רה"מ נתניהו והשגריר האמריקאי פרידמן בטקס חנוכת השגרירות בירושלים, מאי 2018 / צילום: Sebastian Scheiner, Associated Press
באוגוסט 2019 תיאר הנשיא דונלד טראמפ את עצמו כך: "הנשיא האמריקאי הכי פרו-ישראלי בהיסטוריה". בינואר 2020, נתניהו הסכים ואמר עליו: "הידיד הטוב ביותר שהיה מעולם לישראל בבית הלבן". אכן, טראמפ שינה דרמטית לטובת ישראל את מדיניות ארה"ב כלפי איראן, את העימות עם הפלסטינים, מעמד ישראל בירושלים וברמת הגולן, תהליכי נורמליזציה עם מדינות ערב, והתנהלות האו"ם וסוכנויותיו כלפי ישראל. מהלכיו לטובת ישראל בולטים עוד יותר בהשוואה לקודמו, ברק אובמה, שנחשב לאחד הנשיאים הפחות ידידותיים לישראל.
ארה"ב וישראל הסכימו על איומי הגרעין האיראני, אבל בתקופת אובמה לא הסכימו על הדרכים לעצור אותם. ב-2015, אובמה ומעצמות שותפות הגיעו להסכם עם איראן שקבע הגבלות על התשתית הגרעינית שלה. טראמפ גינה את ההסכם, הגדיר אותו ככושל ביותר בתולדות ארה"ב, והבטיח לבטל אותו ולהיכנס למו"מ עם איראן לצורך השגת הסכם טוב יותר.
במאי 2018, הוא ביטל את ההסכם והטיל סנקציות חמורות על איראן. הוא אימץ אסטרטגיה של "מקסימום לחץ" וקיווה שאיראן תחזור למו"מ. ישראל ומדינות ערב המתונות תמכו בהתלהבות במהלכים האלה, אבל איראן לא הגיעה למו"מ ובתגובה החלה להפר את ההסכם ולהאיץ העשרה של אורניום מעבר לרמה שהותרה בהסכם הגרעין.
שינוי בתפיסת הסכסוך עם הפלסטינים
טראמפ הפך לגמרי את מדיניות ארה"ב כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני בטענה שגישת כל קודמיו נכשלה ולא הניבה תוצאות. הוא הכיר בירושלים כבירת ישראל והעביר אליה את שגרירות ארה"ב. היה בכך תיקון היסטורי שכן מדינות קובעות היכן למקם את בירותיהן, והמקרה של ירושלים היה חריג. הוא עצר את הסיוע הכלכלי בהיקף שנתי של כ-500 מיליון דולר לרשות הפלסטינית בטענה שהוא נועד למי שמשתף פעולה עם ארה"ב ולא מבקר בחריפות את מדיניותה.
הוא גם הפסיק את הסיוע לסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, בטענה שהיא מושחתת ומנציחה את בעיית הפליטים הפלסטינים. במקביל, סגר את משרד אש"ף בוושינגטון, בטענה שאחרי הקמת הרשות הפלסטינית לא היה יותר מקום לנציגות פלסטינית כזאת.
טראמפ גיבש תוכנית מפורטת לשלום ישראלי-פלסטיני, שאותה כינה "עסקת המאה". היא כללה שני חלקים - כלכלי ומדיני. הכלכלי הוצג בסדנה שהתקיימה בבחריין ביוני 2019, כשהרעיון היה להציג חבילה מפתה לפיתוח כלכלי בגדה, בעזה, בירדן ובמצרים, בהיקף של כ-50 מיליארד דולר. הפלסטינים החרימו את הסדנה ודרשו ממדינות ערביות לא להשתתף בה. הלחץ שלהם נכשל.
החלק המדיני של התוכנית הוצג בינואר 2020 והציע לפלסטינים מדינה בגדה המערבית ובעזה ובירה בשולי ירושלים המזרחית, ולישראל, סידורי ביטחון משמעותיים. התוכנית הקצתה 70% מהגדה לפלסטינים ופיצוי בישראל ו-30% לישראל.
מדינת ישראל קיבלה את התוכנית אבל הפלסטינים דחו אותה. נתניהו ניסה לממש רק את חלק הסיפוח, אבל טראמפ התנגד למימוש חלקי של התוכנית, ובינתיים היא בוטלה עקב מהלכי נורמליזציה באזור. תכנית השלום של טראמפ היא חשובה משום שהיא קבעה פרמטרים חדשים לניהול מו"מ עם הפלסטינים.
שלום במפרץ, הכרה בגולן
הגישה השלטת לגבי שלום ישראלי-ערבי הניחה שהוא יכול לבוא רק אחרי שלום ישראלי-פלסטיני. טראמפ הפריך אותה. הוא קידם הסכמי נורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין וחגג אותם בטקס מרשים בוושינגטון.
המדינות הללו תקפו את הפלסטינים על דחיות מרובות של הצעות שלום ולא הסכימו יותר שייהנו מוטו על יחסים עם ישראל. הדחף העיקרי היה הצורך המשותף להתמודד עם האיומים האיראניים אבל גם רצון לשתף פעולה עם ישראל בתחומי המסחר, התיירות והטכנולוגיה.
נתניהו הצהיר שמימש את העקרון של "שלום תמורת שלום", אבל האמירויות טענו שבתמורה השיגו את ביטול הסיפוח ורכישת F-35, מטוסי קרב המתקדמים בעולם. טראמפ רצה, אבל עדיין לא הצליח, לצרף להסדרים מדינות מוסלמיות נוספות.
ארה"ב לא הכירה בסיפוח הישראלי של רמת הגולן וראתה בו שטח כבוש שצריך להחזיר אותו לסוריה בתמורה להסכם שלום. מלחמת האזרחים בסוריה, הניסיונות של איראן והחיזבאללה להקים בסמוך לרמת הגולן תשתית צבאית נוספת לתקיפת ישראל ואובדן הסיכוי לשלום שינו את המצב. טראמפ גם רצה לפנות את כוחות ארה"ב מסוריה ויחד עם זאת לחזק את מעמדה של ישראל באזור הזה, ולכן במרץ 2019 החליט להכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן.
הגנה על ישראל באו"ם
טראמפ ניהל מאמץ חסר תקדים להגן על ישראל באו"ם ובסוכנויותיו. ישראל היא המדינה הכי מופלית לרעה במוסדות האו"ם שמקבלים נגדה החלטות בסיטונות, חלקם הגדול חד-צדדיות ואבסורדיות. ניקי היילי, שגרירת ארה"ב באו"ם, תקפה בחריפות את עמדות מועצת הבטחון והעצרת כלפי ישראל. טראמפ תקף החלטות נגד ישראל של המועצה לזכויות האדם של האו"ם, שנשלטת ע"י המדינות שהן המפירות הכי גדולות בעולם של זכויות אדם, והחלטות אבסורדיות של אונסק"ו, שהגדירו את הר הבית ומערת המכפלה כמקומות קדושים רק לפלסטינים.
טראמפ החליט להפסיק את חברות ארה"ב בשני המוסדות הללו ומימון לאונסק"ו. הוא גם ביקר בחריפות את בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על כוונתו לחקור את ישראל על פשעי מלחמה כביכול ונקט בסנקציות אישיות נגד התובעת ואנשיה.
חלקים בציבור בארץ ובארה"ב ביקרו את מהלכיו של טראמפ מול ישראל והמזרח התיכון, ולפעמים רק את עיתויים. רוב הביקורת נבעה מהשקפות אידאולוגיות או מסלידה מאישיות הנשיא ומהתנהגותו. אבל ראוי לזכור שמהלכיו הדרמטיים תאמו אינטרסים חיוניים של ישראל כפי שהוגדרו ע"י ממשלות ישראל לדורותיהן, והיה לגביהן קונצנזוס רחב בישראל.
ספק אם תקופה של שיתוף פעולה כל כך הדוק עם נשיא אמריקני תוכל לחזור בעתיד הנראה לעין.
הכותב הוא מרצה ומומחה לארה"ב וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן