ח"כ אלכס קושניר, ישראל ביתנו, אופירה וברקוביץ’, קשת 12, 22.7.22 / צילום: יוסי זמיר
מדד חודש יוני שפורסם לאחרונה, ובו נרשמה ירידה במחירי הפירות והירקות, שימש את אנשי מפלגת ישראל ביתנו כדי לטעון כי זו ההוכחה להצלחת הרפורמה בחקלאות שהובילה המפלגה. הטענה הזאת שווה בדיקה נפרדת, ואנו מקווים לעסוק בה בקרוב. בינתיים נתייחס לסוגיית צד שעלתה בהקשר הזה במהלך דיון בנושא בתוכנית "אופירה וברקוביץ'". בהתאם לקו של המפלגה, העלה בה ח"כ אלכס קושניר את הטענה כי ירידת המחירים קשורה לרפורמה, וכשהפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר הסביר כי הירידה קשורה דווקא לעלייה משמעותית ביבול לעומת השנה שעברה, קושניר השיב לו: "אתה בשנת שמיטה, בשנת שמיטה המחירים עולים".
על פניו, הטענה נשמעת הגיונית. לפי ההלכה היהודית, בשנת שמיטה - השנה השביעית במחזור של שבע שנים - מוטלות הגבלות שונות על עבודת האדמה בתוך "שטחי ארץ ישראל", ובהחלט היה ניתן לחשוב שההגבלות הללו יובילו להפחתת היבול, ועקב כך לעלייה במחירים. בפועל, לפחות מאז 2008 מונהג בישראל הסדר מרכזי שלמעשה מאפשר לרובם המוחלט של החקלאים לעבוד כרגיל (ההסדר היה קיים גם לפני 2008, אך אז הוא הונהג מתוקף הוראת שעה, והפחית את יכולת ההיערכות מראש של החקלאים ויצר קשיים נוספים).
ההסדר המדובר נקרא "היתר מכירה", ובמסגרתו חקלאים יכולים למכור את השטחים שלהם לאדם שאינו יהודי למשך שנת השמיטה, וכך להמשיך לעבד את האדמה כמו בשנה רגילה. לפי דוח מבקר המדינה מ-2016, זוהי האופציה לפיה עובדים 95%-97% מחקלאי ישראל (מה עושים שאר החקלאים? חלקם פועלים לפי הסדר שנקרא "אוצר בית דין", ומאפשר להם לקבל תשלום רק תמורת איסוף התוצרת, ויש גם מי שפוסקים לגמרי מפעילות ומקבלים סיוע ממשרד החקלאות).
האם ניתן להראות במספרים שבזכות ההסדרים הללו לא נרשמות עליות מחירים משמעותיות בשנות שמיטה? באופן חלקי בלבד. וזאת בגלל מורכבות הנתונים, והעובדה שיש משתנים רבים שמשפיעים על מחירי התוצרת החקלאית. ננסה בכל זאת: בשנת השמיטה הנוכחית, שהחלה בספטמבר 2021, נרשמה עד כה ירידה ממוצעת של 0.1% במחירים, לעומת עלייה ממוצעת של 0.3% באותם החודשים בשנה שעברה. אלה בדיוק הנתונים שנרשמו גם בשנת השמיטה הקודמת ב-2014-2015. יחד עם זאת, בשנות השמיטה שלפני החוק שהזכרנו מ-2008 - מדובר בשנים 2000/01 ו-2007/8 - דווקא נרשמו עליות מחירים של 1.2% ו-0.6%, לעומת התקופות המקבילות.
לאור העבודה שהנתונים הללו בכל זאת אינם חד-משמעיים, הפנינו את השאלה גם לגורמי המקצוע במשרד החקלאות. בתגובה הרשמית שקיבלנו מהמשרד נמסר לנו כי "שנת השמיטה אינה משפיעה על רוב הצרכנים (מבחינת המחירים)", על רקע העובדה שכאמור, בזכות הסדר היתר המכירה "התוצרת החקלאית ממשיכה להיות מגודלת ולהימכר בחנויות וברשתות השיווק".
בשיחה שקיימנו עם אהוד אלפרט, מנהל תחום תיירות וכלכלה כפרית במשרד החקלאות, הוא אף הסביר כי למעשה שנת השמיטה עשויה דווקא להוזיל את המחירים עבור רוב הצרכנים. לדבריו, בשנה כזאת רוב החרדים נמנעים מלקנות תוצרת חקלאית ברשתות ה"רגילות", וכך הביקוש לאותה כמות תוצרת קטן, מה שעשוי להוזיל את מחירה. הוא הוסיף כי ייתכן שעבור מי שמחמירים יותר ומעוניינים לקנות רק תוצרת שגודלה תחת הסדר "אוצר בית דין", או כזאת שיובאה מחו"ל, אכן תירשם עליית מחירים קלה.
בשורה התחתונה: דבריו של קושניר לא נכונים ברובם. כיום מעל 95% מהחקלאים עובדים בשנת שמיטה על-פי "היתר מכירה" המאפשר להם להמשיך ולעבד את הקרקע כמו בשנה רגילה. לאור זאת, גם במחיר התוצרת לא נרשם בדרך-כלל שינוי, וייתכן שהוא אף יוזל מעט עקב ירידה בביקושים. עבור מי שמקפידים יותר ולא מוכנים לרכוש תוצרת כזאת בשנת שמיטה, תיתכן עליית מחירים קלה.
תחקיר: טלאור שמש