גברים חובשים קסדות במשרדי שיווק של נדל"ן / צילום: מתוך סרטונים ברשת
סרטונים שנפוצו בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות בסין הציגו מראה משונה: גברים חובשי קסדות אטומות מסתובבים במשרדי המכירות של פרויקטי דיור. הם בוחנים את פרויקט הבנייה המתוכנן, שומעים הסברים מאיש המכירות, אך אינם מסירים את הקסדה מהראש אפילו לרגע. במבט ראשון אפשר היה לחשוב שהגברים מגנים על עצמם מהידבקות בקורונה, אבל למעשה הסיבה לקסדה אחרת לגמרי.
תחקיר שפרסם העיתון הסיני "סאות'רן מטרופולין ניוז" בנובמבר מצא כי רבים ממשרדי המכירות של פרויקטי דיור ברחבי סין מרושתים במצלמות עם טכנולוגית זיהוי פנים מתקדמת, העוקבות אחרי כל הנכנסים. לפי התחקיר, מטרת המצלמות היא להכריע איך הגיע רוכש הדירה אל הפרויקט ולמי מגיעה עמלה על העסקאות.
יזמי נדל"ן סינים נוהגים לפרסם בעצמם את פרויקטי הבנייה כדי למשוך מתעניינים, אך הם גם משתמשים במתווכים חיצונים שיביאו אליהם לקוחות, בתמורה לעמלה גבוהה כמובן. הסטנדרט בתעשייה הוא שהמתווכים לא יקבלו עמלה על לקוח שכבר ביקר עצמאית במשרדי המכירות של הפרויקט קודם לכן. כדי לוודא שלא משולמות עמלות עודפות לסוכנים, במשרדי הפרויקט משתמשים במערכות זיהוי הפנים לבדוק מי ביקר אצלם בעבר.
למערכות זיהוי פנים יכולה להיות השפעה גם על המחיר שהלקוח ישלם. לעיתים מתווכי הנדל"ן יוכלו להציע הנחה משמעותית למי שמופנה דרכם למכירה, אך לקוחות שכבר ביקרו ישירות במשרדי הפרויקט לא יהיו זכאים לאותה הנחה. במקרים אחרים הפרויקט עצמו יציע הנחה מיוחדת על דירות, אך רק ללקוחות חדשים לגמרי. הפערים במחיר יכולים להגיע עד 300 אלף יואן (150 אלף שקל) לדירה. מכיוון שהמערכות הקיימות יכולות לזהות פנים גם כאשר עוטים מסכה, קסדות הן האמצעי היעיל ביותר לשמור על אנונימיות.
זיהוי פנים גם בשירותים
הסיפור הביזארי ממשרדי הנדל"ן הוא ביטוי לתופעה רחבה יותר של חדירת מערכות זיהוי פנים לכל היבט של החיים בסין בשנים האחרונות. הפופולריות של המערכות הללו החלה כמובן ברשויות הממשל הסיניות, שמשתמשות בפריסה מסיבית של מצלמות זיהוי פנים כדי לשלוט ולפקח על האוכלוסייה, למנוע הפגנות, מחאות או בעיות אחרות. לפי מחקר שהתפרסם באוקטובר של עמותת Asia Society, ההשקעה השנתית ברכש ואחזקה של ציוד מעקב כמו מערכות זיהוי פנים על ידי הממשל הסיני זינקה ב-1,900% בין 2010 ל-2019.
בעקבות הממשלה גם המגזר הפרטי בסין נתקף בבולמוס של שימוש באמצעי זיהוי פנים. זה התחיל בחברות פיננסים שפרסו מסופונים המאפשרים תשלום דרך זיהוי פנים בחנויות, מבלי להוציא את הטלפון או הארנק. משם התפשט הנוהג לפארקים, קניונים, בתי ספר ומתחמי מגורים, שמשתמשים בזיהוי פנים כדי לסנן ולפקח על הנכנסים. לפי הערכות, מספר מצלמות האבטחה בסין יעמוד עד סוף השנה על 626 מיליון.
מערכות זיהוי פנים הוצבו אפילו בשירותים ציבוריים בסין כדי לוודא שמשתמשים אינם לוקחים יותר מדי נייר טואלט. המערכת רושמת את פני האדם כאשר הוא מושך מהמתקן נייר טואלט ואחר כך אינה נותנת לו לחזור ולהוציא כמות נוספת. שימוש במערכות זיהוי פנים הפך פופולרי עוד יותר בתקופת הקורונה, כיוון שאלו אינן מערבות מגע ולכן נתפסות סטריליות ביחס לשיטות אחרות כמו העברת כרטיס או טביעת אצבע.
נהוג לטעון שהסינים, בהשוואה למערביים, מוכנים לספוג יותר פגיעה בפרטיותם בתמורה לביטחון ונוחות. אמירה זו נכונה במידה מסוימת גם ביחס לפריסה המסיבית של זיהוי פנים. סקר שפורסם בשנה שעברה בסין מצא כי רוב הנשאלים סברו כי טכנולוגיית זיהוי הפנים מובילה לנוחות, כשרק 44% חשבו שיש צורך להגביל את השימוש בה.
אך גם לסינים יש פחדים והסתייגויות מהטכנולוגיה ו-79% מהנשאלים בסקר אמרו שהם חוששים מדליפת מידע אודותם. 83% הצהירו שהיו רוצים יותר שליטה על המידע שלהם, כולל אופציה למחוק אותו. סין היא אלופת הפריסה של מערכות מעקב, אך גם אחת המדינות הגרועות ביותר בעולם בכל הנוגע לשמירת מידע ביומטרי, כאשר נתונים אישיים גנובים נמכרים במחיר זעום של יואנים בודדים אונליין.
להתחמק מ-90 מצלמות ברחוב
ההתנגדות לזיהוי פנים יכולה לבוא לידי ביטוי באופן פסיבי, כמו על ידי חבישת קסדה, אך יותר ויותר סינים בוחרים להתנגד לפרקטיקה הרווחת בצורה יותר אקטיבית. האמן הסיני דנג יופנג למד במשך חודשיים את 90 המצלמות הפרוסות ברחוב אחד בבייג'ינג. בחודש שעבר הוא הוביל מצעד של מבוגרים וילדים, כשהוא מנחה אותם היכן להתכופף ולהסתתר כדי להתחמק מהמצלמות באותו רחוב.
גוו בינג, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ג'ג'יאנג למדע וטכנולוגיה, הגיש בשנה שעברה עתירה נגד פארק הספארי בעיר האנגג'ואו. גוו, בעל מנוי שנתי בספארי, גילה יום אחד לתדהמתו שבפארק החליפו את טביעת האצבע במערכת לזיהוי פנים כאמצעי לזיהוי בכניסה. גוו טען שהשימוש במערכת אינו סביר והאיסוף של מידע עליו נעשה ללא רשותו. בפסק דין תקדימי שנתן בית המשפט לפני שבועיים הוא קיבל חלקית את טענותיו, הורה לפארק למחוק את תמונותיהם של גוו ואשתו מהמאגר ולפצות אותם ב-1,038 יואן (כ-500 שקל), חלק מעלות המנוי. עם זאת, בית המשפט לא פסק נגד זכותו של הפארק להשתמש בזיהוי פנים.
מוקדם יותר השנה יצאה לאו דונגין, פרופסורית למשפטים באוניברסיטת צ'ינגחואה בבייג'ינג, למאבק נגד מתחם המגורים שלה שפרס גם הוא מערכת זיהוי פנים. בזכות המאבק היא הצליחה לחייב את המתחם לאפשר לדיירים כמוה, שאינם רוצים לעבור דרך זיהוי פנים, להמשיך להשתמש בכרטיס בכניסה.
הביקורת הגוברת על השימוש הלא מבוקר והמופרז בזיהוי פנים הובילה כבר להצלחות מסוימות. בחודש אוקטובר פרסמה הוועדה המתמדת של הקונגרס הלאומי העממי, גוף החקיקה הגבוה של סין, טיוטת חוק להגנת מידע אישי, שיסדיר באופן ברור יותר את התנאים בהם מותר להשתמש בזיהוי פנים. אם החוק יאושר, הוא יהווה את החקיקה הראשונה במדינה שתפקח על איסוף מידע ביומטרי. ברמה המקומית, בעקבות התביעה של פרופ' גוו נגד הספארי בעיר, האנגג'ואו פרסמה לאחרונה טיוטת חוק תקדימית האוסרת על שימוש בטכנולוגיית זיהוי פנים במתחמי מגורים ואיסוף מידע ביומטרי על הדיירים.
אפילו בנוגע להצבת מצלמות במשרדי המכירות הושגה התקדמות מסוימת. לפחות בעיר אחת, נאנג'ינג, הורו הרשויות למשרדי מכירת הדירות להסיר את המצלמות, שהשימוש בהן אינו לגמרי חוקי. בשאר הערים בסין כנראה שעדיין רצוי ללכת לקנות דירה עם קסדה, ליתר ביטחון.