יערה דרור / צילום: איליה מלניקוב
זה קרה כשהייתה בהריון השלישי שלה, עם שני בנים קטנטנים בבית, זמן קצר אחרי שעברו לתל-אביב. ההריון היה בסיכון גבוה, ואז הגיעה במפתיע הלידה הקשה. "הבת שלי נולדה לפני הזמן, בשבוע 29. הייתי מתוסכלת מזה, ואז היא חטפה זיהום בפגייה", מספרת יערה דרור, 36, מייסדת 'אמהות מבשלות ביחד', קבוצת הפייסבוק הגדולה ביותר בישראל, המונה כ-512 אלף חברים.
"אלה היו חודשיים מהגיהינום. היו לי קמפיינים באוויר ולא היו לי עובדים, רק אני. הייתי צריכה לג'נגל בין פגייה לילדים בבית, לפייסבוק, לאתר שלי, לאיש הפיתוח שעובד איתי. זו מצוקה מאוד גדולה. אף אחד לא יודע מה את עוברת, וגם לא תמיד בא לך לשתף. אנשים לא יכולים לחוות את זה יחד איתך, כי הם בעבודה שלהם או שיש להם ציפיות ממך. זה מאוד קשה, אבל הילדה הייתה בראש סדר העדיפויות שלנו".
בסופו של דבר הם השתחררו מהפגייה, אבל אז נחתה עליה מכה נוספת. "לפני חודשיים הבת שלי אובחנה עם שיתוק מוחין", היא חושפת. "ירדה עלינו פצצה. מיד חשבתי מה אני עושה, לאן אני הולכת? את רוצה שיבינו אותך, שידעו מה את עוברת, והמשפחה לא יכולה להיות בנעליים שלך".
איך התמודדת?
"אולי זה קשור לתכונות אופי. משהו בטבע שלי אומר לי: את חזקה, את יכולה, את מסוגלת. יש רגעים שאני בוכה, כי אני רגישה ומתוסכלת, אבל כשאני הולכת לישון, היום מסתיים. למחרת מתחיל יום חדש. כל דבר שאני עוברת מחזק אותי, והופך אותי יותר איתנה.
"היו זמנים שראיתי הכול שחור, כשאת במצוקה, קשה לראות קדימה. אבל כישלונות הופכים אותך לאדם הרבה יותר חזק. את אומרת לעצמך: צלחתי את זה בעבר, אז גם הפעם זה יעבוד ויהיה לי יותר טוב, אני עוד יותר אצליח. גם המעגל המשפחתי הקרוב אומר לך: את בסדר. הם משאירים אותך בשפיות. זה מרים אותך.
"אני חיה את היום, ונאחזת בדברים הטובים שיש לי בחיים. למשל, זה נכון שלקח לי המון זמן להיכנס לכל הריון, אבל יש לי ילדים. מבחינתנו המגבלה של הבת שלי היא לא מגבלה. בשבילנו היא רגילה לכל דבר, ונעשה הכול כדי שהיא תצמצם את הפערים, ותתקדם בכל מובן אפשרי.
"עכשיו אני חברה בקבוצה שבה אני יכולה להתייעץ על מה שאנחנו עוברים. מצאתי את המקום להיות עם עוד אנשים במצב שלי, שמבינים אותי, שאפשר לשאול אותם שאלות ולקבל תשובות ענייניות. אני רוצה לעשות ניתוח לבת שלי, אז אני בודקת בפייסבוק. הפנו אותנו למעון שיקומי במודיעין, ואנחנו גרים בתל-אביב, אז אני מתייעצת שם. בעצם, קיבלתי במה לנסות לפתור את המצוקות שלי, להבין מה אני עושה. כאן הבנתי את הכוח הגדול של הרשת. בשום פלטפורמה אחרת לא יכולתי לעשות את מה שאני עושה".
לא הייתי מספיק חריפה
היא גדלה באשקלון, שירתה בבסיס חיל האוויר בחצרים, ושם הכירה את בעלה, ששירת שם כטייס. כשהשתחררה עשתה תואר ראשון במינהל עסקים במרכז ללימודים אקדמיים, ובמקביל עבדה כסוכנת מכירות בחברת מכוניות. "ענף הרכב גברי לחלוטין. כל אולם התצוגה היה מלא בגברים, ואני הייתי ילדה בת 22, אבל התפתחתי ופרחתי שם. הפכתי לסוכנת מכירות מצטיינת ברמה הארצית. בזכותי הכניסו אחר כך עוד נשים, כי פתאום קלטו שיש פה משהו, ויצאו מהקיבעון הזה של גברים, גברים, גברים".
עם סיום התואר החלה לעבוד בחברת התקשורת מירס, "ותוך חצי שנה כבר ניהלתי פרויקטים חוצי ארגון במחלקת השיווק. אחרי שנתיים הודיעו לבעלי שהוא מקבל תפקיד בבסיס נבטים, ואז התחילו אצלי הלבטים: מה אני הולכת לעשות בשממה של הדרום, רחוקה מלב העשייה, מהמשפחה ומהחברות. האווירה הייתה שלווה ושקטה, בשונה מתל-אביב, אבל מבחינה עסקית ומקצועית ידעתי שיהיה קושי. מצד שני, אחרי שלוש שנים שבהן ניסיתי להיכנס להריון ולא הצלחתי, שלושה חודשים אחרי המעבר כבר נקלטתי. ואז נולד לי ילד יפה תואר, בלונדיני עם עיניים כחולות, שקט, רגוע, לא דומה לי בכלל, חשבו שאני הפיליפינית שלו. הייתי בתקופה מאוד טובה שלי, מאוד פורייה, פרחתי".
בתקופה הזו עשתה קורס יזמות, שהמריץ אותה להגשים חלום שכבר התגבש אצלה במשך כמה שנים ("רציתי מאוד להיות עצמאית ושיהיה לי עסק משלי"). היא רכשה אתר אינטרנט שקיבץ דילים יומיים, תמורת כמה עשרות אלפי שקלים, "אבל נכנסתי בזמן לא טוב. נסעתי המון לפגישות במרכז, וכל הזמן נסגרו בפניי דלתות. בעצם נכנסתי ל'אוקיינוס אדום' - השוק היה מאוד רווי באתרי קופונים, היו לי מתחרים מאוד חזקים, לא הייתי מספיק חריפה ולא עשיתי מספיק שיעורי בית - ציירו לי תמונה כאילו כבר יש הסכמים חתומים והכול קורה, והאמנתי. לא אגיד שהייתי תמימה, אבל מאוד רציתי את זה, אז אמרתי יאללה. וזו הייתה ההחלטה הכי חכמה שעשיתי".
חכמה למרות שהכנסת את עצמך לבוץ?
"כן, כי משם הדרך שלי הייתה סלולה, מאז רק למדתי והתפתחתי. עשיתי קורס קידום אתרים, נפגשתי עם בעלי עסקים, צברתי המון ידע. פתאום עשיתי הכול - הייתי גם מנכ"לית וגם בעלים, גם אשת מכירות, גם מנהלת שיווק, עסקתי גם באבטחת איכות ובבקרת איכות. זה הרים אותי, נתן לי הרבה אנרגיות ואדרנלין. הרגשתי שאני הולכת לאכול את העולם".
שנה אחרי שנולד הבן הבכור שלה (היום בן 6) החליטה לפתוח קבוצה בפייסבוק. "בעלי היה סגן מפקד טייסת ולא ראינו אותו, ולהיות עם ילד בן שנה לבד זה לא פשוט, אז רציתי להכין לו מתכונים קלים ובריאים בחמש דקות. כדי להשיג מתכונים הקמתי קבוצה בפייסבוק, ותוך חודש היו שם 5,000 נשים. רק אחר כך הבנתי שאני מנהלת קהילה".
איך את מסבירה את זה?
"נשים זיהו את הצורך, כמו שלי היה צורך. במקום להסתכל באינטרנט על מתכונים שאת לא יודעת מי עומד מאחוריהם, פה יש לך יכולת לשאול שאלות בזמן אמת, לייצר אינטראקציה. אנשים קיבלו תחושה של בית, נוצרה אווירה מטורפת בקבוצה. מבחינתי קיבלתי ברשת פלטפורמה להקים מפעל חיים. הרגשתי כמו האמא הגדולה, שחושבת עכשיו בשביל כל האמהות. זה כמו שאת פותחת את המקרר, מסתכלת מה חסר בבית, ואומרת יאללה בואי נעשה קניות. אמרתי לעצמי: מה חסר בקהילה? המתכונים הולכים לאיבוד? יש לי מובילות דעה? אני יכולה להוציא ספרי מתכונים? איך אני מעצימה את חברות הקבוצה שלי?".
לא ידעו איך לאכול אותי
כדי להפוך את הקבוצה לעסק, הקימה דרור אתר חדש שנושא את אותו שם. "אמרתי לבעלי, 'נכון שהשקעתי כבר הרבה באתר הקודם, אבל אני רואה שהוא לא מתרומם', והוא ענה 'אם את מאמינה במה שאת עושה עכשיו, אז גם אם נצטרך לקחת הלוואות, יש לך את הגיבוי המלא ממני'. הוא סמך עליי שיש לי את זה, אפילו לא שאל שאלות.
"בהתחלה הוצאתי המון כספים על הפיתוח והאחזקה של האתר. לקחתי יועצים, אבל אף אחד מהם לא ידע איך לאכול את זה, הם לא ידעו איך להפוך קהילה לעסק. בגלל זה שלוש שנים חרקתי שיניים. הפכתי להיות פילנתרופית באתר, השקעתי בו את החסכונות שלי, וניסיתי לחשוב איך אני ממנפת אותו".
פרצת דרך ביצירת שוק חדש.
"אם היועצים היו יודעים מה להגיד לי ואיך לכוון אותי, הפריצה שלי הייתה מגיעה הרבה קודם. לא היו לי מודלים עסקיים, ידעתי רק דברים בנאליים, בסוף הכול היה ניסוי וטעייה. ואגב, לכל אורך הדרך לא חשבתי על עצמי לרגע, איך אני הולכת להתעשר או איך אני הולכת לעשות כסף".
בסוף בנית מודל עסקי שמבוסס על הכנסות שמגיעות מהאתר, אבל האתר חי בזכות פייסבוק. בקבוצה עצמה לא מאפשרים לך לעשות פעילות עסקית.
"זו הסיבה שהקמתי את האתר - כדי להתפתח מבחינה מסחרית. היום יש לו מיליון כניסות בחודש - יש הרבה נשים ששמעו עלינו, מחפשות בגוגל ומגיעות ישירות לאתר. אני עושה שם שיתופי פעולה עסקיים, והאתר מפנה לקבוצה בפייסבוק, אבל בפייסבוק אני לא מוכרת פוסטים, למרות שפנו אליי. מבחינתי זה קו אדום.
"השקעתי הון על חשבון המשפחה שלי, מתוך מטרה להקים פלטפורמה שתיתן לי זירת מסחר משלי. אני לא יודעת מה פייסבוק חושבים על זה, גם לא מעניין אותי. הם מעריכים אותי כמנהלת קהילה, ולי חשוב לשמור איתם על כבוד הדדי. ברור שבקמפיינים יש נגיעה לפייסבוק, אבל אני לא מוכרת את פייסבוק, אני מוכרת פעילות בקהילה. יש לי 150 אלף מיילים בדיוור ישיר. זה דאטה גדול".
שיתפת את החברות בקבוצה בקשיים שלך לאורך הדרך?
"לא, כי זה לא נראה לי מעניין, וגם יכלו להגיד לי 'בעיה שלך, אף אחד לא ביקש ממך לעשות את זה'. היה חשוב לי לשמור על הקהילה שהקמתי. הרגשתי אחריות גדולה, ורציתי להעצים אותה. אמרתי לעצמי שהכסף כבר יבוא".
למה לא לקחת שותף?
"שללתי הרבה הצעות שהגיעו. רצו להיכנס איתי בשותפות, רצו להיכנס משקיעים, רצו לקנות את האתר ורצו לקנות אותי, ולא הסכמתי. היה לי קשה עם המחשבה של להביא מישהו אחר לבייבי שלי, אבל הכנסתי את אמא שלי, את אחותי ואת חמותי שיעזרו לי בניהול, כי זה ים עבודה עד השעות הקטנות של הלילה".
הכנסת משקיע הייתה משחררת אותך קצת.
"לא רציתי לקחת משקיע כי הוא יכול לחבל לי בקבלת ההחלטות, למרות שהיו לי הצעות פסיכיות. אפילו לא הייתי מוכנה להגיע לשולחן המשא ומתן. לא רציתי שיסיחו את דעתי. כמה כסף? בואי נגיד שמאות אלפי שקלים כבר השקעתי, אז זה משהו שהיה צריך להחזיר את ההשקעה, ועוד אקסטרה אקסטרה".
הזירה הכי משפיעה
בעצם, ידעת לנצל נכון את טרנד תוכניות הבישול, שמאוד מצליחות בטלוויזיה.
"תוכניות בישול אפשר לראות ביוטיוב ובאתרים בחו"ל. מלמדים אותך שם לבשל, אבל אין בזה ערך מוסף. בקבוצה את יכולה לתקשר עם האדם שמעלה מתכון, זה קשר אנושי. אגב, עשינו פיילוט עם ערוץ 10 לתוכנית של 'אמהות מבשלות', אבל זה לא יצא לפועל, כי זה היה בפורמט ישן שאני לא מאמינה בו, וגם מאוד יקר וקשה למצוא את האנשים המתאימים שיחזיקו שידור. לדעתי הפורמט צריך להיות שידור חי, עם חיבור לקהילה בפייסבוק, שמאפשר להגיב מיד. זה הדבר החם הבא. אבל אם זה רק טלוויזיה או רק דיגיטל, האחרון מנצח".
האמנת שהקבוצה תהיה כל כך גדולה?
"תראי, אני נחושה, לא מוותרת בקלות, מתמידה, לא רואה בעיניים, אם אני רוצה משהו אני אשיג אותו, יש לי כוח להזיז הרים. אז אם היית שואלת אותי את זה לפני חמש שנים, הייתי אומרת לך בטח שכן, כי אני יודעת שאני מסוגלת לעשות כל מה שאני ארצה. ידעתי שיהיה לי משהו גדול, אבל לא ידעתי לפרוט אותו, לא ידעתי לומר מה יהיה הגוון של זה.
"הקבוצה של 'אמהות' היא מבחינתי הדבר הכי חזק במדינה, בדיגיטל זו הפלטפורמה הכי משפיעה בישראל, יותר מהטלוויזיה. אנשים נמצאים רוב הזמן בפייסבוק. אני הולכת לישון עם הנייד ביד".
את נושאת באחריות עצומה.
"בטח. יש לי יותר מ-11 אלף פוסטים בחודש, שאני מאשרת אחד-אחד כדי שתהיה לי בקרה, ו-550-600 אלף תגובות. נכון שאפשר לחסום ולהסיר תגובות, אבל יש גם נושאים רגישים שצריך לחשוב מה עושים איתם. נושא הכשרות, למשל, מאוד רגיש, כי יש דתיות ומסורתיות שצורם להן לראות שרימפס בצלחת מול העיניים, ואז יש אלפי תגובות נזעמות. אני הולכת לישון בלילה, קמה בבוקר ורואה שהכול איבד כיוון.
"מבחינתי פוסטים של מתכון לא כשר ראויים לפרסום, הרי זה אוכל, וזו הקבוצה, והעובדה שאני שומרת כשרות לא אמורה לפסול את זה. צריך לקבל כל אחת באשר היא. אבל אם יש תגובות קשות, מה אני אעשה, אסיר חצי קבוצה? הידיים שלי כבולות.
"זה לא פשוט לנהל קהילה. זה יותר מראש עיר. ואנשים לא מבינים מה עובר עלייך בחיים האישיים, ומצפים שתהיי און טופ כל הזמן, 24/7, ואם לא היית שם, זוכרים לך את זה. מספיק שלא היית עשר דקות בזמן שקרה משהו, ומיד שואלים איפה מנהל הקבוצה. צריך לזכור שלמנהל הקבוצה יש בית, יש ילדים".
יש נושאים רגישים חוץ מעניין הכשרות?
"יש מחלוקות ואינטריגות. למשל, מישהי מעלה מתכון ולאחרת הוא לא נראה טוב, אז היא כותבת הערה פוגענית. היד קלה על המקלדת, וזה יוצר התססות ובלגנים בפוסטים. יש בקבוצה גם חברות מאוד שיפוטיות וביקורתיות שמגיבות בצורה מעליבה, ואז נוצר שיח נגד אותה אחת. מי שכותבת תגובה פוגענית נחסמת לצמיתות, אבל אי אפשר לחנך את כולן. אז אם זה פוסט של 'מגפה' אני סוגרת אותו לתגובות. קרה גם שפנתה אליי חברת קבוצה ואמרה לי 'אחת אחרת גנבה לי את המתכון'. הייתי צריכה לבדוק מה היה שם, לשאול את השאלות, זה כמו להיות שופט בבית משפט".
את מתלבטת הרבה לפני שאת כותבת פוסט בעצמך?
"לא, אני הולכת לפי ההיגיון הבריא. אני סומכת על עצמי, כי אני אומרת: נבחרתי. לא סתם יש לי את הקבוצה. משהו ביקום סמך עליי, ואמר 'את, יערה דרור, מתאימה לעשות את זה, בזכות חוש הצדק והיושר שלך, וזה שאת תדעי לקבל את ההחלטות'. אני באמת מרגישה שמשהו ביקום אמר 'את האדם המתאים, את תדעי לקחת את מעצמת הנשים הזו, ולנתב אותה למקומות הכי טובים שיכולים להיות'. יכול להיות שזה מה שנתן לי דרייב".
מה יכול לשבור אותך?
"יש לי הרבה רגעים שאני באה הביתה, ואני בדאון. יש עסקאות שאת עובדת קשה ומשקיעה זמן וכסף ויועצים, ואז זה לא קורה, וזה מתסכל. יש רגעים של שבירה כשדברים לא מסתדרים".
מה מהדברים שקורים בקבוצה מערער אותך?
"בעיקר פניות של ביקורת. 90% מהבנות מרוצות, אבל אם יש תגובה לא במקום, מיד שואלים איפה המנהלת של הקבוצה, ויש הערות. זו קבוצה של חצי מיליון נשים, ברור שיש פה הטרוגניות, לא כולן מדברות כמו שאת רוצה, ויש לפעמים חוסר הבנה לכמה שאני משקיעה בקבוצה".
חולמת על פיתוחים
אין לה לו"ז קבוע, לכל יום יש צבע אחר, כפי שהיא קוראת לזה, ובכל בוקר היא מתעדפת - מיילים, ווטסאפים, פייסבוק, פרזנטוריות, ספרים דיגיטליים, פריסת מדיה ובאנרים הם רק חלק מהתפריט. אבל אם יש משהו שהוא באמת בדמה, זה הצד של הפיתוח הטכנולוגי. "אני הולכת לישון בלילה, חולמת חולמת חולמת, קמה בבוקר, כותבת ומשרטטת שרטוטים, מתקשרת לאלכס המפתח שלי, ואומרת לו ככה וככה אנחנו הולכים לעשות. הפוקוס שלי הוא תמיד יותר טכנולוגיה, למרות שאני אשת שיווק. אני קמה בבוקר, מה עושה לי טוב? לדבר עם אלכס. אם הייתי עוסקת רק בזה, במה שעושה לי טוב מבפנים, לא היו לי שיתופי פעולה".
את בודקת היתכנות כלכלית?
"אני לא בודקת היתכנות, הכול לפי האינטואיציה ומה שמרגיש לי נכון, ואז מגדירים את התקציב. זה דפוק, אני יודעת. אבל פתאום יש לי הארה שצריך לעשות משהו באתר, וזהו, עושים את זה. חשוב לי להקים פלטפורמות טכנולוגיות מאפס, למרות שאני לא מפתחת בעצמי ולא למדתי תכנות. לפעמים אני פותרת בעיות למתכנת שלי רק על בסיס חשיבה, אני נותנת לו את הפתרון לקוד".
לפני כחודשיים החליטה לרשום את הפעילות כחברה בע"מ, ושכרה משרד במגדלי שרונה. "מתחילת הדרך אמרו לי 'קחי משקיע, קחי כספים, אל תסכני את מה שיש לך', והיום אני יכולה להגיד לכולם: הנה, ליערה מ'אמהות מבשלות' יש חברה בבעלותה, 100% בלעדיות, כסף נכנס מהרבה שיתופי פעולה, ואף אחד לא יגרום לי לקבל החלטות כי הוא נתן לי מימון".
את מכירה את המתחרים שלך, מנהלי הקבוצות הגדולות האחרות?
"יש לנו קבוצה של מנהלי קהילות, ואם יש לי בעיה או באג אני יכולה לפנות ולהתייעץ. אם בתחילת הדרך לא ידעתי מימיני ומשמאלי והייתי מאוד סקפטית וחשדנית, היום אני מאוד פתוחה להכיר, לשמוע ולקבל דברים, גם ביקורת בונה".
איזו עצה תתני למי שרוצה להקים עכשיו קבוצה ולהפוך אותה לעסק?
"הרבה פעמים עסק מכניס כסף, והבעלים לוקח אותו לעצמו. אני במשך חמש שנים ראיתי כסף, ולא אמרתי 'וואו איזה כיף, אני אקח לעצמי'. הגישה שלי היא שככל שיש לך יותר כסף, אתה מתפתה להוציא יותר, אז אני לא רוצה את זה.
"הכסף לא מסנוור אותי ולא מעוור אותי, והוא לא מוביל אותי בקבלת ההחלטות. אני נשארת במקום שלי, עם איכות החיים שלי והרמה שאני רגילה אליה, ואת הכסף משקיעה בדבר הבא, בעוד פיתוח שיכניס לי עוד כסף, ואז אשקיע בפיתוח יותר גדול. עד היום לא משכתי משכורת, הייתי פנאטית בקטע הזה, רק הפרשתי לעצמי קרן פנסיה והשתלמות. עכשיו, אחרי שזרעתי ונטעתי, השקעתי והשקיתי הרבה, אני כן יכולה להיות שכירה בחברה".
לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לא למשוך משכורת חמש שנים.
"אז תשקיע 40%-50% מההכנסות בפיתוח הבא. העיקר שהמיינדסט יהיה כסף להשקעות. חשוב גם לא להתפתות לכל שיתוף פעולה. לאורך הדרך פסלתי פניות מלקוחות שלא התאימו לי, גם אם הם הציעו הרבה כסף, כי זה לא קשור למה שאני עושה.
"היום 80%-90% מהכסף שנכנס הולך להשקעה בפיתוח. אני מאוד צנועה בסכומים שאני לוקחת הביתה. יכול להיות שזה שהתחתנו מוקדם ויש לנו כבר בית, מאפשר לי את זה. מצד שני, מישהו אחר היה אומר 'אני רוצה בית יותר גדול ורוצה את זה וזה', ואצלי זה ממש לא בסדר העדיפויות".
הדבר הבא מבחינתה הוא קו מוצרים ממותג. "אני עובדת עכשיו עם שותף אסטרטגי גדול על קו של מוצרי בישול ואפייה חדשים, שיהיו בהתאם לתקן ולטעם של החברות בקהילה. המטרה היא למכור אותם ברשתות השיווק, והיעד הוא שבתחילת 2020 כבר יהיו מוצרים על המדפים. כרגע אני פועלת בדרך של ניסוי וטעייה".
לפעמים טעויות עולות כסף.
"הרבה מאוד כסף. יש הרבה פיתוחים שזרקתי לפח. אבל מי שלוקח סיכונים, זה ממנף אותו. עסק זה 90% סיכון, אם לא יותר. אין ערבות לשום דבר, בטח לא בדיגיטל. היום אני רוצה לקחת את הסיכון".
המודל הכלכלי
יערה דרור פועלת לפי מודל עסקי שמבוסס על שלוש זרועות. הראשונה, עריכת ירידי מכירות עם שותפים אסטרטגיים. השנייה, מכירות קבוצתיות באינטרנט, שמאחוריהן "חודשים של עבודת פיתוח על תשתיות, מערכת הזמנות, מערכת שירות לקוחות, מערכת סליקה. על המכירה הראשונה עבדתי חצי שנה". הזרוע השלישית היא קמפיינים ברשת על בסיס משלוח מוצרים לפרזנטוריות שהיא בוחרת מתוך הקבוצה.
"אני לא מוכרת פוסטים בפייסבוק, אלא המפרסם משלם לי אלפי עד עשרות אלפי שקלים לקמפיין - ואז 5-30 פרזנטוריות מקבלות מוצרים. אני מכינה להן תוכנית תגמולים בהתאם לנתונים שהן משיגות, כשתגמול לקמפיין בודד נע בין מאות שקלים לאלף שקל, לא בכסף, אלא בשוברי קנייה".
זה ממסחר את הקבוצה.
"הקבוצה לא מוצפת בזה, כי ביום יש 200-300 פוסטים, וגם לא קורה שכולן מעלות יחד, אני מתזמנת את זה. אצלי 99% מהתכנים הם אותנטיים, וה-1% הנותר הוא כזה שנותן ערך - אני מוזילה מוצרים בעשרות אחוזים ומנגישה אותם. זה לא שאני מביאה מוסכניק שנותן טיפול חינם".
להיות רלוונטית בעידן החדש
"אני שומרת על הרלוונטיות שלי דרך זה שאני כל הזמן לומדת. עשיתי קורס של אי-קומרס, ולמדתי קידום אתרים ומוניטיזציה. עכשיו אני מסיימת קורס אסטרטגיה למנהלים. אני הגלגלים של הקבוצה הזו, אז חשוב לי לחשוב מחוץ לקופסה, כדי שאוכל לתת ערך. זה לחשוב לא רק מה אנשים רוצים היום, אלא גם מה הם ירצו בעוד עשר שנים. זה התפקיד שלי, לקרוא את השוק".
פייסבוק לא מאבדת רלוונטיות? את לא יכולה לדעת אם היא תתקיים עוד עשור.
"אני מאמינה שאנשים יהיו בפייסבוק גם עוד עשר שנים, אלא אם תהיה רגולציה. זה שהם מעודדים קהילות זה מדהים. לשם העולם הולך, כי אנשים רוצים לקבל תחושה של חמימות, חברויות, קשרים ושיח. מרוץ החיים המודרניים לא מאפשר לך תמיד להיות חלק ממשהו גדול, אז הקהילה מאפשרת לך לקבל זהות, להשתייך בתחומי העניין שלך.
"יחד עם זאת, יש לי את הנכסים הדיגיטליים שלי - יש לי אתר, ואני בתהליך של הקמת אפליקציה של ספרי מתכונים דיגיטליים שתהיה גם מועדון צרכנות. הכול סביב הקולינריה, כי אני מאמינה בהתמקצעות, ולא בעיניים גדולות".