אילת / צילום: שלומי יוסף
ענף התיירות העולמי עובר טלטלה קשה, ההולמת את התאוריה הכלכלית "ברבור שחור", שפיתח הכלכלן פרופ' נאסים ניקולאס טאלב. למרות שהיו שהזהירו בעבר מפני התפרצות מגפה עולמית בדמות וירוס קטלני, הרי שמשבר הקורונה התרגש על העולם מבלי שאיש התכונן לקראתו. בעת הזו כבר ברור כי ענף התיירות ותרבות הפנאי הם בין הנפגעים האנושים ביותר ממשבר זה. הפסדי ענף התיירות העולמי בשנת 2020 נאמדים בכ-80% מההכנסות להן ציפו, ושנת 2021 עומדת להסתיים עם הפסדים דומים בהיקפם.
סקרים ומחקרים רבים שנערכו ברחבי העולם מאז פרוץ משבר הקורונה מצביעים על מגמה ברורה. הציבור הרחב מבקש מוצר תיירותי היגייני ובטוח, שיאפשר לו הנאה וחוויה תיירותית מבלי לסכן את עצמו. לפיכך, יותר ממחצית הנשאלים במרבית הסקרים והמחקרים ציינו כי יעדיפו בזמן הקרוב לטייל ולנפוש במדינותיהם, מבלי שיידרשו לטוס או לחצות גבולות למדינות אחרות. חוויית הטיסה נתפסת בימים אלה כמסורבלת במקרה הטוב או כמסוכנת לבריאות במקרה הפחות טוב. מגמה חדשה זו מהווה הזדמנות של ממש לשידוד מערכות מקיף בתחום תיירות הפנים העולמית, ובישראל בפרט.
על-פי נתוני הלמ"ס והאוצר, הכנסות ענף התיירות בשנת 2019 עמדו על כמעט 40 מיליארד שקל. כ-23 מיליארד שקל מתיירות נכנסת, מול כ-16 מיליארד שקל מתיירות פנים. המלונות בישראל נהנו ב-2019 מ-26 מיליון לינות, שכמחציתן היו לינות תיירים מחו"ל. את המחצית השנייה סיפקה תיירות הפנים (נתונים אלה אינם כוללים את הלינה הכפרית, הצימרים ודירות אירוח פרטיות).
נתונים אלה, של הענף טרם משבר הקורונה, מקבלים חשיבות יתר בעת הזו, כאשר בוחנים את התנהגות ענף התיירות בישראל אל מול נתוני ארגון המדינות המפותחות (OECD). נתוני התיירות שמציג הארגון מעניינים במיוחד, ונראה כי עבור אנשי המקצוע, הם טומנים בחובם פוטנציאל משמעותי לפיתוח תיירות הפנים בישראל בזמן הזה.
הכלכלה התיירותית תורמת בממוצע 4.4% לתוצר המקומי הגולמי (תל"ג) במדינות ה-OECD. בישראל נאמדת תרומת התיירות ב-2.8% בלבד. תיירות הפנים במדינות ה-OECD תורמת בממוצע 75% מהפדיון של ענף התיירות, בעוד בישראל נמדדת תרומתה להכנסות הענף בכ-45% בלבד.
לשם הבנת הפוטנציאל הגלום בפיתוח תיירות הפנים בישראל כמקור לכלכלה מקומית מקיימת, הבה נביט לדוגמה על ענף התיירות בגרמניה, שקיבלה בשנת 2019 לא פחות מ-35 מיליון תיירים שנכנסו אליה מחו"ל. למרות מספר מרשים זה, הרי שבסוף השנה הסתכמה תרומתה של התיירות הנכנסת לגרמניה בכ-20% מסך הכנסות ענף התיירות, אל מול 80% שהכניסו תושבי גרמניה עצמה לענף התיירות המקומי. אם בגרמניה המפותחת והחזקה כלכלית, תיירות הפנים כה משמעותית לכלכלה המקומית, אין כל סיבה שלא נוכל להגדיל את חלקה של תיירות הפנים בישראל בהכנסות הענף כולו.
למרות חלקה המשמעותי למדי של תיירות הפנים בישראל, מפתיע לגלות כי הנתח התקציבי שהוקצה לעידודה בתקציב משרד התיירות בשנת 2019 עמד בסך-הכול על שיעור של פחות מאחוז וחצי מסך תקציבו השנתי של המשרד. על-מנת להבהיר את המספרים, נציין כי בשנת 2019 עמד תקציב משרד התיירות על סך כ-1.2 מיליארד שקל, שמהם הופנו לעידוד תיירות הפנים כ-15 מיליון שקל בלבד.
על-פי הנתונים, ישראל ניצבת הרחק מאחורי המקובל במדינות ה-OECD (בממוצע, 75% מהכנסות התיירות במדינות אלה, מקורן בתיירות פנים) בתחום תיירות הפנים שלה אל מול סך ההכנסות מענף התיירות. נראה כי מונחת לפתחנו הזדמנות גדולה, שהרי בטווח הקצר והבינוני ישראלים רבים צפויים לוותר על נסיעות לחו"ל, וכפי שראינו בקיץ האחרון, רבים מהם צפויים לגלות מרחבי תיירות חדשים ומרתקים בישראל.
אנו מציעים כי בשלה העת לחשיבה אסטרטגית מחודשת בסוגיית פיתוח תיירות הפנים בישראל, שכן שינוי סדרי עדיפות היסטוריים במשרד התיירות עשוי לעודד כלכלה מקומית מקיימת בהיקפים מרשימים. עידוד תיירות הפנים עשוי לעודד צמיחה כלכלית משמעותית ולהחזיר למעגל העבודה אלפי עובדים חסרי תעסוקה.
הכותב הוא ראש החוג לתיירות במכללה האקדמית אשקלון, מבעלי חברת הייעוץ והמחקר התיירותית ר.א.ש. תיירותי ומנהל את תיירות רמת הנגב