דעה - הסכנה: ניצול של המשבר כדי להנהיג מדיניות פופוליסטית מזיקה

בימים אלה שוקדת ממשלת ישראל על שורת צעדים שיסייעו לחלץ את המשק המקומי מהנסיגה החדה בכלכלה שנגרמה עקב צעדי הסגר שהוטלו במסגרת המלחמה בנגיף הקורונה. זוהי נקודה המועדת לפורענות בניהול משברים כלכליים. אין כמו אמרתו המצלצלת של ג'ורג' סנטיאנה: "מי שאינו לומד מן ההיסטוריה נדון לחיות אותה מחדש", כדי לגרום לחשיבה לעומק בטרם פורענות (כלכלית).

ההיסטוריה מוכיחה כי בנקודה זו ממש של ניהול משבר כלכלי, היטה הנראטיב הרגשי-פופוליסטי את הממשלה לנקיטה בצעדים שרק הרעו את המצב, והעמיקו את המשבר כך שלקח שנים רבות מאוד לצאת ממנו. סימן האזהרה החשוב יותר מצוי בלקחי הטיפול הממשלתי בארה"ב במשבר הגדול של שנת 1929.

הכלכלה בריאה

על רקע אירועי מגפת הקורונה קמו נביאי שקר המנסים לעשות הון פוליטי מן החנק הכלכלי שנכפה עלינו בשל המשבר הבריאותי. סיסמאות כמו: "קץ הגלובליזציה", כמו גם קריאות לסגור את הייבוא ולחזק את המונופולים "כחול לבן" נשמעת מסקטורים מיושנים הפוטרים עצמם מכל בחינה כלכלית ריאלית.

השאלה בהקשר זה היא האם מדובר בכלל במשבר כלכלי אמיתי, מהותי ומבני, בו הכלכלה אינה מתפקדת או שלחילופין - הכלכלה בריאה ויש רק לתת לה לנווט את דרכה מהנסיגה החדה שנכפתה עליה מהסגר הממשלתי.

בחינת רצף האירועים בחודשים האחרונים מראה כי הכלכלה בריאה ולמעשה מדובר בנסיגה בצמיחה ובתעסוקה שנכפו על הכלכלה ומחייבים את מתווי המדיניות לחשיבה ממוקדת בהאצת מנועי הצמיחה ובסילוק חסמים עסקיים לצמיחה ולתחרות. על רקע זה חשוב עוד יותר להיזהר מנבואות ועצות השקר ולהיזכר מה עלה בגורלן בתקופת הממשל של נשיאי ארה"ב הרברט הובר ופרנקלין רוזוולט במשבר הגדול של 1929.

הובר עשה מ-1928 את כל השגיאות האפשריות ובכללן אלו שמוצעות פה בישראל: מענקים וסובסידיות לעסקים, בלי אבחנה אם הם עסקים טובים או רעים, סגירת שערי היבוא והעלאת מחירי התוצרת המקומית (כדי שירוויחו) כאשר מיליוני מובטלים חייבים מוצרי מחיה זולים, העלאת מסים וחקיקת חוק מכסים - שמנע יבוא מתחרה, אבל גרם לקיצוץ גדול ביצוא (כי את הטריק של "כחול לבן" בלבד מכירים גם במדינות אחרות).

רוזוולט שעלה לשלטון בשנת 1932 האריך והעמיק את המשבר במדיניותו הכלכלית שהביאה לשיא את ההתערבות הממשלתית בכלכלה: לצד הקמת מערך שמן של ביורוקרטיה: בראשו ה-NRA המפורסם (National Industrial Recovery Act of 1933 (NIRA והרשות שפורקה מאז נקראה NRA) national recovery authority). שצמצם שעות עבודה, כפה העלאות שכר ופיקח על הרווחיות של עסקים - והרשות לעבודות ציבוריות CWA (שניהם יצרו עיוותים קשים בכלכלה האמריקאית). הוקמו עשרות קרטלים מפוקחים (כדי שכולם יצייתו לממשלה).

התוצאה: המחירים עלו וכך גם האבטלה שהגיעה לשיא חסר תקדים, המונים הגיעו לעוני מחפיר. למעשה רק הכניסה למלחמת העולם השנייה עם הפריחה הכלכלית ביציאה מהמלחמה הביאו את המשבר אל קיצו וכך, מיתון שבדרך כלל מסתיים כעבור שנתיים-שלוש (כשנותנים לשוק לעבוד ומדרבנים מנועי צמיחה) - נמשך כעשור.

הממשלה היא לא הקטר

מה לומדים מכל זה? ראשית, השוק הוא הקטר המוביל והממשלה צריכה רק לדרבן ולהאיץ ככל הניתן את החזרה לשגרה עסקית. אל לממשלה לשגות ולחשוב שהיא הקטר היוצר ביקוש והיצע; שנית, ככל שאין הדבר פופולרי - אין לתת מענקים נוספים. הקלות מיסוי ורישוי יוצרות צמיחה, לא מענקים. שלישית: אין לסגור את שערי הארץ בפני יבוא מתחרה, מה שיגרום בוודאות להעלאת מחירים. רביעית, יש לנצל את המשבר להפחתת הנטל הביורוקרטי העצום הרובץ על פתיחה וניהול של עסקים בישראל, להוריד דרישות ביורוקרטיות של אינסוף רשויות, להשוותן לחו"ל וליצור One Stop Shop בכל רשות מקומית שתפקידו לעודד עסקים ולהפחית דרישות ביורוקרטיות לפחות כהוראת שעה לשנה הקרובה. 

הכותב הוא מנכ"ל המכון הישראלי לתכנון כלכלי, לשעבר הממונה על התחרות, יו"ר הוועדה להגברת התחרות בבנקאות ולשעבר חבר בוועדות בכר וטרכטנברג