מתי בית המשפט יכול לכפות בדיקת אבהות על אב טרנסג'נדר?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ.פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

חוק מידע גנטי שנחקק בשנת 2000 מאפשר לבית המשפט לענייני משפחה לכפות עריכת בדיקת רקמות על אדם המתנגד לכך, אם שוכנע כי יש בסיס לטענה לקיום קשרי הורות בינו לבין הקטין עבורו מתבקשת בדיקת ההורות, ואם הוא סבור כי בדיקה כזו היא לטובת הקטין. מרבית התביעות על בסיס חוק זה מוגשות על-ידי אימהות המבקשות לאשר כי הגבר שהן טוענות כי הרו מזרעו הוא האב של הקטין שנולד. בחודש שעבר בית המשפט המחוזי דן דווקא בתביעה הפוכה, במסגרתה גבר ביקש להוכיח כי הוא האב של קטין שנולד לפני שנתיים.

נסיבות המקרה יוצאות דופן ביותר. התובע הוא נתין זר החי בישראל מאז שנת 2013. בשנים 2018 עד 2019 הוא ניהל לטענתו מערכת יחסים שכללה מגורים משותפים עם אישה אשר הרתה לו, ונולד להם ילד, אולם היא החליטה לנתק עימו כל קשר מאז. התובע ביקש להכיר בו כאביו של הילד ולבצע לשם כך בדיקת רקמות, אך הנתבעת הכחישה את כל טענותיו. לגרסתה, היא כלל אינה מכירה את התובע, והלה השיג את פרטיה האישיים על-ידי גניבת תעודת הזהות שלה. כמו כן, לטענתה, היא מעולם לא התגוררה עם התובע, הסכם שכירות ותכתובות בין הצדדים שהציג התובע הן מזויפות, והילד נולד לה בכלל כתוצאה ממעשה אונס שעברה.

על אף שהנתבעת רשומה במשרד הפנים כאישה רווקה ואמו של התינוק, היא הודיעה לבית המשפט כי היא למעשה גבר טרנסג'נדר בעל חזות גברית מאז גיל 16, וביקשה מבית המשפט לכנותה "אב" ולא "אם". לכן במסגרת פסק הדין וגם בהמשך מאמר זה, ההתייחסות להורה היולד היא בלשון זכר, אולם כל האמור בו לגבי האב, ישים באותה מידה לגבי אם של קטין.

בבדיקת בית המשפט נמצא כי הנתבע הכיר את התובע

היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי לעמדתו דרך המלך לבירור שאלת האבהות היא בדיקת רקמות, ואין מניעה לכפות את ביצועה, גם כשמדובר בהורה שילד, ובלבד שבית המשפט ישתכנע כי יש "סיכוי סביר" לנכונות הטענות של התובע בדרגת הוכחה נמוכה.

בעקבות גרסאותיהם המנוגדות בצורה קוטבית של הצדדים, בית המשפט נדרש לערוך בירור עובדתי מקיף, והגיע למסקנה כי הנתבע אינו דובר אמת בקשר לאי-היכרותו את התובע, גם אם טענותיו בדבר זיוף המסמכים הן נכונות. בעל הדירה ששכר הנתבע העיד כי ראה את התובע מספר פעמים בדירה, בעת שהנתבע התגורר בה, וסבר כי מתקיימת ביניהם מערכת יחסים.

בנוסף העיד בבית המשפט עורך דין שטיפל בניסיון התובע להסדיר את מעמדו בישראל, וטען כי פגש את הנתבע במסגרת זו, והוא הוצג בפניו כבן זוגו. נוסף על כך, הנתבע עצמו הודה בחקירתו כי קיימת אפשרות שקיים יחסים עם התובע, אולם לטענתו, אם כך אירע, הרי שהתובע אנס אותו בעת היותו חסר הכרה עקב שימוש בסמים.

לאחר ששוכנע לאור העדויות כי קיימת אפשרות תאורטית שהתובע הוא אביו של הקטין, נדרש בית המשפט להכריע האם זוהי טובת הילד לדעת מיהו אביו הביולוגי. הנתבע טען כי טובתו של הילד היא שלא לעבור בדיקת רקמות, משום שהורתו באונס, ומוטב לו שהנתבע ואמו של הנתבע בלבד ימשיכו לגדלו ולמלא את צרכיו. טענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט, מאחר שההלכה המשפטית קובעת כי טובתו של קטין היא לדעת את זהות אביו, למעט במקרים שבהם מתעורר חשש לממזרות או שייווצר סיכון לחיי הילד כתוצאה מהבירור.

לאור זאת ניתנה הוראה לבצע בדיקת רקמות בין הילד לתובע, ואם התוצאה תעלה כי הוא אכן האב, הוא יהיה זכאי לכל הזכויות והחובות הכרוכות בהורות, אם יוגשו תביעות מתאימות.