הבנות התנגדו להתקנת מעלון עבור אימן הקשישה. מה קבע ביהמ"ש?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

בשנים האחרונות ניכרת תופעה מדאיגה ומכוערת, במסגרתה מאבקי הירושה על רכוש ההורים מתחילים להתנהל עוד בחייהם.

כך למשל, בחודש שעבר בית המשפט לענייני משפחה דן בעתירה של בת להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ נגד אימה הקשישה, שעמדה לטוס לבתה השנייה החיה בחו"ל, בטענה כי האם לוקה בדמנציה, והאחות מנסה להשתלט על רכושה.

• האב הטייס, הצוואה הישנה ושופט המחוזי שהכריע: הבן לא יירש את המיליונים | בלעדי
• יורשים, הגרסה הישראלית: שורה של בעלי הון מעבירים את המניות לילדים עוד בחייהם

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה וקבע כי גם אם האם נמצאת בתחילתו של תהליך דמנטי, היא עדיין זכאית ליהנות מהחירות הבסיסית של חופש התנועה, וכי הן רצונה של האם והן טובתה הם לאפשר לה לנסוע אל בתה בחו"ל.

בנוסף כתב בית המשפט כי הוא "מקווה כי יעלה בידי בנותיה של גברת א' לשים מאחוריהן את המחלוקות שדומה כי הן נסבות סביב נושאים כספיים, או לכל הפחות להתעלות מעל המחלוקות המשפחתיות ולנהוג באמן בכבוד, תוך שמירה על קשר בינה לבין כל בני משפחתה כפי רצונה". 

ניסה למנוע את מאבקי הירושה מבעוד מועד

במקרה אחר וקיצוני עוד יותר, שנדון לאחרונה, האב המנוח צפה את המאבקים המשפחתיים עוד בחייו, וסבר כי יעלה בידו למנוע אותם מבעוד מועד באמצעות עריכת צוואה מפורטת ומתוכננת היטב.

בבעלות האב המנוח היו מספר דירות באותו בניין. מצד אחד הוא רצה שאשתו תהנה מהרכוש בחייה; ומצד שני הוא חשש מעריכת צוואה של "יורש אחר יורש", שעלולה לעורר מאבקי ירושה בין הבנות. לאור דברים אלה ערך המנוח צוואה, שבה הוריש דירה לכל אחת מהבנות, ולאם את דירת מגוריהם. עם זאת, המנוח הורה כי כל עוד האם בחיים, היא זו שתנהל את כל הדירות, כולל אלה שניתנו לבנות, ותוכל להשכירן.

העובדה שהאב חשש ממאבקים בין הבנות עולה באופן ברור מאמירות שונות בצוואה. כך למשל כתב האב כי הוא מתנה את זכותה של כל בת לרשת דירה במתן הצהרה מסוימת, וכי "תנאי זה יחשב כממולא גם אם יקדמו להצהרה דברים בעידנא דריתחא". במקום אחר בצוואה כתב האב לאם: "ולבסוף לרעייתי: ק', אהבתיך, קיומך במידת הרוח שמשאבינו יוכלו להבטיח - הובטח. את גם מוגנת בפני נדנודים ולחצים שהיו מתאפשרים ללא צוואה זו. מי ייתן ותחיי עוד שנים רבות ומבורכות". 

למרבה הצער, מאמציו הברורים של האב למנוע מאשתו את הצער הכרוך בניהול סכסוכים מול בנותיהם, לא עלה יפה. זה חמש שנים לא מצליחות הבנות להסכים ביניהן על אופן חלוקת העיזבון, ובינתיים הלכה האם והזדקנה. 

האם ביקשה להתקין מעלון, הבנות התנגדו 

מאחר שבבניין אין מעלית, האם ביקשה להתקין מעלון לדירתה, ומי מהשכנים התנגד לכך, אם לא שתיים מהבנות, שהן זוכות פוטנציאליות בדירות בבניין, בנימוק כי התקנת המעלון פוגעת ברכוש המשותף של הבניין.

כדי לאשר התקנת מעלון לאם, יש לקיים הצבעה של השכנים, וכאן קמה המחלוקת. האם טענה כי זכויות ההצבעה עבור כל הדירות שייכות לה, ואילו הבנות טענו כי הן זכאיות להצביע נגד, בשם הדירות שהן עתידות לרשת.

בית המשפט דחה את טענות הבנות, וקבע כי האם תייצג את כל הדירות מכוח זכויות הניהול שהוריש לה האב.

זהו סיפור עצוב במיוחד, כי הוא מייצג ציבור גדול של ילדים, שסבורים כי קיימת להם זכות מובנת לרשת את רכוש הוריהם, ללא תלות ברצון ההורים, וכתוצאה מכך מאמצי האב למנוע מהאם מאבקים מול ילדיה כשל. איך בכל זאת יכול היה האב למנוע מהבנות לפעול נגד האם? על-ידי הוספת תנאי בצוואה, לפיו מי שינקוט הליכים נגד האם, יפסיד את חלקו בירושה.