הפגנות הנכים ב-2018 / צילום: אוריה תדמור
התוכנית הממשלתית לחילוץ המשק ממשבר הקורונה הציגה פתרונות שונים עבור עסקים קטנים וגדולים, עצמאיים ושכירים. אך ישנה אוכלוסייה, המונה כ-33 אלף בני אדם, אשר נעדרת מאותן תוכניות; מקבלי קצבאות הקיום, אשר בימי השגרה זקוקים לסיוע, וכעת - לאחר שהוצאו לחל"ת, נאלצים לבחור בין קצבת הסיוע שלהם לבין דמי האבטלה.
לפי ניתוח מדיניות הממשלה שביצעו הארגונים "121 - מנוע לשינוי חברתי" וה"קבינט האזרחי", כ-33 אלף ישראלים העובדים בשכר נמוך, צפויים לרדת אל מתחת לקו העוני, ולהפסיד כ-2,000 שקל בחודש, בעקבות הוצאתם לחל"ת והאילוץ לבחור בין שכר מקוצץ ובין קצבה ששימשה אותם לצרכים קיומיים. תיקון בתקנות שעת החירום והתרת כפל קצבאות למקבלי דמי אבטלה, יאפשרו להם לקבל פיצוי על הפסקת עבודתם, אך נכון לשעה זו הם אינם זוכים למענה הולם.
ב"121 - מנוע לשינוי חברתי", טוענים כי לא מדובר באנשים עם חסכונות, אלא בציבור עני, אשר "סופר כל אגורה". המשמעות היא פגיעה חמורה מאוד בהכנסתם, עד כדי אובדן מחצית ממנה, כאשר סכום של כ-60 מיליון שקל בחודש במסגרת התוכנית הממשלתית, הוא קריטי עבורם בעת הזו ויכול לאפשר להם לשמור על אורח חייהם ולא להידרדר לעוני.
מניתוח הארגונים עולה, בין היתר, כי כ-20 אלף נשים עובדות בגילאי 62-66 יפסידו כ-2,000 שקל בחודש המהווים עד מחצית מהכנסתן: כעת מי שהעסקתה הופסקה, תצטרך לבחור בין קצבת הזקנה בהיקף של כ-2,300 שקל ובין דמי אבטלה, בהיקף של עד 2,300 שקל בחודש.
כ-5,500 אזרחים המקבלים השלמת הכנסה, וכעת הוצאו לחל"ת או פוטרו, יפסידו כ-2,000 שקל בחודש משום שיצטרכו לבחור בין דמי האבטלה לבין קצבת הבטחת ההכנסה שלהם. מדובר בסכום שמהוה כרבע עד מחצית מהכנסתם.
כ-4,200 בעלי מוגבלויות שהוצאו לחל"ת ומתגוררים עם בן משפחה נוסף, ייאלצו לוותר על קצבת התלויים שלהם, וכך יפסידו כ-2000 שקל בממוצע בחודש, המהווים כרבע מהכנסתם.
"אנחנו רוצים לעבוד ולחיות בכבוד, ובכוח דוחפים אותנו להיות עניים"
א., בת 65 מירושלים, ספונה בביתה מהיום שבו סגרו גני הילדים את שעריהם. היא עובדת למחייתה כסייעת בגן, ובשל המשבר, הוצאה לחל"ת. היא מרגישה לבד כשהיא חיה בגפה לחלוטין, ללא כל עזרה או אדם קרוב. לפני מספר שנים היא חלתה בסרטן שד והחלימה, והיא זכאית במקביל למשכורתה הצנועה, לקצבת נכות וקצבת זקנה נמוכה. לא מדובר בסכומים גבוהים, אלא בסכום צנוע איתו היא מנהלת את חייה באופן מחושב. כעת, כאשר הוצאה לחל"ת, הופתעה לגלות שמשכר של 4000 שקל, היא נשארת עם מחצית הסכום, כאשר הקצבאות אותן היא מקבלת נשללות ממנה כשהיא חותמת אבטלה.
"עד שאני אוכל לעמוד על הרגליים, אני אעבוד. אין לי הכנסה, אין לי פנסיה, אין לי כלום. אני לא רוצה להיות נזקקת. לא ביקשתי לצאת לחל"ת. למרות כל מה שעברתי, אני הולכת לעבוד כל יום בשמחה. איך אסתדר עכשיו עם פער של אלפי השקלים? למה זה לא מגיע לי?", היא שואלת. "חינכו אותי לא להתלונן ולא להזדקק, ולא לקבל כסף שלא מגיע לי. אני לא מבקשת נדבה. קצבת הוותיק והנכות מגיעים לי לפי חוק. למה לכל ילד מגיע לקבל 500 שקל אבל לנו לא עוזרים? למה הם מחכים? אני סובלת מלחץ דם גבוה, ונמצאת עכשיו כל הזמן בלחץ ועם דאגות. אנחנו רוצים לעבוד ולחיות בכבוד, ובכוח דוחפים אותנו להיות עניים. אני לא רוצה להיות ענייה. עברתי הרבה טרגדיות בחיים ולא נשברתי, אבל אני לא מבינה מה קורה עכשיו".
לאחר שהתגרשה, א. נדרה נדר לעצמה - היא לעולם לא תבקש עזרה ולא תהיה נזקקת. כעת, היא נמנעת מההכרח להיעזר בסלי מזון, למרות שייתכן כי בקרוב לא תהיה לה כל ברירה, כשהחובות נערמים והשכר לא נכנס לבנק. גם כשיחזרו הגנים לעבודה, מפני שהיא נמצאת בקבוצת סיכון - ייתכן שא. תצטרך להישאר ספונה בביתה גם כשהחיים ישובו לשגרה יחסית. "אנחנו המגזר הכי חלש. אם העצמאיים לא יכולים להסתדר, אז למגזר שלי, בוודאי שאין כוח להתמודד. אנחנו מתביישים ואנחנו לא יכולים לצאת לרחובות ולהפגין. אומרים שישראל היא מדינה סוציאלית, אבל היא רחוקה מזה. מדינה סוציאלית צריכה לדאוג קודם כל לחלשים, לא לחלק 500 שרל לילד גם לאנשים הכי עשירים במדינה", היא אומרת. "בחודש שעבר היו לי 4,000 שקל של שכר שהתקיימתי מהם, ועכשיו אין לי כסף. יש אנשים שעבורם זה כלום, בשבילי זה הרבה. ובגלל שאני בבית כל היום, אז כל התשלומים עולים: חשמל, מים, אוכל. ועם כל זה, אני צריכה עוד לשלם על תרופות. כשעבדתי הסתדרתי, אבל עכשיו אי אפשר".
טלי ניר, מנכ"לית "עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי", פנתה לשרי הרווחה, האוצר וראש הממשלה, וביקשה מהם להידרש מיד לסוגיה. ואמנם, למרות הבטחות שקיבלה מהפוליטיקאים - עד כה לא נעשה דבר, ומשרד האוצר הבהיר כי העניין דורש עבודה מסודרת והליך חקיקה, ועשוי לקחת זמן. אתמול, פנה הארגון ליועץ המשפטי לממשלה וביקש ממנו לוותר על הליך החקיקה, לפחות לחודשים מרץ-אפריל, שכן מדובר בדיני נפשות.
"המפוטרים האלו נמצאים במצוקה נוראית, כבר ללא יכולת לשלם שכר דירה ולא לקנות מוצרי יסוד. מגיעים להם דמי אבטלה כמו לכל מי שפוטרו בעת הזו, ולא ברור מדוע הממשלה לא מחליטה כבר תקנה נוספת לשעת חירום כדי שיקבלו לפחות סיוע למרץ ולאפריל", היא אומרת. "זה היה צריך להיות מטפל לפחות באותה זריזות שבה מטופל המגזר העסקי. מה גם שהעלות של הסיוע הקריטי הזה נמוכה מאוד יחסית לחבילת הסיוע הכוללת של הממשלה, ואין שום סיבה אמיתית להזנחה הזו, שנובעת מכך שאלו אנשים ללא קול וללא מנופי לחץ".