בדידות / צילום: Shutterstock
חג האהבה עבר לו, ובחגיגה הצרכנית הוורדרדה צפו גם מיליוני אנשים בודדים.
בינואר 2018 מינתה ראשת ממשלת בריטניה דאז, תרזה מיי, שרה לענייני בדידות. ההחלטה נשענה על מחקרים שהראו שכ-14% מהאוכלוסייה הבריטית (9 מיליון איש) סובלים דרך קבע מבדידות, ושעלות בדידותם למשק הבריטי נאמדת בכ- 3.5 מיליארד דולר.
ואכן, הבדידות בעולם המודרני הפכה למגפה. לא רק בשל שכיחותה ההולכת וגוברת, אלא גם בגלל השפעותיה הדרמטיות על בריאותנו הנפשית והפיסית כאחד. בדידות כבר מזמן אינה "רק רגש" - היא מצב קיומי שמעלה ב- 26% את הסיכון לתמותה, קשור לסיכון מוגבר לתחלואת לב ושבץ מוחי, ומעלה את הסיכון ללחץ דם גבוה. בדידות נמצאה קשורה להתדרדרות קוגניטיבית ולדמנציה. אנשים בודדים נמצאים בסיכון מוגבר לדיכאון, ובדידותם מהווה גורם מנבא לשיעור מוגבר של התאבדות בגיל מבוגר יותר.
גם בישראל מגפת הבדידות נותנת אותותיה - מבדיקה של הלמ"ס מ-2016 עולה כי קרוב למחצית האוכלוסייה מעל לגיל 65 סובלת מבדידות, והתופעה רחבה במיוחד בקרב נשים, באוכלוסייה הערבית ובקרב אנשים המצויים בקושי כלכלי. ולא רק קשישים סובלים מבדידות. אחד המאפיינים של החברה המודרנית הוא שגם צעירים סובלים יותר ויותר מבדידות. מחקר של חברת הביטוח האמריקאית CIGNA שנערך בקרב 20,000 איש מצא שדווקא שכבת הגיל של בני 18-22 היא הבודדה ביותר.
ההתייחסות (המועטה מידי) בארץ לסוגיית הבדידות שמה דגש לרוב על קשישים ועל פעולות התערבות שנועדו להקל על ביטוייה. אולם, אחד הגורמים המרכזיים שיכול להשפיע באופן דרמטי על תחושת הבדידות בקרב קשישים ובכלל נמצא לחלוטין מתחת לרדאר הממשלתי למרות שזה כלי מדיניות שמצוי בשליטתה המלאה כמעט - התכנון העירוני.
מחקרים שונים קושרים בין הסביבה שאנו חיים בה, על השינויים הדרמטיים שהיא עוברת בעשורים האחרונים, ובין הפגיעה בבריאות הנפש, שאחד מביטוייה הוא תחושת הבדידות ההולכת וגוברת באוכלוסייה.
כשלים בתכנון ופיתוח עירוני יכולים להעצים את תחושת הבדידות. העדר נגישות לתחבורה ציבורית מייצר גטאות בהם כלוא כל מי שאין לו רכב פרטי או רישיון נהיגה, מאפיינים השכיחים גם בקרב אלו שממילא מועדים במיוחד לסבול מבדידות. גם רחובות צרים וחסרי צל שלא נעים ללכת בהם, משאירים את התושבים בבתיהם לבדם.
שכונות ללא עירוב שימושים, שכל כולן "שכונות שינה", מותירות את הקשישים, הצעירים וכל מי שניידותו מוגבלת בשממה חברתית במשך היום, ללא גישה למכולת השכונתית, לבית קפה או לחנויות שונות. גם תחושת חוסר האונים תורמת לתחושת הבדידות.
פיתוח עתיר בטון ומלט שמביא לכריתת עצים ואינו מותיר מקום לגינות ופארקים עירוניים, לא רק מונע מהתושבים אזור בו יכלו להתרועע ולטייל, אלא מביא לפגיעה בבריאותם. עצים סופחים מזהמים מהאוויר (כמו גם גזי חממה), אך נראה שהשפעתם הבריאותית היא רחבה הרבה יותר. במחקר אוסטרלי שבחן כ- 46 אלף תושבים משלוש ערים, עולה שהמגורים בשכונות עתירות עצים (עם חופת עצים של 30% ומעלה) היו קשורים לירידה משמעותית בסיכון לפתח מצוקה נפשית וכן לדיווח חיובי על מצב הבריאות בכלל. ועדיין בישראל ממשיכים בכריתה מסיבית של מאות אלפי עצים בשנים האחרונות.
לכל ההיבטים הללו יש השפעה לא רק על נפש האדם ובריאותו אלא גם על יכולתנו להתמודד עם השפעות שינויי האקלים ואף להפחית את פליטת גזי החממה בארץ. מדיניות תכנונית-עירונית נכונה, שמכירה בחשיבות של עצים, שטחים ירוקים, הליכתיות ותחבורה ציבורית, יכולה בו זמנית להציל נפש אחת וגם עולם ומלואו.
הכותבת היא מנהלת מדיניות ואסטרטגיה באדם טבע ודין