משחק ללא קהל בין מכבי ת"א להפועל חיפה בבלומפילד / צילום: בר לביא, גלובס
משבר הקורונה מטלטל את הספורט העולמי והמקומי. עיקר הנפגעים הם הענפים הגדולים שמושכים קהל למגרשים, וכעת נאלצים להתמודד מול יציעים שוממים. כיצד זה משפיע על ההחלטות המקצועיות, מי הקבוצות שדווקא מרוויחות והסיטואציה ומה יעלה בגורל "הקבוצה של המדינה"?
1. מינוי מאמן הנבחרת: כרוניקה של חוסר ברירה
השבוע הודיעה ההתאחדות לכדורגל על מינויו של המנהל הטכני של נבחרות ישראל, וילי רוטנשטיינר האוסטרי, למאמן הלאומי. לא צריך להבין מה הוביל למינוי הזה. בעולם אידיאלי הסיכוי שלו לקבל את המינוי שואף לאפס. רוטנשטיינר הרי רק לפני כמה שבועות עודכן על ידי ההתאחדות שסמכויותיו יצומצמו ומעכשיו יעסוק אך ורק בפיתוח הכדורגל ולא יתקרב לנבחרת הלאומית.
אבל אלו ימי קורונה. ההתאחדות מגלגלת מחזור שנתי של 99 מיליון שקל (נכון לדוח של 2018) ועומדת בפני צניחה משמעותית בהכנסות. אין משחקים בינלאומיים, אין קהל במשחקי ליגה שמהם גוזרת ההתאחדות עמלה יפה, ורק לאחרונה היא מראה סימנים של עמידה על הרגליים אחרי שעברה מספר שנים של תהליך הבראה כואב. בשקלול הפשוט של עונה ללא הכנסות + סיכויים אפסיים גם ככה העפיל לטורניר גדול + מאמן שכבר נמצא פה תחת חוזה שבעייתי להתנער ממנו - התקבלה ההחלטה הזולה יותר.
ואנחנו נלך ונראה יותר ויותר החלטות של אין ברירה והתפשרויות. מתוך מחשבה של לעבור את המבול בשלום.
2. כולם נפגעים מהקורונה? אל תאמינו לבכי
משבר הנגיף פתח את מנגנון הבכי. לא משנה אם בצדק או לא. פתאום לכולם מגיע משהו. האוצר הכריז על רשת ביטחון של 75 מיליון שקל לקבוצות הכדורגל לעונה הבאה, ונותר עדיין סימן שאלה איך יחולק הכסף בין הקבוצות. אבל כבר עכשיו זועקות חלק גדול מהן שזה לא יספיק. רובן הגדול בוכות כי הן כבר התרגלו לבכות. "מדובר בפגיעה אנושה", "לא נוכל פתוח את העונה", וכו'.
בדיקה פשוטה מראה כי לא באמת מגיע להן. רוב הקבוצות הקטנות נשענות על כספי עירייה ופועלות דרך קבע לפי מודל כלכלי לא ברור. הן מקבצות מכאן ומשם, נהנות מכספי הארנונה של התושבים, מכספי הטוטו. מבחינה עובדתית אין להן זכות קיום אמיתית - הן לא מצליחות להביא קהל ולהגדיל את בסיס האוהדים שלהן. התוצאה: ההכנסות שלהן ממכירת כרטיסים ומנויים הן אפסיות.
עכשיו הבלוף הזה מתגלה. מאחר שרשת הביטחון של האוצר נוגעת לפיצוי בגין אובדן הכנסות ממכירת כרטיסים - הן לא יראו ממנו יותר מדי. הבכי לא יישר את המספרים. אם לוקחים כדוגמה את הפועל רעננה, לפי הדוח האחרון שהוגש לרשם התאגידים בשנת 2018 מחזור הפעילות של הקבוצה עמד על 19.3 מיליון שקל. מתוך זה רק 1.18 מיליון שקל הגיעו ממכירת כרטיסים מנויים. אם מורידים מזה את ההוצאות עבור אבטחה, שיטור וסדרנות במהלך משחקים (746 אלף שקל) שרובן לא רלוונטיות כשהמשחק מתקיים ללא קהל - הרי שהנזק האמיתי של הפועל רעננה בגין אי כניסת קהל למשחקים הוא מאות אלפי שקלים בודדים.
הנה עוד דוגמה: עירוני קריית שמונה של איזי שירצקי העמידה תקציב של 24.2 מיליון שקל בשנת 2018 (שנת הדיווח האחרונה). מה "הנזק" שהיא יכולה לטעון אליו בגין אי הגעת קהל? הקבוצה מכרה מינויים וכרטיסים ב-847 אלף שקל. תורידו מזה הוצאת אבטחה בסך 606 אלף שקל, שרובן יפחתו כמעט לאפס בגלל היעדרות הקהל. נשארנו כמעט ללא נזק.
מכבי פתח תקווה? בשנת 2019 הכניס המועדון 24.8 מיליון שקל. כמה מתוך זה ממכירת כרטיסים ומנויים - 854 אלף שקל. במילים אחרות, נזק "עצום" של 3.5% מהמחזור.
מכאן שהבכי של כמעט כל הקבוצות בארץ שאינן קבוצות גדולות ומושכות קהל - שזה רוב הקבוצות - הוא בסך הכל ניסיון להשיג כמה שקלים על גב הקורונה. עם צמצום הוצאות אבטחה וקיצוץ שכר שחקנים שיגיע במקרים מסוימים ל-30%, והסכמה של העיריות לתת להן הנחה בדמי השימוש באצטדיונים ועוד כמה קווצ'ים שהקבוצות יעשו עכשיו - עבור הקבוצות הקטנות הקורונה היא חסרת משמעות לחלוטין.
אולי אפילו להיפך, היא תסדר להן עונה פחות גרועה מבחינה כלכלית ותקרב אותן מבחינה תקציבית אל הקבוצות הגדולות יותר, שייאלצו לספוג את עיקר הנזק מאי הגעת קהל.
3. המקרה של מכבי ת"א כדורסל: זה הולך להיות כואב
מכבי ת"א בכדורסל בנתה את עצמה במהלך כל השנים על אירופה ובמקביל הלכה והתנתקה מהליגה הישראלית. ערבי היורוליג הפכו מגנט למשיכת ספונסרים, זכויות שידור. המגנט האירופי מאפשר למועדון למכור כרטיסים יקרים ותאי צפייה יוקרתיים בהיכל - שם גם נמצא הכסף הגדול של המועדון.
המודל האירופי שנשען בעיקר על קהל מאפשר למועדון לגייס הכנסה מובטחת שנתית שנעה סביב 75 מיליון שקל. את היתרה משלימים הבעלים מכיסם. בזכות מבנה בעלות שמורכב מחמש קבוצות שונות - רקנאטי, פדרמן, שמעון מזרחי, איל הנדל"ן האמריקאי בן אשכנזי, והכלכלן ואיש העסקים האמריקאי ריצ'רד דייץ' - הדלתא הנדרשת להשלמה מהכיס של הבעלים מתפזרת בין כולם (כל אחד על פי חלקו) ויוצרת מנגנון חסכוני יחסית עבור הבעלים. גם עונה מורכבת/בעייתית שבה הבעלים נאלצים להזרים יחד 10 מיליון שקל מהכיס (2 מיליון שקל בממוצע לכל קבוצת בעלות) היא לא נוראית במונחים של בעלות פרטית - ודאי לא בהשוואה לכדורגל.
זה לא המצב השנה. כשנפרסה רשת הביטחון של האוצר על קבוצות הכדורסל התברר שהבעלים של המועדון עומדים בפני צרה גדולה. רשת הביטחון לכדורסל לעונה הבאה מסתכמת ב-35 מיליון שקל. הרוב המוחלט של הכסף יילך לשתי מושכות הקהל הגדולות - מכבי ת"א והפועל ירושלים. גם אם חלקה של מכבי ת"א ברשת הביטחון יעמוד לפי תרחיש אופטימי על מחצית מהסכום, 17-18 מיליון שקל, זה לא יסגור לה את הבור.
המועדון מכניס ממכירת כרטיסים ומנויים בעונה כ-40 מיליון שקל. אל הסכום הזה מתווספים תאי הצפייה שמכניסים נטו עוד 4-5 מיליון שקל בקירוב. מנויים וכרטיסים לא יימכרו במצב הזה של הקורונה, וכמובן שאף חברה מסחרית, שגם ככה סביר שחטפה מכה בקורונה, לא תרוץ לשלם 400 אלף שקל לתא צפייה כשחל איסור להכניס קהל.
עכשיו המתמטיקה הפשוטה: אובדן הכנסה של 45 מיליון שקל ממכירת כרטיסים ומנויים ועוד אובדן הכנסות מתמלוגי היורוליג אל מול רשת ביטחון של 17 מיליון שקל - תשאיר בור תקציבי של לפחות 30 מיליון שקל, כנראה גם יותר.
בפועל המכה היא קשה הרבה יותר. בהתחשב בכך שכל התזרים של מכבי ת"א נשען על מכירת כרטיסים ומנויים מאסיבית בתחילת העונה שמאפשרת את ההחתמות הגדולות ואת בניית התקציב להמשך העונה. העונה התזרים הוא אפס אחד גדול.
הלוואת גישור לפתור את הבעיה התזרימית? לא ממש. בעיקר כי גם על המשך העונה אי אפשר לבנות. היורוליג תתקשה להתניע לאור העובדה שמדובר בליגה המורכבת מקבוצות מ-10 מדינות. גם אם מצב התחלואה בישראל ישתפר, מי יודע מה יהיה בספרד, באיטליה, בטורקיה, ברוסיה, בליטא. הגבלות הטיסות בין מדינות משתנות כל הזמן, ובאופק אי-הוודאות והזהירות שתידרש מפני היקף התחלואה בחורף.
הטבות רגולטוריות? תשכחו מזה. אנחנו כבר לא בשנות השבעים או השמונים, מכבי היא כבר לא "הקבוצה של המדינה". אף אחד בקרב מקבלי ההחלטות לא ימהר לתת הקלות למועדון פרטי שמשחק בליגה פרטית ויאפשר נחיתה של קבוצות מחו"ל - לא משנה תחת איזה הגבלות של בידוד.
בעלי המועדון? אין סיכוי שייצאו להרפתקה. הם חטפו מכה בעסקים הפרטיים שלהם ולהוציא יותר כסף מהכיס דווקא על עסקי הכדורסל - סוג של כסף מיותר - היא מחשבה לא הגיונית. המטרה של הבעלים תהיה לצמצם את הבור כמה שניתן. לוותר על שחקנים יקרים, לעשות קבוצה רזה.
ואם צריך לסמן השלכה אחת עתידית משמעותית על המועדון היא תהיה בגזרת הבעלות. מבנה הבעלות החמש-ראשי מעולם לא היה חף מבעיות: אחד שם את הצ'ק בלי לשאול שאלות, אחד שואל אם זה חשוב באמת, והשלישי עומד על הרגליים האחוריות ולא מוכן לשמוע על הזרמת כסף בטח בתקופה שכזאת.
זה לא יהיה הימור גרוע להניח כי קבוצת הבעלות של מכבי ת"א תיראה אחרת אחרי שהקורונה תעזוב אותנו.