה ח’ היינו שש בנות ובכיתה ט’ נשארנו שתיים. לא אשכח שהיועצת בתיכון שאלה אותי למה אני רוצה מתמטיקה ואמרה שכדאי לי להוריד את הלחץ ואני עניתי שאם להוריד משהו, אשמח שזה יהיה צרפתית.
כשאהיה גדולה: תמיד רציתי להיות חלק מצוות מעבדת חלל.

לימודים: בתואר הראשון למדתי פיזיקה בפרינסטון ושאפתי לאסטרונומיה. למזלי פגשתי אנשים טובים בדרך, כמו הפרופסור שהיה לי בתואר הראשון שדחף אותי להמשיך והפנה אותי לקולגות שלו בלימודי התואר השני והשלישי בברקלי.

בנימין סבטיצקי: בעלי. לשעבר ראש החוג לפיזיקה גרעינית והיום פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, שעוסק בחלקיקים. הוא ירד מהארץ עם הוריו בגיל ארבע וחלם לחזור לישראל. הכרנו כשהוא למד לתואר שני בפיזיקה בפרינסטון ואני לתואר ראשון. הוא מתעסק בחלקים הקטנים ואני בגדולים, כך שאנחנו לא ממש מדברים על עבודה בבית.

ישראל: עלינו כשהייתי בת 32 עם שני ילדים קטנים. היינו כבר אחרי מחקר, עם פוסט-דוקטורט והמלצות שעזרו לנו להתקבל לאקדמיה כאן: הוא למכון ויצמן ואני לאונ' ת"א, כי רק שם הייתה פיזיקה תצפיתית שאני מתמחית בה. אנחנו גרים ברחובות, יש לנו שלושה ילדים ושלוש נכדות, וכולם קיבלו טלסקופ. אני ממליצה לכל הורה לקחת את הילדים מחוץ לעיר וללמד אותם להסתכל למעלה, לכוכבים.

נשים בחלל: לצערי, אין מספיק נשים בתחום ולכן שמחתי לפגוש נשים צעירות בכנס "נשים בחלל" שהתקיים במתחם "Be All" בתל אביב בשיתוף קרן רמון, שמשרדיה ממוקמים שם ובקרוב ייפתח במתחם מרכז מבקרים ענק שירכז פעילות בתחום. בדיוק אני באה מהרצאה מול נערות בתיכון, כדי לעודד אותן להיכנס לאסטרונומיה.

יצירת כוכבים: בזה עסק הדוקטורט והמחקר שלי. עד שנות ה-70 חקרנו רק את מה שראינו בעיניים וכשנכנסו האינפרה האדומה וגלי הרדיו, ראינו פתאום תמונה שונה. זה כמו שיש תמונת נוף ותראי רק צבע ירוק - תבחיני בעצים ובדשא - אבל לא תראי את המים והשמיים הכחולים. הצוות שלי בנה את המכשירים הראשונים שהשתמשו באמצעי הראייה האלה וגילינו תהליכים עוצרי נשימה. הבנו שבתוך הענן יש גוש שמושך אליו עוד ועוד חומר, החום עולה ונוצרים כוכבים בתהליך אלים. הכוכבים החדשים הורסים את הענן שהם נמצאים בתוכו כדי לצאת החוצה.

המכשירים האלה היו פרימיטיביים ויכולנו לקלוט רק את האטמוספרה הקרובה. בשנות ה-70 וה-80 ישבתי חודשים במצפי כוכבים כדי לחקור אותם. היום סטודנטים יכולים לראות גלקסיות רחוקות באמצעות מכשירים קטנים וניידים.

בסוף שנות ה-80 התגלו באמצעות קרני האינפרה האדומה אלפי גלקסיות בהירות והתברר ששם, קצב יצירת הכוכבים גדול פי כמה מאשר בגלקסיה שלנו, מה שגורם לכוכבים שם להיות מאוד צפופים. תארי לעצמך שאצלנו היו חצי מיליארד כוכבים בשמיים כמו שם, אז לא היה חושך בלילה. תוך כדי מיפוי הגלקסיות גילינו שכל פעילות יצירת הכוכבים מתרכזת במוקד אחד, בגלל הצפיפות הגדולה, והתהליך שונה לגמרי. השותפה שלי ואני קראנו להם "צבירי כוכבים", והצגנו אותם לראשונה בכנס האסטרונומים היוקרתי בארה"ב בשנת 2000.

היום המחקר שלנו מתמקד בחקירת הצבירים שגילינו ואיך מתחיל התהליך. אנחנו מזהים ענן גז שנע בין הגלקסיות, נמשך על-ידי גרביטציה של אחת מהן וכשהוא נמשך פנימה, הצורה העגולה שלו הופכת לסרט והוא נבלע בתוך ענן גז ואבק אחר. הלחץ מוציא את העננים מאיזון ונוצר הכוכב החדש.

פנאי: טיולים ונגינה בפסנתר. למדתי לנגן כילדה, הפסקתי ל-40 שנה, וחזרתי בגדול, מתוך רצון להבין מה עומד מאחורי המוזיקה.

פיסת עתיד: אנחנו יוצאים לחצי שנת שבתון בטאיוואן. עוד מעט אגיע לגיל פרישה ואני רוצה להמשיך לעבוד ולעודד נשים אחרות להיכנס ולהצליח בתחום.