מאגר תמר./ צילום: יחצ
כשהממונה על התחרות מיכל הלפרין פרסמה לאחרונה את הסכם הפשרה עם חברת הגז נובל אנרג'י, לפיו החברות השותפות במאגר תמר יוכלו לשווק גז, כל חברה בנפרד - נרשמו פרצי אופטימיות ממסדרונות הממשלה ועד כותרות העיתונים.
ההנחה הייתה שההסכם יביא להגברת התחרות בשוק הגז ויאלץ את החברות להוריד מחירים. אולם אז פורסמו הדוחות הכספיים של חברות הגז שהבהירו כי גם הן אופטימיות, אבל מהתרחיש ההפוך - החברות מעריכות כי מחירי הגז יישארו גבוהים ואף יעלו, כלומר הציבור הישראלי ימשיך לשלם על הרווחים המופרזים של חברות הגז באמצעות חשבונות החשמל.
היעד של ההסכם אליו הגיעה הממונה הוא כמובן הגדלת מספר השחקנים במשק הגז הישראלי - שכיום יש בו בקושי שני שחקנים, המאגרים תמר ולוויתן. למה בקושי? כי נובל היא השותפה המפעילה את שני המאגרים. מאגר נוסף, כריש-תנין, עוד לא התחיל להפיק, וכבר הספיק למכור את כל הגז שיש לו.
הסכם הפשרה איננו הסכם רגיל. מדובר בצו מוסכם - מנגנון שמטרתו להביא להסכמות בין רשות התחרות לבין תאגיד שביצע עבירה על חוק. הממונה פרסמה צו עליו חתומה נובל אנרג'י, בעקבות האירוע באוקטובר האחרון בו נובל "סגרה את הברז" לחברת החשמל, וסרבה לספק לה גז ממאגר תמר.
הממונה מנסה באמצעות ההסכם לגרום לשותפות אחרות במאגר תמר למכור את הגז שלהן בנפרד מנובל, ולשנות את המצב הקיים בו כל השותפות משווקות את הגז של המאגר במשותף.
גם אנחנו רצינו לחשוב שהצו המוסכם יקדם תחרות. אבל צלילה לפרטיו מראה שלאופטימיות אין בסיס.
הממונה על התחרות כלל לא מיצתה את בדיקת הפרות החוק לכאורה של נובל. לא רק שמנהלי החברה לא נקראו לחדר החקירות ברשות - על אף שסגירת הברז עלולה להוות עבירה של ניצול מעמד מונופוליסטי לרעה, הממונה אפילו לא אמרה באופן רשמי במה נובל חשודה או איימה בסנקציה כלשהי. מה גם שאירועים קודמים בשנתיים האחרונות שהעלו חשש לפגיעה בתחרות (תיאום מחירים וניסיון לחסום יבוא) לא נכללו בנוסח הצו. ההתנהלות התמוהה הזו החלישה את היכולת של הממונה לכפות על נובל ויתורים אמיתיים.
הסכם הפשרה כולל בסך הכל מתן אפשרות לחברות השותפות במאגר תמר לשווק את הגז שלהן בנפרד. אפשרות, נדגיש, לא חובה. לכן, קשה להניח שמההסכם הזה אכן תתפתח תחרות. החברות יכולות להמשיך לשווק במשותף, כפי שעשו עד היום וגם לדבר ביניהן, והכל בהתאם לחוק. במילים אחרות, הממונה מכשירה את המשך קרטל הגז.
ביצענו סימולציה על הסכם גז "דמיוני" של 1 BCM בניסיון לבחון מה ירוויחו החברות אם יבחרו להתחרות, כפי שהממונה צופה שיעשו. ראינו בסימולציה שבתרחיש בו יחליטו לשווק בנפרד, הרווח של החברות יקטן בעשרות מיליוני דולרים - אז איזו סיבה יש להן לבחור מרצונן להתחרות אחת בשנייה?
יתרה מזאת, גם אם התרחיש האופטימי יתממש והחברות השותפות במאגר בתמר יתחרו ביניהן - רוב החוזים במשק בלאו הכי כבר חתומים לשנים קדימה, ועל כן התחרות לא תחול על הרוב הגדול של הגז שנצרך במשק הישראלי, אותו ימשיכו לרכוש צרכנים במחיר גבוה שנקבע זה מכבר.
אולם הממונה על התחרות צריכה עדיין להגיש נוסח סופי של הצו לאישור בית המשפט, ולכן יש לה, ולכולנו, הזדמנות חד פעמית לשינוי אמיתי במשק הגז: בימים אלה מתקיים משא ומתן מחודש על מחיר החוזה הגז המרכזי של חברת החשמל - אותו חוזה ידוע לשמצה שבגללו חברת החשמל שילמה מעל 6 דולר ליחידת חום גם כשבעולם שילמו 2 דולר.
אם הממונה תקבע בהסכם, שהחברות מחויבות לשווק בנפרד, ולא רק יכולות, וכי ההסכם יחול גם על חוזה חברת החשמל, יש בהחלט סיבה להניח שמחיר הגז לחברת החשמל ירד משמעותית. להחלטה כזו יש כמובן השלכות רוחב, והיא עשויה להביא לירידה במחיר הגז במשק הישראלי וביוקר המחיה בכלל.
חברות הגז השותפות במאגר תמר קיבלו אישור מהממונה לשווק במשותף לפני 14 שנים. משק הגז היה אז שונה מאוד - התקיים יבוא ממצרים ועוד לא התגלה מאגר לוויתן.
החברות טענו אז שלא ניתן לשווק בנפרד, טענה שכבר לא מעט שנים ברור כי היא איננה נכונה. השותפות במאגר תמר החזירו את ההשקעה פעמיים ויותר. הגיע הזמן לשלול מהן את המתנה של "קרטל באישור" ולחייב תחרות במשק הגז. הרגולטורים מדברים כבר שנים בשבחה של התחרות. הגיע הזמן שגם יישמו.
מרב דוד היא סמנכ"לית לובי 99. אריאל פז סוויצקי הוא מנהל המחקר בלובי 99