ביהמ"ש בגרמניה יכריע אם עובדי ביטחון ישראלים בנמל התעופה הם עובדי אל על

אף שעברו הכשרה באל על, עובדי ביטחון של החברה בגרמניה לא מוכרים כעובדיה ולא מקבלים זכויות בהתאם • גל תביעות הוביל את נציגי אל על לגרמניה, בניסיון לעצור הכרה ביחסי עבודה בין הצדדים • מדינת ישראל והחברה מערערות על הזכות של בית המשפט בגרמניה לדון בנושא

תור לבידוק הביטחוני בנמל התעופה בברלין / צילום:  Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב
תור לבידוק הביטחוני בנמל התעופה בברלין / צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב

5 עובדי ביטחון ישראלים בגרמניה תבעו ותובעים את חברת אל על בבתי משפט במדינה, בדרישה להכיר בכך שהתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. במקרה שתביעותיהם יתקבלו, צפויות להיות להן השלכות כספיות אדירות על חברת התעופה הלאומית.

נכון להיום, עובדי הביטחון של אל על מועסקים רשמית על-ידי מדינת ישראל, באמצעות משרד החוץ, שגם משלם את משכורותיהם. בהתאם לכך, העובדים תובעים גם את מדינת ישראל. לפסיקה בגרמניה עשויות להיות השלכות לגבי יותר מאלף עובדי מערך הביטחון של אל על הפרושים ברחבי העולם, שרובם מועסקים כיום בחוזה עובד מקומי ישראלי (עמ"י).

בשל חשיבות הפרשה, בשנים האחרונות מנהלת חברת אל על, לצד פרקליטות המדינה, משרד החוץ הישראלי ושגרירות ישראל בגרמניה, קרב משפטי יקר וארוך מול העובדים לשעבר, שעד כה הגישו תביעות נגד החברה בבתי משפט בערים קוטבוס, ברלין ומינכן. אל על חוששת מתקדים שיחייב אותה להכיר בהם כעובדי החברה ולהעסיק אותם לפי החוק בגרמניה, ולא לפי החוק הישראלי. לצד פעילות מוגברת של משרד עורכי דין מקומי, בכירים בחברה נמצאים על קו גרמניה-ישראל בשנים האחרונות, כדי להתמודד עם ההליכים המשפטיים, הנחשפים כאן לראשונה.

אחד התובעים, איתי, סיפר ל"גלובס" כי עבד במערך הביטחון של חברת התעופה במשך 9 שנים, החל מ-2005 - בתחילה באיטליה ולאחר מכן בברלין. כשהחברה החליטה להפסיק את חוזה ההעסקה שלו, בדצמבר 2014, הוא פנה מיד לבית משפט, ובאמצעות עורך דין מקומי ששכר, טען כי הפיטורים אינם חוקיים, וכי יש להשוות את זכויותיו לאלה של עובד בחברה גרמנית, שפיטוריו אחרי 3 או 5 שנים יכולים להיעשות רק בנימוקים חריגים. הוא דרש את החזרתו לעבודה והכרה ביחסי העבודה בינו לבין אל על.

לתביעתו הצטרפה באופן מיידי עובדת ביטחון אחרת של החברה, שפוטרה באותו המועד ועבדה במשך 8 שנים בתחנת ברלין בלבד. כמה חודשים לאחר מכן הצטרף אליהם תובע נוסף.

ההליכים התנהלו בנפרד, אך במקביל, בבית משפט בעיר קוטבוס. העותרים הציגו בפני בית המשפט שורת טענות שהיו אמורות לבסס את מעמדם כעובדים של החברה, אף שמשכורתם הועברה להם על-ידי שגרירות ישראל בברלין, כנציגת המעסיק הרשמי שלהם - משרד החוץ. כל השלושה היו מועסקים בחוזה שנקרא "עמ"י תעופה", הסטנדרטי לעובדי הביטחון של אל על ברחבי העולם.

בין השאר הציג איתי דוח של קופת הפנסיה שלו, שבו נכתב עד 2010 כי המעסיק שלו הוא עמ"י תעופה, אולם לאחר מכן ועד 2015 נרשם המעסיק כ"אל על נתיבי אוויר". הוא גם הציג את "כתובת המעסיק" המופיעה על טופס 106 שלו כתא דואר שמפעילה חברת אל על בנתב"ג. בנוסף הוא התכוון להישען על פסיקת המדינה, לפיה אל על היא מונופול בתחום הביטחון, ועל כך שקורסי ההכשרה שעבר נוהלו על-ידי החברה. הוא גם הציג מכתב רשמי שקיבל מהשגרירות לטובת הוצאת ויזה בגרמניה, שבה נכתב שחור על גבי לבן כי הוא "מועסק על-ידי חברת אל על ככוח-אדם ביטחוני, וההכנסה נטו הממוצעת שלו היא בין 1,200 ל-1,600 אירו לחודש". גם בוויזה שקיבל על-מנת לשהות בגרמניה נכתב כי הוא עובד בעבור חברת אל על.

"העוול שאל על עושה הוא לזרוק עובדים אחרי 7 או אפילו 10 שנים בלי שום זכויות במדינה שאליה הם הגיעו, ובה הם בינתיים בנו חיים", אמר איתי ל"גלובס". "מפטרים אותם כלאחר יד, עם פיצויים מופחתים (הנובעים משכר בסיס נמוך שאליו מתווספות תוספות שאינן חייבות בהפרשות סוציאליות, א"א), בלי דמי אבטלה או ביטוח בריאות. מבחינתם - סיימת משמרת, קח כרטיס בכיוון אחד לארץ - וזהו".

בית המשפט כלל לא דן בטענות התובעים, מכיוון שהיה עסוק בשאלה אם הוא יכול להכריע בנוגע להעסקתם של עובדים שחתמו על חוזה בעברית, בתחום הביטחוני, ושהיו מוצבים בברלין עם קשר ישיר לשגרירות ולמשרד החוץ. לאחר 3 שנות דיונים פסק בקיץ 2018 בית המשפט בקוטבוס כי הוא דוחה את התביעות, וציין כי הדבר צריך להיות מובא לפתחו של בית משפט ישראלי.

אחת מהתובעות לא ויתרה והגישה ערעור על הכרעת בית המשפט לבית משפט גבוה יותר לענייני עבודה בברלין. לדיון, שהתקיים לפני כשבועיים, הגיעו כ-10 נציגים ישראלים, ביניהם מנהלים בחברה, עורכי דין של אל על, עורכי דין מטעם הפרקליטות, נציגי משרד החוץ, נציג משרד ראש הממשלה ונציגי השגרירות בברלין.

לאחר 3 שעות דיונים, קבעה שופטת בית המשפט בברלין כי בשל האופי הייחודי של התביעה, המשך בירורה כרוך בהבאת נציגים מישראל המומחים לדיני עבודה ויכולים לעסוק בחוזה שנכתב בעברית. העובדת שערערה חששה כי צעד כזה היה גורר הוצאות משפט של עשרות אלפי אירו. במקום זאת, היא העדיפה להצהיר כי מעולם לא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין החברה, תמורת ויתור על התשלום על הוצאות הערעור. היא משכה את העתירה.

גם אם חברת אל על יכולה להיות מרוצה מהפסיקה, ההליך השלישי המתנהל במינכן עדיין מאיים עליה. עובד ישראלי במינכן, שטוען כי לא היה מעורב בפעילות הביטחונית של החברה אלא דווקא עסק בענייני מנהלה של אגף הביטחון בלבד, תבע את החברה באפריל 2016, מיד לאחר שהחברה פיטרה אותו לאחר יותר מ-5 שנות עבודה. עובדת ביטחון אחרת של החברה במינכן, שפוטרה כמה חודשים אחריו, הגישה גם היא תביעה לבית המשפט.

בניגוד לעמדתן בקוטבוס ובברלין, במינכן החליטו אל על והמדינה לערער על עצם הסמכות של בית המשפט המקומי לענייני עבודה לדון בתביעה. בשנתיים האחרונות דן בית המשפט רק בסוגיה זו, מבלי להיכנס לטענות לגבי יחסי עבודה בין הצדדים, ובחודש הבא (אפריל) צפוי להתקיים דיון מכריע בערעור מדינת ישראל ואל על בנושא.

שני התובעים עמם שוחח "גלובס" הביעו ביקורת על הדרך שבה אל על מגייסת ומפעילה עובדים בתחום הביטחון. "אל על מפרסמת בפייסבוק הצעות עבודה מטעמה בתחום הביטחון. אנשים מגיעים לקורסים במתחם של אל על, מקבלים כרטיסי טיסה מטעם החברה, ואז אומרים להם - בעצם אתם יכולים להיות מועסקים רק בחוזה עמ"י, דרך השגרירות והקונסוליה. זה מצב לא הגיוני".

לדבריהם, "אל על מנסה לעקוף את החוקים המקומיים ואת זכויות העובדים על-ידי חוזים ישראלים במקומות שהיא יכולה, אך איפה שברור שהיא לא יכולה לעשות זאת, היא נאלצת להעסיק לפי חוקי המדינה. זו שיטת מצליח במיטבה".

מחברת אל על נמסר בתגובה כי היא "איננה מגיבה לטענות הקשורות בענייני העסקה של עובדי הביטחון ובתביעות המתנהלות ומתבררות בבתי המשפט בגרמניה, מה גם שמדובר בעובדים המועסקים על-ידי המדינה, וממילא התקבלו בעבר החלטות התומכות בעמדת אל על והמדינה בעניין". 

ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "איננו מתייחסים בתקשורת לתביעות תלויות ועומדות". 

מדינת ישראל משלמת מיליארד שקל בשנה על אבטחה של נמלי תעופה בחו"ל / מיכל רז-חיימוביץ' 

כ-1,300 עובדים מוגדרים כ"עמ"י (עובד מקומי ישראל) תעופה", והם מועסקים בתחום אבטחת הטיסות של חברות התעופה הישראליות. העובדים הללו מתגוררים במדינות שונות, והם עובדים בנמלי תעופה מהם ממריאות חברות התעופה הישראליות.

העובדים מועסקים על-ידי משרד החוץ, בעיקר כדי לאפשר להם מעמד של עובדי מדינה המאפשר להם למשל גמישות בכל הנוגע למעבר בין מדינות או במדיניות העסקה, כאשר מי שאמון על תחום אבטחת הטיסות של החברות הישראליות - אל על ארקיע וישראייר - הוא אגף הביטחון של אל על.

משרד האוצר מממן 97.5% מעלויות האבטחה של החברות הישראליות בהתאם לנוהלי הביטחון שקובע המל"ל. ב-2018 הגיע המימון להיקף של כמיליארד שקל. בעבר שיעור המימון של המדינה בהוצאות האבטחה עמד על 70%, אולם הוא עלה יחד עם חתימת הסכם התעופה בין ישראל ובין האיחוד האירופי.

אגף האבטחה של אל על קיבל לידיו את כל נושא אבטחת הטיסות של החברות הישראליות עוד לפני שאל על הופרטה. זהו נושא השנוי במחלוקת, היות שעל ארקיע וישראייר לפרוס את תוכניותיהן המסחריות בפני המתחרה מדי עונה ולקבל אישור על הפעלת טיסות מיעדים בהתאם ללו"ז המתוכנן שלהן. לא אחת נשמעות טרוניות הטוענות לאפליה.

בעבר נבחנה האפשרות של הוצאת אגף הביטחון מידי אל על לרשות עצמאית. בעבודה שנעשתה בזמנו בנושא הוחלט להשאיר את הנושא בידי אל על לאור עלויות של מאות מיליוני שקלים שכרוכות בהקמה של ישות עצמאית לנושא.