נדב ואביב נתיב/ צילום: שלומי יוסף
סקי מים הוא ענף ספורט מיוחד, ועל אף שאינו אולימפי הוא מקובל מאוד באירופה ובארה"ב. בארץ זהו ענף קטן יחסית, עם כמאה ספורטאים מתחרים, כמחציתם בינלאומיים, שאינו נפוץ משום שהתשתיות מוגבלות. בהיעדר אגמים וגופי מים סגורים, שמהווים "מגרש" לאימונים, מסתפקים ספורטאי הז’אנר במתקן היחיד בארץ, האגם המלאכותי TLV בדרום תל אביב. בעולם לעומת זאת יש מבחר אגמים טבעיים שמאפשרים סקי מים בסירות, אך אצלנו המתקן קטן ולכן הוא פועל על כבלים.
ענף סקי המים כולל ארבעה ענפי משנה: ווייקבורד, וטריוונט, שכולל שלושה תחומים: טריקס, קפיצות וסלאלום. הטריקס הוא תחום של תרגילי אקרובטיקה, והקפיצות נעשות במהירות מאוד גבוהה של 57 קמ"ש, במטרה לקפוץ הכי רחוק שאפשר (שיא העולם עומד על 65 מטרים, והישראלי על 58 מטרים).
וסלאלום דורש מהספורטאי לעבור במהירות הכי גבוהה בסקי מים, 58 קמ"ש, בין שישה כדורים בכמה סבבים. כאן צריך גם לצלוח את כל הכדורים בשלום, אך בכל סבב החבל מתקצר (מתחיל ב-18 מטרים ויורד אל מתחת לעשרה מטרים). הרבה מהספורטאים משתתפים ביותר מתחום אחד בטריוונט, חלקם מתמקצע בענף משנה יחיד.
כמו בתחומי ספורט אחרים, ההמלצה היא להתחיל בגיל צעיר - שמונה עד תשע, אבל אין מניעה להתחיל בכל גיל, אם כי הסיכוי להתחרות קטן. הספורטאי המבוגר ביותר בארץ הוא אלי גלבוע, הנושק לגיל 70, שעדיין משתתף באליפויות אירופה, ויש אומרים שהוא עושה דברים שצעירים לא עושים.
בארץ מובילים את ענף הסלאלום אח ואחות: נדב ואביב אטיב, הנה סיפורם.
נדב אטיב
אישי: 28, רווק
מגורים: רחובות
השכלה: תואר ראשון במינהל עסקים
עיסוק: עסק משפחתי
התחלה: "התחלתי בגיל 8 וחצי. הסקי נתן לי חיים, היו לי רגעים מאושרים והמון כיף וכבוד בתחרויות. רגעים של אדרנלין שלא הייתי מקבל בשום מקום אחר, נסיעות בעולם, אורח חיים בריא וגם כסף שעזר לי".
אימונים: "יש לי 5 אימונים של עד שעה בכל שבוע, כחצי מהם עם הנבחרת, שזה אימון אינטנסיבי שכולל 10-8 סיבובים עוצמתיים וחזקים. בנוסף יש 4 אימונים בחדר כושר, כ-3 אימוני יוגה וטיפול אחד עד שניים בשבוע".
עונה: "בחורף מכינים את הגוף לעונה הבאה. אבל אין ממש חורף בארץ, אז לובשים חליפה ארוכה, ויאללה למים, אפילו שקצת קר. ביתר הזמן נותנים לגוף להתחדש ועושים כושר, ובכלל בחורף יש לנו יותר חיים ואנחנו יותר 'נורמליים'".
מימון: "מי שמממן את הענף הם כמה איגודים בארץ, כמו ‘עוצמה’ שתומכת בנו ואיגוד ‘איילת’ שמעניק מלגות וציוד. אנחנו לא עושים הרבה כסף אבל כן מסוגלים להשקיע בספורט הזה בצורה מקצועית".
דרישות הענף: "בסקי מים צריך הרבה כוח ויציבות כדי לא ליפול או להחליק. האתלטיות מאפשרת יציבות כדי לצאת ממצבים קשים, או כשנוחתים במהירות, צריך שליטה בחבל והתמצאות במרחב בכל רגע נתון, גם באוויר".
משפחה: "להורים שלנו כיף לנסוע איתנו לתחרות, זה הפך לממש זמן משפחתי, כי למעשה כל המשפחה יוצאת ומלווה וזה כיף גדול".
פציעות: "בגיל 16 התחיל לי סיפור עם ברך, שהסתבך וגרר שלושה ניתוחים ושיקום ארוך. הרגל החלימה חלקית, אז שיחקתי כדורסל ופגעתי בברך השנייה. זה הסתבך לדלקת פרקים וגרר שיקום אגרסיבי של שלוש שנים".
שאיפות: "להמשיך ולקחת כמה שיותר מדליות ואולי לשבור שיא עולם".
אביב אטיב
אישי: 23, רווקה
מגורים: רחובות
עיסוק: מאמנת כושר
התחלה: "בגלל נדב, הגעתי לתחרויות שלו כשהייתי בעגלה. לאט-לאט הכניסו אותי למים, ולא הייתה לי ברירה. התחלתי בגיל 5. היו לי חוויות בלתי נשכחות. הכרתי את עצמי דרך הספורט ולמדתי להתמודד עם החיים ועם אתגרים".
אימונים: "אצלי יש 5-4 אימוני סקי בשבוע, עוד 4-3 אימונים בחדר כושר ושיעור יוגה פעמיים עד שלוש. מדי שבוע יש גם טיפולים של עיסויים ודיקור, למרות שגם באימונים יש תרגילים שלקוחים מפיזיותרפיה".
הישגים: "אלוף ישראל כמה פעמים, אלוף אירופה שש פעמים וסגן אלוף אירופה פעמיים. הגעתי למקום שלישי בעולם ואחר כך ב-2012 הייתי אלוף עולם בגיל 21 - שזה הכי צעיר בענף שלי. אחרי הפסקה בגלל הפציעות חזרתי, וב-2018 שוב זכיתי בתואר אלוף העולם".
עונה: "בחורף אנחנו מורידים הילוך והעצימות של האימונים נמוכה. אנחנו לא מתכוננים לתחרויות, אבל מאזנים את עצמנו בטיפולי דיקור ועיסוי, חדר כושר ואימונים שמכוונים יותר לאיזון, כמו יוגה".
מאמן: "נדב היה מעורב באימון שלי, מאז שהייתי קטנה. זה היה מתבקש וצבר תאוצה והוכיח את עצמו. עם המאמן שלנו זה עכשיו יותר התייעצויות של אסטרטגיה ותכנון. איך להגיע, באיזו מהירות ואיך 'להנדס' את המסלול".
הישגים: "בגיל 17 הייתי אלופת אירופה לנוער, הייתי אלופת ישראלי ושברתי שיא ישראלי לבוגרות. באליפות העולם באוקראינה ב-2018 הגעתי למקום השלישי וזכיתי במדליית ארד".
דרישות הענף: "צריך קואורדינציה ואלמנטים של תכנון וחישוב כי כדי לנחות למשל צריך לחשב כמה גבוה אפשר לעלות וכמה להשאיר לנחיתה. יש הרבה מתמטיקה ורוב האנשים בתחום באמת ריאליים".
תחרותיות: "אני לקחתי את זה קשה יותר מנדב. ילדים ספורטאים נתונים ליותר לחץ וחווים גם כישלונות אבל זה פוגש אותך מתי שהוא בחיים ועדיף ללמוד את זה דרך הספורט כי בסופו של דבר האווירה חיובית".
פציעות: "דבר שכיח בתחום, ואין מה לעשות, כי מותחים את גבול היכולת. לפני שנתיים שברתי קרסול באימון בתחילת העונה, ובעצם נגמרה לי העונה. זה משהו שמתמודדים איתו, אבל היה לנו 'ניסיון מהבית' של נדב, אז ידעתי איך להתמודד".
משפחה: "אנחנו רק שני אחים וההורים שלנו הם ספורטאים בעצמם, אז זה הפאן שלהם. לא היינו יכולים להצליח בלי התמיכה החד-משמעית שלהם. הם תמיד תמכו, עודדו והעריכו, שאפו יחד איתנו ועזרו לנו לעבור את הדרך. הם חלק בלתי נפרד, באים לאימונים ולתחרויות גם בעולם ומתעדים אותנו כדי שנלמד. אנחנו חייבים להם הרבה".
שאיפות: "להגיע הכי גבוה שאפשר ולהיות אלופת עולם. השנה חשבנו שאולי נעשה דאבל ביחד, ששנינו נביא מדליות, אבל לא יצא. בנוסף, הייתי רוצה שזה יהיה ענף אולימפי, ואז גם יהיה יותר עניין בתחום ויותר חשיפה".
