הכותבת היא שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
השתלשלות העניינים המתוארת בפסק דין בתביעת הורות, שהתפרסם לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, מוכיח את נכונות בחירתה של האקדמיה ללשון העברית במילה "טרלול" כ"ביטוי השנה". מדובר בתביעה של אישה נגד מדינת ישראל, להכיר בה כאמה של ילדה בת 8, אשר אביה הוא אחיה של האישה. מבולבלים? גם אנחנו.
תחילתו של הסיפור המוזר בחודש אוגוסט 2015, כאשר אישה ישראלית בת 47 התייצבה בפני הקונסול בסרי לנקה וביקשה לאשר את חזרתה לישראל עם תינוקת בת חודש, אשר לטענתה נולדה לה שם בהפתעה מאב לא ידוע. לדברי האישה, היא טסה לסרי לנקה בהיותה בחודש השמיני להריונה לצורכי עבודה, וילדה שם טרם הזמן.
האישה התבקשה להביא ראיות להיותה אמה של התינוקת, כלומר מסמכים על מעקב ההריון שבוצע לה בישראל טרם נסיעתה, או לחילופין תוצאות בדיקת רקמות בינה לבין הילדה, אך האישה סירבה לשתף פעולה.
שנה לאחר מכן נתפסה האישה עם הילדה, כעת כבר בת שנה, בעת ניסיונה להיכנס לישראל עם דרכון מזויף עבור הפעוטה. היא נשלחה עם הילדה למתקן המועמדים לגירוש, והסיפור זכה לסיקור תקשורתי נרחב, כאשר האישה ומשפחתה העלו טענות קשות על האטימות שמדינת ישראל מפגינה נגדה.
בסופו של יום שאלת הגירוש של האישה הגיעה לבית המשפט המחוזי, שם נכמרו עליה רחמיה של השופטת, והיא החליטה לתת לה הזדמנות נוספת לשתף פעולה עם הליך בדיקת רקמות. האישה הוזהרה שלא לנצל לרעה את אדיבותו החריגה של בית המשפט, והתחייבה כי אם בדיקת הרקמות תשלול את היותה אמה של הקטינה, היא תשתף פעולה עם ביצוע הגירוש מיידית.
בדיקת הרקמות העלתה כי האישה אינה אמה של הילדה, אולם זה לא מנע מהאישה לפנות לבית המשפט בתביעה חדשה, והפעם היא גוללה סיפור שונה לגמרי. לטענתה, היא הופרתה בסרי לנקה מזרע של אחיה וביצית נתרמת, וילדה את התינוקת, כך שהיא אמה של הילדה מכוח נשיאת ההריון והלידה, על אף שאין ביניהן קשר ביולוגי. גם הפעם לא צורפו ראיות משכנעות שתומכות בעובדות הנטענות.
על אף דברים אלה, משום טובת הילדה, בית המשפט התיר עריכת בדיקת רקמות בין הילדה לבין אחיה של האישה, ואכן התברר כי הוא האב הביולוגי. תוצאה זו אפשרה את כניסתה של הילדה לישראל כבת לאזרח המדינה, ואף ניתנו לאב הביולוגי סמכויות משמורת ואפוטרופסות על הילדה.
האם האישה היא האם של הילדה?
כעת עבר בית המשפט לדון בתביעת האישה להכיר בה כאמה של הילדה, מאחר שנשאה את ההריון וילדה את הקטינה. בית המשפט סבר כי אם טענה זו נכונה, הרי שהיא צריכה להיות פשוטה להוכחה, שהרי לא יעלה על הדעת שבמהלך הריון בסיכון של אישה בגיל כה מתקדם, אחרי שנים ארוכות של טיפולי הפריה שכשלו, לא תתבצע שום בדיקה, ולא יהיה שום תיעוד להליך ההפריה, למעקב ההריון וללידה עצמה.
במהלך הדיונים הבין בית המשפט כי האישה משקרת במצח נחושה, הגישה מסמכים רפואיים מזויפים והציגה גרסה בלתי מתקבלת על הדעת ורצופת סתירות, ולפיכך הוא דחה את התביעה.
בעולם המשפט האישה אולי הפסידה, אך במציאות היא למעשה ניצחה. האישה לקחה את החוק לידיים, הביאה ילדה בהליך פונדקאות בלתי חוקי, הכניסה אותה לישראל באמצעות תעודות מזויפות והעמידה את מדינת ישראל בפני עובדה מוגמרת, כשהמדינה למעשה חסרת אונים. הילדה קיימת, אין לה הורה אחר חוץ מאחיה של האישה, ומשום טובתה, יש להניח לה לגדול בישראל בקרב משפחתה. האישה אומנם לא מוכרת כאמה במסמכים הרשמיים, אך אם הילדה מטופלת היטב, ספק רב אם מישהו ילך לבדוק אצל מי היא ישנה בלילה ואוכלת בשעות היום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.