ג'ראד קושנר/ צילום: רויטרס
את פרטיה המלאים של "עסקת המאה" אפשר רק לנחש. אותה תוכנית מסתורית של הממשל האמריקני לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני מוכנה כבר למעשה, ולפי אחד מהוגיה - חתנו ויועצו המיוחד של דונלד טראמפ נשיא ארה"ב, ג'ארד קושנר - היא תוגש אחרי הבחירות בישראל. ב"גלובס" חשפנו בספטמבר כי העסקה כוללת סיוע נדיב במיוחד לשיקומה הכלכלי של הרשות הפלסטינית ולהנחת יסודות איתנים לכלכלה בריאה. הסכום שהעלו אז דיפלומטים אמריקנים עמד על 5 מיליארד דולר לשלוש השנים הראשונות, סכום שאושר על ידי מקורות ישראלים ופלסטינים.
שלשום כבר פרסם "הניו יורק טיימס" הערכה גבוהה בהרבה, לפיה לשיקום הכלכלי של הרשות נחוץ סכום גדול פי חמישה. בימים האחרונים מסתובב קושנר בין מדינות המפרץ במה שתואר כניסיון לשכנען לתמוך בתוכנית האמריקאית. לפי מקורות דיפלומטים אמריקאים, התוכנית שהוצגה לראשי מדינות המפרץ כבר איננה לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני, אלא תוכנית עשור האמורה להרים כלכלית את האזור כולו. בתוכנית יהיו מעורבות, מלבד ישראל והרשות הפלסטינית, גם ירדן, מצרים וכל מדינות המפרץ. לפי אותם מקורות, מדובר בתוכנית שכוללת שורה של פרויקטים חוצי גבולות ושוברי חסמים וחרמות ישנים. לדבריהם, כשהציגו אנשי טראמפ את התוכנית הראשונית לכמה מראשי המדינות באזור ובהם הנשיא המצרי א-סיסי ומלך ירדן עבדאללה, הם ביקשו להצטרף אליה בכל ההיבטים. הסעודים, ובעיקר יורש העצר מוחמד בין סלמן, נתנו אור ירוק - כלומר, הבטחה להשתתף במימון, והתוכנית הורחבה. מצרים אמורה לסייע בפיתרון הסוגיה הסבוכה של רצועת עזה. ירדן, לפי האמריקאים, תהיה חלק מהפיתרון לגבי ירושלים.
לגבי הפלסטינים, ההיבטים הכלכליים עוסקים בפרויקטים לשיקום הרצועה ורובם מוכרים, כמו מתקני התפלה, תחנות כוח ושיקום תשתיות. הבשורה החדשה היא כאמור צירופן של ירדן ומצרים כשותפות מלאות בחלק מהפרויקטים בין היתר בתחום האנרגיה. עבור ירדן, עם הכלכלה המדשדשת והנזקקת לנדבות ממדינות המפרץ, שיתוף כזה הוא חבל הצלה של ממש.
הבונוס לישראל, במקביל לוויתורים
מדינות המפרץ אמורות לתת לבד מהגיבוי הפוליטי והלחץ על ההנהגה הפלסטינית הסרבנית גם את המימון שהיקפו עשרות מיליארדי דולרים. ומה יקבלו בתמורה? כאן נכנסת ישראל לתמונה. אין זה סוד שישראל מקיימת קשרים עם מדינות המפרץ, מקצתם מול עיני המצלמות, כמו עם עומאן, ואחרים חשאיים יותר. בכל השיחות עולים היתרונות שישראל יכולה לספק בתחומים שונים, מצבאיים וביטחונים לנוכח האויב הגדול איראן, ועד אזרחיים כמו אנרגיה סולארית והתפלה. "עסקת המאה", כך מכנים המקורות האמריקאים את התוכנית, הכוללת פתיחת הגבולות והשווקים של ישראל גם עם מדינות המפרץ ולמעשה עם כל מדינה ערבית שתרצה להצטרף, ותיצור קשרי מסחר וכלכלה גלויים ושיתוף פעולה בטחוני.
אחד משרי ישראל, המעורה בסוגיה, אומר ל"גלובס" כי רעיון אחד שעלה יותר מפעם אחת הוא שימוש של מדינות המפרץ וירדן בנמלי הים של ישראל בים התיכון, לשינוע סחורות ואולי גם נפט וגז. קושנר עצמו רמז על כך בראיון השבוע כשאמר, כי "הפיתרון יבטיח תנועה חופשית של אנשים וסחורות ויוביל להזדמנויות חדשות".
אחד מהדיפלומטים האמריקנים אומר ל"גלובס" כי אין אינטרס אמריקאי חשוב יותר במזרח התיכון מאשר הידוק הקשר הזה בין ישראל המערבית והמתקדמת לבין בעלות הברית האחרות במפרץ, במצרים וירדן. כששאלתי לגבי הפלסטינים, אמר אותו דיפלומט כי הברירה היא בידיהם, והם "חייבים להבין כי המשחק של הכל או לא כלום נגמר". עם זאת, ציין כי ישראל תהיה חייבת ללכת לוויתורים של ממש בתמורה לעסקה הכוללת, "גם אם זה יהיה מאוד קשה לנתניהו או לכל ראש ממשלה אחר שיהיה לאחר הבחירות".
הפלסטינים באמת מסרבים לכסף?
הרשות הפלסטינית הנמצאת באחת מתקופות השפל שלה לא מראה סימנים חיוביים לכיוון השתלבות בתוכנית, ונדמה כי היא מפנה את עצמה דווקא למבוי סתום. מאז הועלתה תוכנית ממשל הנשיא טראמפ לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני לא חדלו נציגי הרשות הפלסטינים לתקוף אותה. נציגיהם סירבו להיפגש עם האישים שמאחורי התכנית, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, ובכל עת שעלתה בתקשורת טרחו להבהיר שידחו אותה על הסף. וגם כעת כשהמועד מתקרב קשה מאוד למצוא בשיח הפלסטיני בתקשורת וברשתות החברתיות מי שאינו מתיישר עם הקו המבטל את התוכנית, ולו בגלל מי שמעלה אותה - הנשיא האמריקאי שהעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים.
הפלסטינים נמצאים כאמור במשבר כלכלי המאיים להביא לקריסה לא רק ברצועת עזה הנשלטת בידי חמאס, אלא גם ברמאללה, שכם וחברון. הממשל האמריקאי, כאמצעי לחץ, הוריד כמעט לאפס את תמיכתו הכספית לרשות הפלסטינית - מ-360 מיליון דולר בשנה סכום הסיוע האמריקאי ב-2017, צומצמה התמיכה לכ-160 מיליון בשנה שעברה, ועד לכדי מיליונים בודדים שהועברו בינואר השנה, ועצירת הברז סופית מאז. ללחץ הכלכלי הזה מצטרף הקיצוץ שישראל עושה בשל חוק קיזוז משכורות מחבלים בהיקף של יותר מחצי מיליארד שקל בהיקף שנתי.
במישור ההצהרתי הפלסטינים אומרים שלא יקבלו גרוש מישראל או ארה"ב בשל הקיצוצים. אבל במישור המעשי המצב שונה - ישראל בוחנת פנייה פלסטינית לדחות את הקיצוץ בהעברת כספי המיסים בשל חוק הקיזוז. פניית הרשות (שפורסמה לראשונה בכאן רשת ב') נכרכת בפניה הקודמת שלה לדון מחדש בהסכמי פאריז, אותם הסכמים כלכליים שנחתמו במסגרת הסכמי אוסלו ב-1994 והסדירו את היחסים הכלכליים בין ישראל לרשות שהוקמה אז. ובעוד שכפי שפורסם ב"גלובס" הסכימה ישראל לבחון מחדש את הסכמי פאריז, כעת היא בוחנת את הפנייה הפלסטינית לעכב את ישום הקיזוז.
חסיין א-שייך, מבכירי הרשות, אומר כי הרשות מתכננת קיצוץ כספי נרחב הכולל הפחתת משכורות, לרבות אלה של זרועות הביטחון, וכי בתוך חודשיים לכל היותר היא לא תוכל לשלם משכורות כלל אם ימומש הקיזוז. הוא וחבריו מקשרים את הקיצוץ האמריקאי והקיזוז הישראלי ישירות ל"עסקת המאה" ואומרים: "רוצים להוריד אותנו על הברכיים כדי שנסכים לעסקה, אבל אנחנו לא נוותר על עקרונותינו תמורת כסף, כמו שעושה חמאס".
הצירוף של מצרים וירדן באופן נרחב לעסקה מעיד גם על הרצון להגביר את הלחץ על הרשות הפלסטינית, שלא תסרב למו"מ. אלא שברשתות החברתיות הערביות וגם בכלי תקשורת מוסדיים, נשמעים יותר יותר קולות של כעס על הפלסטינים שלא מוכנים אפילו לשמוע מה מציעים האמריקאים. איש תקשורת מצרי צייץ לאחרונה "הפלסטינים מחזיקים את כל מדינות ערב בנות ערובה בידי הסכסוך שלהם שאינם מעוניינים לפתור, עד מתי?". הציוץ זכה לפופולריות רבה.