שיעור בדמוקרטיה שקיבלתי מדאינריז טארגאריין

השקענו ב"משחקי הכס" 8 שנים מחיינו, ועכשיו זה נגמר • לפחות הסדרה השאירה לנו כמה לקחים

יהיו פה ספוילרים, אז תיזהרו.

אז ככה: נמאס לי מכם, מכולכם - מכל החמוצים. תפסיקו להתלונן. היה אחלה סיום ל"משחקי הכס". פרק מעולה. אבל אתם ממשיכים למלא את הפיד שלי. "זה ממש אידיוטי", קבע טוקבקיסט אחד.

לא, כי דרקונים יורקי אש זה לא אידיוטי. גילויי האכזבה מעונת הסיום של "משחקי הכס" מעוררים מחשבות נוגות עלינו הצופים. הראשונה, והיא קצת מטרידה, שאנשים חשבו ש"משחקי הכס" היא סדרה ממש טובה. שלא תבינו לא נכון, היא אחלה סדרה, אבל היא ממש ממש רחוקה מלהיות יצירת מופת.

המחשבה השנייה ומטרידה קצת יותר היא החשש שהסדרה מילאה איזו ריקנות מאוד גדולה בחיים של הצופים האדוקים. קצת מטרידה הריקנות הזאת. אולי תקראו ספר?

ויש גם לקחים פוליטיים אקטואליים לסיום. הראשון - אולי לא קיבלנו מלכה אישה, אבל קיבלנו מלך בעל מוגבלות. לא רע.

השני - הגיבורים הכי אהובים שלנו, ג'ון סנואו וטיריון, זכו לחסינות משפטית אחרי שעברו עבירות ממש קשות. לזכותם ייאמר שהם הכירו במעשים שלהם ודווקא היו מוכנים להיענש עליהם.

ושלישי - לא כל האמצעים כשרים בדרך למטרה. המלכה דינריז רצתה עולם טוב יותר, עולם של שלום והרמוניה - ולמען המטרה הזאת היא שרפה למוות את כולם.

קצת כמו שלא יוצרים יותר דמוקרטיה על-ידי הריסת הדמוקרטיה.