גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שכונת ג'סי כהן בחולון / צילום: תמר מצפי

במסגרת חוק ההסדרים מעוניין האוצר לשנות את תעריפי המינימום והמקסימום של הארנונה למגורים והארנונה שלא למגורים - להעלות את המינימום והמקסימום בארנונה למגורים ב-15% על פני 10 שנים ולהוריד את מינימום והמקסימום של הארנונה שלא למגורים ב-10% ב-2022. נוסף לכך, האוצר רוצה לקבוע כי בשנים הקרובות כל עדכון של הארנונה לפי הטייס האוטומטי לא יהיה סימטרי - הארנונה למגורים תעלה בחצי אחוז יותר מהטייס האוטומטי והארנונה שלא למגורים תעלה בחצי אחוז פחות מהטייס האוטומטי. בדרך זו תעלה הארנונה למגורים באופן ודאי ב-5% יותר בעשור הקרוב והארנונה שלא למגורים תעלה ב-5% פחות.

פגיעה בחלשים שמרוויחים יותר ממינימום

הבעיה הראשונה בחקיקה היא שמדובר על שינויים ברף המינימום והמקסימום ולא שינויים בפועל בתעריפים ברשויות. ראשית, רשויות רבות אינן גובות את המינימום הקבוע בחוק (36.88 שקל למ"ר) ורבות מהן גובות יותר מ-10% מהמינימום (42.4 שקל למ"ר), כך ששינוי הרף התחתון לא ישנה עבורן דבר.

שנית, האוכלוסייה העיקרית שתושפע מהשינוי הזה היא האוכלוסייה החלשה בישראל - תושבי הרשויות הערביות, וגם תושבי השכונות החלשות של הערים הגדולות (דרום תל אביב, השכונות החרדיות בירושלים, ג’סי כהן בחולון והשכונות של העולים מאתיופיה וואדי ניסנאס בחיפה). מדובר על יותר ממיליון תושבים אשר תשלומי הארנונה שלהם יעלו - אבל גם עלייה זו לא תהיה מלאה, כי מרביתם זכאית להנחות המבוססות על מבחן הכנסה (מתחיל מ-40% הנחה ומגיע עד 90%). כך, מי שישלם את עיקר המחיר הם החלשים שמרוויחים מעל המינימום המקנה זכאות להנחה.

הבעיה השנייה בחקיקה היא שהפחתה של תעריף המינימום לארנונה שלא למגורים לא תוביל להפחתה כלשהי בתעריפי הארנונה - הרשויות עדיין צריכות לבקש הפחתה בתעריף בשביל להקל על העסקים ורובן גובות היום יותר מהמינימום - כך שאם הן לא ביקשו הקלה עד היום, סיכוי נמוך שהן יעשו זאת בעתיד. יש לציין שהרשות היחידה שבה יש מפעל שנהנה מתעריפי מינימום היא מ.א. תמר והמפעל שנהנה מתעריף זה הוא מפעלי ים המלח - השאלה היא אם זה המפעל שהאוצר רוצה לתת לו הנחה נוספת?

התעריפים משפיעים על עוד מרכיבים בתקציב

הבעיה השלישית בחקיקה היא שהפחתה של תעריף המקסימום לארנונה שלא למגורים בפועל לא משפיעה על רוב הרשויות! מעטות הן הרשויות שגובות את המקסימום הקבוע בחוק, וביניהן עיריית תל אביב, פתח תקווה וחיפה אשר גובות תעריפי תעשייה מקסימליים בחלק מאזורי הגבייה שלהן. בפועל גם אחרי הפחתה של 10%, השינוי היחיד שיקרה הוא שלא יהיה ניתן להעלות בחלק מהרשויות את התעריף לארנונה שלא למגורים בחלק מהסיווגים.

פה המקום לציין כי יש מפעל אחד שמשלם על חלק מנכסיו תעריף תעשייה מקסימלי - מפעלי בזן בחיפה. בשנים האחרונות עיריית חיפה מבקשת שוב ושוב להעלות את כל התעריפים שמשלמים בבזן למקסימום הקבוע בחוק ואין ספק שהחקיקה הזאת מיטיבה עם בזן - ושוב השאלה היא אם זהו המפעל שצריך לתת לו הזדמנות להנחה נוספת.

הבעיה הרביעית בחקיקה היא ששינויים בתעריפי המינימום והמקסימום משפיעים על עוד מרכיבים בתקציבי הרשויות. תעריפי המינימום והמקסימום משפיעים על התעריפים הנורמטיביים בנוסחת מענקי האיזון ובנוסחה של הקרן לצמצום פערים - ושינוי בתעריפים הנורמטיביים יכול להשפיע לרעה על רשויות נתמכות שעיקר הכנסתן מבוססת על ארנונה ממגורים. רוב הרשויות לא יודעות להעריך את ההשפעה הזאת, אך הן יראו את השורה התחתונה בסוף 2021, כאשר משרד הפנים ישלח להן את התחזית למענקי האיזון והן יגלו שהם לא השתנו, או במקרה הגרוע, יפחתו.

ואם זה לא מספיק, אסור לפספס שלצד השינויים בארנונה מבקש האוצר להפוך את האפשרות של הרשויות לגבות היטלי שמירה לאפשרות קבועה (במקום הוראת שעה) - שוב, ללא דיון ציבורי.

אין דיון ציבורי אמיתי, אין הצגת חלופות

אבל הבעיה העיקרית, המרכזית, בהחלטת האוצר לבצע את התיקון הזה במסגרת חוק ההסדרים היא שדיון על המיסוי המקומי בישראל לא יכול להתקיים ביומיים-שלושה במסגרת דיוני התקציב. המיסוי המקומי בישראל מכיל עיוותים רבים, תמריצים חיוביים ושליליים בעלי השפעה רוחבית על מערך השיקולים של הרשויות המקומיות, של רשויות התכנון ותקצוב רשויות ע"י משרדי הממשלה.

זהו המס "השנוא" ביותר בישראל ולא ייתכן שהדיון על תיקונו ייעשה ללא דיון ציבורי אמיתי, ללא הצגת חלופות והשפעתן. מס שאינו מבחין בין רשויות חזקות וחלשות, רשויות עירוניות וכפריות, פריפריאליות ורשויות במרכז, הוא מס מעוות שדורש התייחסות לכל הסוגיות באופן רחב. לדעתי חוק ההסדרים אינו המסלול המתאים לתיקון, בוודאי שלא בעזרת אותם כלים שלא הצליחו כבר יותר מ-30 שנים.

הכותב כלכלן מוניציפלי, מייעץ לרשויות מקומיות