שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: איל יצהר
שתי בעיות כלכליות הקשורות זו לזו ופוגעות באיכות החיים של הציבור בישראל, בעיקר של בעלי ההכנסה הנמוכה, הן פריון העבודה הנמוך ויוקר המחיה הגבוה, זאת בהשוואה למדינות המפותחות שהיינו רוצים להידמות להן באיכות החיים. אחד הגורמים המרכזיים העומד מאחורי הפריון הנמוך ויוקר המחיה בישראל, על פי מחקר של מכון אהרן למדיניות כלכלית (באוניברסיטת רייכמן), הוא נטל הרגולציה והביורוקרטיה החריגים בהשוואה בינלאומית.
הנטל הכבד של הרגולציה והביורוקרטי ממקם את ישראל במקום ה-35 בעולם, קרוב לתחתית בין מדינות ארגון ב-OECD במדד קלות עשיית עסקים (Doing Business) המפורסם על ידי הבנק העולמי. בולט לרעה מיקומה של ישראל בתחום הקלות הרגולטורית/ביורוקרטית של מסחר בינלאומי - מקום 67 בעולם.
הזמן הנדרש להשלמת מסמכי יצוא בישראל הוא פי 4 יותר מאשר ממוצע ארגון ה-OECD והזמן הנדרש להשלמת מסמכי יבוא גבוה פי 13 מהממוצע בארגון. באופן עקבי, במדד ה-STRI (Services Trade-Restrictiveness Index) של ה-OECD הבוחן את מידת הפתיחות לסחר, ישראל נמצאת במקום ה-34 מתוך 37 מדינות הארגון. על פי הערכת כלכלני ה-OECD שיפור הרגולציה בישראל, אפילו רק לממוצע הארגון, יעלה את התוצר לנפש בכמעט 6% בתוך עשור.
פגיעה בצמיחה
לרגולציה חשיבות רבה בהגנה על בריאות הציבור ועל איכות הסביבה, ובמניעת התארגנות מונופוליסטית. אבל חלק גדול מהרגולציה בישראל פועל נגד הציבור, ולמעשה מסייע למונופולים לעשוק את הצרכנים.
הרגולציה העודפת מקטינה את התחרות ואת ההשקעה המשק, ופוגעת לכן בצמיחה הכלכלית. כללי הרגולציה שנכתבו לאורך עשרות שנים על ידי גופים שונים שאינם מתואמים האחד עם השני, מותאמים לעסקים גדולים, מציבים דרישות לא סבירות ולא עקביות, ויוצרים קושי אדיר לעסקים קטנים.
יתרה מזו, בישראל גם הביורוקרטיה - התהליך שנדרש מול הרשויות השונות להוכיח עמידה בכללי הרגולציה - מכבידה מאוד. התוצאה היא פגיעה בהשקעה בעסקים קיימים ובעסקים חדשים ולכן פחות תחרות. הפגיעה בהשקעה במשק פוגעת בפריון העבודה ובצמיחה הכלכלית, והפגיעה בתחרות תורמת ליוקר המחייה. בולטת במיוחד העובדה שמוצרי צריכה מיובאים יקרים מאוד בישראל בהשוואה למחירם במדינות המפותחות. כאשר הרגולציה חוסמת כניסת יבואנים מתחרים, המונופולים ביבוא עושקים את הציבור.
הממשלה מקדמת מתן סמכויות לרשות הרגולציה, אבל המהלך זוכה להתנגדות חריפה מצד מרכיבים בקואליציה שחוששים מהחלשת הרגולציה. החשש הזה מופרז להערכת חוקרי מכון אהרן והפגיעה של האופוזיציה שבתוך הקואליציה בקידום תהליך שנועד לשפר את הרגולציה ולתרום לרווחת הציבור בישראל, מצערת.
רשות רגולציה שיש לה סמכות מסוימת ומוגבלת, אבל אינה רק גורם מייעץ, יכולה לצמצם את נזקי הרגולציה העודפת, זאת משום שכל רגולטור רואה רק את הגזרה שלו, ומעדיף לרוב להיות זהיר בצורה מופרזת ללא ניתוח מלא את העלות מול התועלת, ומבלי לתאם את הדרישות עם רגולטורים אחרים.
כמובן שאין פתרונות מושלמים וגם לרשות רגולציה עם סמכויות יש חסרונות מסוימים, שהמתנגדים לה מציגים, כמו למשל צמצום הסמכות של משרד ממשלתי בתחום אחריותו. אבל השאלה הרלוונטית היא האם מוטב שרשות כזו תפעל עם סמכויות או שמוטב להשאיר את המצב כפי שהוא. מתקבל הרושם שהמתנגדים מפספסים את התמונה הגדולה - את הנזק הרב לאיכות החיים של הציבור בישראל, במיוחד השכבות החלשות שסובלות מיוקר המחיה הגבוה יותר מאשר בעלי ההכנסה הגבוהה, ושכרם הנמוך הוא תוצאה של פריון העבודה הנמוך.
דרוש איזון
הקמה קלה יותר של עסקים תוביל להגדלת הביקוש לעובדים, להשקעה גבוהה יותר בציוד, מיכון וטכנולוגיה, ובכך להעלאת פריון העבודה ושכר העבודה, וכמובן ליותר תחרות על כיסו של הצרכן. על פי המחקר של מכון אהרן, ההשקעה הנמוכה בישראל של המגזר הפרטי, מסבירה כשליש מהפער בפריון העבודה בין ישראל לבין המדינות המפותחות (שני גורמים מרכזיים נוספים לפער הפריון הם הון אנושי נמוך בישראל והשקעה ציבורית נמוכה בתשתיות). לכן, בראיה כוללת של טובת הציבור, דרוש איזון בין הרצון של משרדי ממשלה שונים לאסדר פעילות כלכלית לבין הראיה הרחבה של טיוב הרגולציה והביורוקרטיה והסרת רגולציה מיותרת. בסופו של יום, גם אם פה ושם ייקח יותר זמן לקבל החלטה על רגולציה חדשה וחשובה, הנזק של בלימת הרפורמה כבד הרבה יותר.
מנגנונים לטיוב רגולציה שמבוססים על גופים שמבצעים באופן שיטתי הערכה של האימפקט הרגולטורי regulatory impact assessment (או בקיצור RIA) קיימים במדינות מפותחות רבות ונחשבים להצלחה. אין סיבה טובה לכך שישראל תישאר מאחור, ומצער שפוליטיקאים חוברים לבעלי עניין צר, בין אם בזדון ובין אם בתום לב, ופועלים נגד המהלך לטובת העסקים הגדולים והיבואנים המונופוליסטים ונגד הציבור.
הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רייכמן ובאוניברסיטת ווריק