המסמך שחושף: הפועלים העניק לנוני מוזס הלוואת ענק בתנאים חריגים, דירקטוריון הבנק לא התרגש

עד כמה הדוקה מערכת היחסים בין ארנון (נוני) מוזס לבין בנק הפועלים והאם הבנק פועל בעניינו ממניעים עניינים ומקצועיים? מסמך שהגיע לידי "גלובס" מספק הצצה נדירה לאופן שבו התקבלו החלטות בבנק בכל הנוגע לאשראי שהועמד לבעל השליטה ומו"ל ידיעות אחרונות. ועוד יותר מכך, לפרקטיקות מתן אשראי שנויות במחלוקת שמהן נהנתה קבוצה מצומצמת של לווים, ובכללם אחד האנשים החזקים בתקשורת הישראלית - מוזס, הנאשם בהצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 2000 בדרך של הטיית סיקור.

עוד לפני שנצלול לדיון ראוי לזכור שבנק הפועלים מחזיק היום דה פקטו בכ-34% ממניות ידיעות אחרונות (המניות שהיו בעבר בידי איש העסקים פושט הרגל אליעזר פישמן) נציג מטעם הבנק יושב בדירקטוריון העיתון שמצידו גם מסקר על בסיס שוטף את ענייניו של הבנק, אבל לכך נחזור עוד בהמשך.

במרץ 2020, התכנסה ועדת הביקורת של הבנק לדון בשורה של עניינים. סעיף 8 נושא את הכותרת: "דו"ח ביקורת - אשראי של בעלי שליטה וחברות אחזקה פרטיות ביחידת בנקאות פלטינום ופריפרד, לבקשת בנק ישראל". מדובר בדיון קצר יחסית, כזה שנטמע בין עשרות עניינים אחרים, הוא מחזיק שני עמודי פרוטוקול בלבד ולמרות זאת הוא מעורר סימני שאלה רבים ומטרידים.

במוקד כאמור בדיקה פנימית של בנק הפועלים אותה התבקש לבצע על ידי בנק ישראל. ברקע: תלונה שהגיעה לפיקוח לפיה הבנק הלווה למוזס עשרות מיליוני דולרים ללא כדאיות כלכלית, וללא בטוחות להלוואה, זאת חרף העובדה, כך על פי הנטען, כי מוזס הוא למעשה חדל פירעון. על פי התלונה, מוזס קיבל את ההלוואה לצורך עסקאות כושלות במט"ח, על רקע הסיקור החיובי שידיעות אחרונות שבבעלותו העניק לבנק הפועלים ועל רקע הקשרים העסקיים שבין ידיעות אחרונות לבין בנק הפועלים.

בבנק ישראל לא בחנו את המניעים להלוואה למוזס או את הטענה כי ההלוואה היא תמורה לסיקור החיובי לבנק, אולם כרגולטור נדרש אגף הפיקוח על הבנקים לשאלת כדאיות העסקה, הגיע למסקנה כי מדובר בהלוואה שאיננה עומדת בקריטריונים, ומשום כך היה על הבנק לסרב לה. עובדה זו פורסמה לראשונה על ידי העיתונאי רביב דרוקר בחדשות 13.

בבנק ישראל הבהירו לבנק הפועלים כי חל איסור לתת אשראי מועדף לחשבון פרטי של אדם רק כי הוא מחזיק בחברה פרטית או ציבורית המקבלת אשראי מהבנק ביד האחרת. בעקבות פרשת מוזס, נדלקו בבנק ישראל נורות אדומות והם דרשו מוועדת הביקורת של בנק הפועלים לבחון סוגיה זו גם ביחס ללקוחות פרימיום אחרים.

בנק הפועלים ביצע את הבדיקה ודיווח עליה, במסמך שהגיע לידי "גלובס", לוועדת הביקורת. מהמסמך עולה כי נבדק מדגמית היחס של בנק הפועלים לשבעה לווים במעמד דומה למוזס: חשבונות פרטיים של בעלי שליטה וחברות החזקה פרטיות. במסגרת הזו נבדקו 45 בקשות אשראי, רובן לזמן קצר שחודשו מעת לעת. הבנק העניק לעצמו את הציון 3 - בינוני - על האופן שבו ניתן האשראי. לטענת ועדת הביקורת, הסיכון של הבנק איננו סיכון אשראי כיוון שלאותם לקוחות פרימיום היו די והותר בטוחות לפירעון ההלוואה. יחד עם זאת, בבנק מודים כי נמצאו ליקויים אולם הם מכנים אותם ליקויים פרוצדורליים בגין תהליכי עבודה אשר אינם תואמים להוראות הרגולציה או הנהלים.

כלומר, על פניו נראה שבבנק לא ממש מתרגשים מכשלים במתן האשראי ומתייחסים אליהם ככשלים טכניים בלבד. כך לדוגמה נכתב כי במרבית בקשות האשראי לא צוין מה מטרת האשראי, זאת בניגוד להנחיות בנק ישראל, וכן לא צוין מספר הפעמים שבקשת האשראי חודשה.

הדיון, שני עמודי פרוטוקול בלבד כאמור, מלמד לא רק על הנינוחות שבה מתייחסים בבנק לאירוע - שלכל הפחות נתפס על ידי הפיקוח על הבנקים ככזה שראוי בדיקה - אלא גם לעובדה שמבחינת הבנק יש לקוחות שווים ושווים יותר.

הדירקטור משה קורן טען בדיון למשל כי "אופיים של לקוחות הפלטינום מצריך גישת Old school, קרי: הפחתת ביורוקרטיה ככל שאינה נחוצה למניעת סיכון. על הפעילות מול הלקוח להיות חופשית לחלוטין, כולל סמכויות לעובדי הבנק המופעלות בשום שכל". עוד טען קורן כי "אסור שהשיחה עם הלקוח תלבש אופי חקירתי" וכי יש להתחשב בלקוח בנושא דרישת ההוכחות למצבו הפיננסי. לדבריו, "יש להניח כי האינפורמציה של הבנק נכונה ואין לפקפק בנתונים הפנימיים של הבנק".

יו"ר הבנק הנבחר ראובן קרופיק טען לעומת זאת כי למיטב הבנתו וניסיונו לא חלים בנוגע ללקוחות הפלטינום כללים אחרים לעומת יתר לקוחות הבנק.

חרף דברי קרופיק, הדירקטורית דליה לב מיהרה להודות בפירוש כי "ישנם לקוחות בעלי פעילות עסקית משמעותית המשפיעה על ההתייחסות לחשבונם האישי". לדבריה, "נדרש שינוי בהתייחסות ללקוחות אלו. יש להתמקד בנתונים האישיים, ולמרות הקושי לנטרל את הנתונים העסקיים שאינם מהווים חלק מן החשבון האישי".

הבנק מודה: האשראי למוזס גבוה מסך נכסיו

בחזרה להלוואות עצמן. המסמך שבידינו חושף כי בפועל שמונה לקוחות של הבנק ובראשם מוזס, קיבלו באופן חריג ושונה ביחס ליתר הלקוחות אשראי משמעותי מהבנק תחת שני כובעים: כלקוח פרטי וכבעל שליטה בחברת החזקה פרטית. בסך הכל מדובר ב-45 הלוואות שונות לפרקי זמן קצרים ובהיקף של 128 מיליון שקלים.

נציגי הבנק טענו בישיבה כי אין בכך כל פסול, זאת כיוון שלשבעת הלווים קיימים נכסים בסכום כולל של 550 מיליון שקלים, וכי ההלוואות הועמדו לצורך השקעות ריאליות. אולם לגבי הלקוח השמיני, הלא הוא מוזס עצמו, הבנק נאלץ להודות כי האשראי שהועמד לזכותו על ידי הבנק, גבוה מסך כל נכסיו. ועדת הביקורת ניסתה לתרץ כי גם בעניינו של מוזס עצמו העסקה כדאית מבחינת הבנק, כיוון שלרשותו עומד נדל"ן מתאים המשמש כביטחון עבור הבנק. חרף זאת, גורם הבקי בפרטים אומר כי הנכס של מוזס אינו משועבד לבנק, ומוזס נטל הלוואות כבדות נוספות מגורמים חוץ בנקאיים.

ל"גלובס" נודע כי בנק ישראל לא התרשם מהיחס הסלחני שבנק הפועלים ייחס לממצאים, ומבחינת בנק ישראל טרם נאמרה המילה האחרונה. במיוחד ובפרט, בכל הנוגע להלוואה של מוזס.

מבנק ישראל נמסר בתגובה: "לא נוכל להתייחס למקרה פרטני מטעמי סודיות בנקאית. גם כעת, כמו בעבר, הפיקוח על הבנקים מונחה אך ורק על ידי עיקרון אחד: שמירה על האינטרס הציבורי הרחב ומשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו כדי לעשות זאת".

מערכת היחסים הסבוכה בין הבנק לעיתון

העובדה שמו"ל ידיעות אחרונות קיבל אשראי בתנאים מועדפים או לפחות כאלה השמורים לקבוצה מצומצמת בלבד של לווים אינה מגיעה בחלל ריק וראוי להתייחס אליה כחלק ממערכת היחסים הסבוכה הקיימת ממילא בין הבנק לבין ידיעות אחרונות.

עד כמה סבוכה? לפני כחודש עתר דוד ליבר, בעל מניות בידיעות אחרונות ומי שמחזיק בנתח של משפחת יודקובסקי בעיתון, לבית המשפט וחשף טענות קשות על האופן שבו מתנהל דירקטוריון ידיעות אחרונות. ליבר טען במילותיו כי בנק הפועלים ונציגו בדירקטוריון עו"ד אבי פילוסוף (ממשרדו של פיני רובין, שמונה בעקבות כינוס הנכסים של המניות שהיו בעבר בידי אליעזר פישמן) מתנהלים כחותמת גומי בלבד לגחמותיו של המו"ל מוזס. ליבר אף טען כי מוזס חייב לבנק מאות מיליוני שקלים וכי מסביב לחוב העצום, היקפו ומשמעותו קיים קשר שתיקה מוחלט.

לטענת ליבר, מוזס ובנק הפועלים סירבו ועדיין מסרבים לחשוף האם מוזס אכן חייב אישית לבנק מאות מיליוני שקלים, "ולמרות כן השניים שילבו ידיים ופעלו לאישורם של עסקאות לטובתו האישית של מוזס, על חשבון החברה".

ליבר אף טען כי בנק הפועלים הפר את החובה להפעיל שיקול דעת עצמאי כדירקטור בחברה, ולמעשה פעל כחותמת גומי לגחמותיו האישיות של מוזס שבמקביל הפסיד מיליארד שקל בעסקאות מט"ח.

עוד נזכיר כי "גלובס" חשף כי שורה של אנשי עסקים נחלצו לעזרתו של מוזס על ידי מתן הלוואות אישיות, כדי לסייע לו לפרוע הלוואה בסך כ-200 מיליון שקל שהוא חב באופן אישי לבנק הפועלים.

בין אנשי העסקים ששמם הוזכר בהקשר זה נמנים בין היתר שלמה אליהו, שבחר שלא להתייחס לנושא; כמו גם יצחק תשובה, שאף הוא בחר שלא להתייחס לדברים המיוחסים. 

מבנק הפועלים נמסר בתגובה: "בשל חיסיון בנקאי הבנק מנוע מלהתייחס לסוגיות ספציפיות. עם זאת בבנק דוחים את הטענה לפיה הבנק פועל משיקולים זרים שאינם בנקאיים בפעולותיו בהעמדת אשראי או במימוש בטוחות. הבנק פועל כמתחייב על פי הדין".

*** גילוי מלא: רכישת המניות ב"ידיעות אחרונות" בשנת 1997 נערכה על ידי חברה משותפת של משפחת פישמן ומשפחת בר און. כיום מדובר בהחזקה עקיפה ומשורשרת ללא זיקה אפקטיבית למניות "ידיעות אחרונות". איש העסקים אליעזר פישמן הוא בעל השליטה הקודם בחברת "מוניטין", המחזיקה (100%) בעיתון "גלובס". פישמן ומשפחת בר און, מבעלות השליטה הנוכחיות ב"גלובס", מצויים בסכסוך משפטי עסקי ואישי. ידיעות אחרונות לרבות כלכליסט מקבוצת ידיעות אחרונות ו"גלובס" הם עיתונים מתחרים.