בנימין נתניהו בראיון לחדשות 12, אמש / צילום: צילום מסך
ברוכים הבאים למדור ביקורת התקשורת החדש של גלובס. מדי שבוע ננסה לנתח כאן אירועים תקשורתיים, להתחקות אחר הכוחות שמניעים את התקשורת הישראלית, פרקטיקות עיתונאיות שגורות שאולי הגיע הזמן להוציא לאוורור בעין הציבורית, ויחסי הגומלין בין העבודה העיתונאית ה"רשמית" לרשתות החברתיות.
להיות גוף תקשורת שמבקר תקשורת זה מורכב בהגדרה, אבל נשתדל לבקר בשקיפות גם את עצמנו, ולהיות ענייניים והגונים גם כלפי המתחרים שלנו. מאוד נשמח לקבל רעיונות, הצעות וגם ביקורת לכתובת המייל gidon-d@globes.co.il.
לא פחות מ-52 אלף פוסטים ותגובות ברחבי הרשת עורר הראיון של ראש הממשלה בנימין נתניהו אצל יונית לוי בחדשות 12 ביום שני בערב, מאז הראיון ועד ליום שלישי בצהריים, כך עולה מניתוח מיוחד של חברת VIGO מקבוצת "יפעת" שבחן את שיח הגולשים ברשת בנושא. על פי הבדיקה, מדובר על היקף שיח נרחב ביותר, גבוה פי חמישה מהיקף השיח השגרתי על נתניהו ביממה ממוצעת.
הנתונים מראים כי סנטימנט הגולשים ברשתות היה חיובי מאוד ביחס לנתניהו, כאשר 65% מהשיח היה חיובי, 21% ניטרלי ורק 14% מהשיח היה שלילי. ניתוח לפי זירות שיח מציג שיח אוהד אפילו יותר בפייסבוק (74% חיובי מול 13% שלילי), לעומת שיח שלילי באופיו בטוויטר (29% חיובי מול 51% שלילי).
42% מהשיח עסק ביונית לוי ויחסי הכוחות בין נתניהו לבינה. רוב מוחץ בקרב הגולשים טען שנתניהו גבר עליה בראיון והיא ספגה ביקורת גם מימין וגם משמאל. 20% מהשיח עסק בנושא הקורונה, וגם שם הפוקוס היה חיובי ברובו ועסק בחיסונים ופחות בנושאים ביקורתיים לנתניהו. 15% מהשיח עסק במשפט נתניהו, פה דווקא נרשמה ביקורת רבה, בעיקר כלפי הקשר בין נתניהו לארנון מילצ'ן.
נקודת המוצא האמוציונלית שיש בבירור אצל כל עיתונאי וכל מגיב, מקשה על היכולת להסיק מסקנה אובייקטיבית בשאלה האם הראיון היה מוצלח. טרם נמצא הראיון או האירוע שאוהדי נתניהו יודו שהוא פחות הצליח בו, ובתמונת מראה ישירה גם מתנגדיו תמיד ייצאו עם רושם שלילי כלפיו.
ובכל זאת, בניסיון לבחון את הסוגיה, חזרנו שנתיים אחורה ל-23.3.19, אז הגיע נתניהו לאולפן חדשות 12 לראיון אצל קרן מרציאנו, כשלצידה עמית סגל. הסיטואציה, צריך לומר, הייתה שונה. נתניהו הפתיע את אנשי חדשות 12, כשבדרכו לשדה התעופה לקראת טיסה לוושינגטון עצר לראיון באולפן. גם העיתוי היה אחר - שבועיים וחצי בלבד לפני הבחירות, כחלק מהנוהג הרגיל של רה"מ לתת "בליץ" ראיונות רגע לפני הבחירות, ולא למעלה מחודש לפני, כפי שנעשה עכשיו.
הראיון למרציאנו ארך 35 דקות. 16 דקות מהן, כמעט מחצית הזמן, הוקדשו לסוגיית פרשת הצוללות על הקשריה השונים, עם קרוב ל-20 שאלות ובקשות לחידוד בנושא, רובן המוחלט של מרציאנו שהובילה את הראיון. סוגיות נוספות שזכו להתייחסות משמעותית היו פרשת הפריצה האיראנית לטלפון של גנץ (3 דק'), הרכב הקואליציה הבאה (3 דק'), קידום החוק הצרפתי (3 דק' וה"מה?! מה פתאום?!" המפורסם), היעלבות של מירי רגב, הציוצים של יאיר נתניהו, תיק 4000 והאם נתניהו יסכים לעימות מול גנץ. בסך הכול שני המראיינים שאלו או העירו הערות קרוב ל-50 פעם.
יונית לוי קיבלה קצת יותר מ-32 דקות, ושאלה גם היא כ-50 פעם, שאלות שלא התמקדו בנושא מסוים. הראיון נפתח בשאלות על קבלת ההחלטות בנושא הקורונה (6 דק'), היעדר התקציב (דקה וחצי), הבדיקות בנתב"ג (3 דק', שהסתיימו בחיקוי ה"נה נה נה" שהתפרסם), רוטציה עם בנט (דקה וחצי), מקומו של בן גביר בקואליציה (3 דקות), הציבור הערבי (דקה וחצי), גדעון סער (2 דק'), ההליך המשפטי נגדו (6 דק'), הקשר מול הנשיא ביידן וארה"ב (3 דק'), והציוצים של יאיר נתניהו. הראיון נחתם במונולוג של נתניהו על הצלחת החיסונים והסכמים נוספים עם פייזר ומודרנה.
נתניהו היה נינוח יותר מול לוי
על פניו הנתונים הטכניים נראים דומים מאוד. ועדיין, נתניהו נראה הרבה יותר נינוח בראיון מול לוי מאשר מול מרציאנו וסגל, ורשם הצלחה גדולה יותר ביכולת להציג את עמדותיו ותפיסותיו. זו כמובן התרשמות אישית, אולם כשמשווים את התגובות לשני הראיונות, נדמה שרבים בתקשורת וברחבי הרשת שותפים לה.
"מה שצפיתם בו הערב היה תעמולת בחירות לפרצוף ועוד שת"פ מוצלח של שידורי קשת עם לשכת נתניהו", צייץ משמאל עורך המגזין "טיים אאוט", ירון טן-ברינק, "מזל שמערכת החינוך נפתחה השבוע אחרת היה לא חוקי בית הספר שביבי עשה ליונית לוי הערב", כתב מימין אריאל שנבל, בעל טור ב"מקור ראשון". צריך לומר שזו לא הייתה הדעה היחידה, כשלמשל מבקר הטלוויזיה של "ידיעות", עינב שיף, כתב כי "יונית לוי הזניחה את מערכת החינוך ולא עמדה על מספר המתים במגפה. אבל חוץ מזה עשתה עבודה טובה מאוד, בתנאים לא פשוטים".
מרציאנו לעומת זאת זכתה למבול שבחים וכתבות מפרגנות בעקבות הראיון. "המנצחת הגדולה של הערב היא המראיינת קרן מרציאנו", כתב נדב מנוחין ב"וואלה", וענת ביין-לובוביץ' כתבה אצלנו בגלובס כי "קרן מרציאנו היא הגיבורה המפתיעה של מערכת הבחירות הנוכחית".
התוכן הוא אמצעי או מטרה?
האם ההבדל אכן טמון בשאלת הזהות וההתנהלות של המנחה? קשה לדעת. בצפייה חוזרת בראיון עם מרציאנו נתניהו נראה מתוח מהרגע הראשון, ובדיעבד ייתכן שהרצון להפתיע את אנשי חדשות 12, התגלה כגחמה מוטעית, שגרם לכך שמי שנחשב לאשף טלוויזיוני הגיע לאולפן כשהוא עייף וטרוד.
כך או כך, אפשר לומר שמצד נתניהו הראיון השבוע היה יותר טוב מאשר זה שלפני שנתיים, ולעומת זאת מהצד של המנחה המצב הוא הפוך. אבל מה מצד הציבור? האם התפיסה שלפיה ראיון הוא דו קרב בין מראיין למרואיין שבה יש צד מנצח וצד מפסיד, היא הגישה הנכונה? או שמא הקריטריון לראיון טוב נעוץ בשאלה מה היקף המידע החדש או ההבנה שהצופה ייצא איתם אחרי צפייה בראיון. האם הראיון הטלוויזיוני הוא אירוע שבו התוכן הוא רק אמצעי, ומטרתו האמיתית היא מבחן של יכולת ההופעה האישית מול המסך, או שאולי התוכן הוא המטרה האמיתית, והשאלות הקשות הן רק האמצעי כדי להשיג עבור הצופה ערך מוסף.
זירת הגלדיאטורים, המוכרת גם כ"בועת הטוויטר", הכריעה כבר מזמן לצד של ההופעה שבה חייב להיות צד מנצח וצד מפסיד, דבר שנכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בראיון עם נתניהו. ביחס אליו, כפי שכתב העיתונאי רביב דרוקר בבלוג שלו בעקבות הראיון, יש לראיון תכלית אחת - "לחשוף את האמת" שלפיה - "מתחת לשכבה הדקה של תשובות מהשרוול, ניצבים שקרים, חוסר התמצאות, תשובות מביכות".