מלחמת הסחר / אילוסטרציה: shutterstock
יבוא ויצוא חוצים גבולות הפכו בשנים האחרונות לשגרה. אבל ייתכן שניאלץ להיפרד מהמוצרים המיובאים האהובים שלנו ולוותר על החלומות להצלחה בינלאומית, מכיוון שמערכת המסחר העולמית נמצאת תחת מתקפה.
אמנם, סחר בינלאומי נתפס היום כמובן מאליו, אבל האמת היא שרק לפני כמה עשרות שנים עמדת רוב העולם הייתה שאין צורך בסחר בינלאומי, וגם כשכבר הייתה הסכמה לסחר כזה, היא הייתה נקודתית.
למעשה, מערכת רב צדדית ושוויונית של סחר החלה להתפתח רק עם חתימת "ההסכם הכללי על סחר ומכסים" ב-1947. ההתחלה הייתה צנועה. 23 מדינות התכנסו בג'נבה והחליטו יחד על הפחתה של 50 אלף מכסים. ההסכם עיגן את "עיקרון המדינה המועדפת" אשר קבע שהמעמד שניתן למדינה החברה בהסכם, יינתן לכלל המדינות החברות בשוויוניות, ומבטא בפעם הראשונה תפיסה סדורה של העדפת סחר חופשי על פרוטקציוניזם.
סבבי שיחות התקיימו מפעם לפעם, והובילו להפחתות נוספות במכסים וכן לאיסור על מניפולציות מחירים. גם מספר המדינות המשתתפות גדל. אולם פריצות הדרך האמיתיות הושגו בשלהי המלחמה הקרה - בשנת 1986, הפעם עם 123 מדינות משתתפות. הוקם ארגון הסחר העולמי ונוצר משטר בינלאומי במסגרתו מדינות מגושים דיפלומטיים שונים (ולעתים יריבים) החלו לסחור בהיקפים עצומים. תקדים נוסף נטוע במנגנון לפתרון סכסוכים של הארגון, המאפשר הגשת תביעות בגין מדיניות אשר סותרת את ההסכם. אין חולק שהתפתחות זו הגדילה את היקף הסחר העולמי והצמיחה.
אבל עם ההצלחה, החלה התנגדות. הפחתת הגנות על מגזרים מוחלשים יצרה מרמור והולידה תנועות אנטי-גלובליזציה. עלו טענות כי סחר חופשי וללא רגולציות מאפשר לתאגידים בינלאומיים לפגוע בסביבה ובבריאות הציבור ללא השלכות, וכן שמשקיעים עשירים נמצאים בעמדה מועדפת לעומת מדינות מתפתחות, ומטים את כללי המשחק לטובתם. הלחצים הציבוריים על המנהיגים עשו את שלהם וסבב השיחות האחרון להפחתת מכסים לא הניב הסכם משמעותי ועתידו לוט בערפל.
הדבר המדאיג הוא שבשנים האחרונות היעדר ההתקדמות הופך להידרדרות. נשיא ארה"ב טראמפ נבחר על גלי הכעס והמיאוס שחשו רבים ב"חגורת החלודה" (אזורי תעשייה ומכרות בצפון ארה"ב) עקב מעבר עבודות ייצור לסין בחסות הסחר החופשי, והוא העלה באופן חסר תקדים מכסים ויצר מלחמת סחר. מנהיגים רבים מאמצים רטוריקה דומה לטראמפ ולעתים המחלוקות אינן מסחריות אלא פוליטיות למהדרין. כך לדוגמה במלחמת הסחר בין יפן לדרום קוריאה המתנהלת עקב טענות על פשעים שקרו במלחמות העולם.
הנזקים בדרך. דוח של הבנק האירופי כבר קובע כי הסחר העולמי נמצא בהאטה, וכי יותר סחורות ומגזרים חשופים לצעדים כלכליים מעוותים הפוגעים במנגנוני השוק. שלוש מדינות דרום אמריקאיות פרשו בשנים האחרונות מאמנות המגנות על משקיעים זרים, ורוסיה המחליקה בחזרה לאוטוקרטיות פירקה חברות המזוהות עם אנשי אופוזיציה, וסירבה לפצותן לפי הכללים הבינלאומיים.
צעדים כאלה מסכנים את עתיד הכלכלה העולמית. חזרה לימי ה"ג'ונגל" המאפשרים הצבת דרישות שרירותיות, חסימת יבוא והקפצת מכסים תפגע במשקיעים ובצרכנים כאחד. איך נוכל לעצור זאת?
המפתח להצלחה הוא להגיע לציבור הרחב ולהסביר את החשיבות של הסחר הבינלאומי. זמן רב העיסוק בנושא התנהל באקדמיה ובכנסים סגורים ללא מעורבות ציבורית. בורות מהווה כר נוח לפריחת דיסאינפורמציה ופופוליזם.
מלבד ההסברה הציבורית, חשוב לדעתי גם לשתף את כלל החברה ולתת מענה לביקורות המוצדקות על המערכת. ראשית, צריך להחיל כללים בינלאומיים המאפשרים תביעת פיצויים ממשקיעים הפוגעים בסביבה. בנוסף, יש להכיר ולעסוק גם ברכוש ילידי ולייצר הגנות עליו, שיבטיחו שקבוצות אלה לא ידחקו מאדמתם ומתרבותם עקב הגלובליזציה המבורכת כשלעצמה. גם שקיפות ופישוט המערכת חשובות, אפילו כללים פשוטים יכולים להפוך לביורוקרטים ומזיקים כעבור עשרות שנים.
במציאות של חוסר יציבות חברתית, זו חובתנו ואחריותנו כאזרחים להשפיע על הממשלות שלנו כדי שנוכל להמשיך לסחור ולקנות ברחבי העולם. אז בפעם הבאה שתשמעו תלונות על הגלובליזציה, תסבירו למה זה טוב ואיך עושים את זה נכון.
הכותב הוא משפטן, בוגר תואר שני למשפט בינלאומי מהאוניברסיטה העברית ופעיל חברתי ופוליטי