''המרוץ לתחתית'' מציף את בתי המשפט / צילום: איל יצהר
מחקר חדש שבחן את הכלל בתביעות ייצוגיות ונגזרות לפיו ניתנת עדיפות לגורם הראשון שיזם את ההליך, טוען כי הכלל מסרבל הליכים, מדכא הגשת תביעות איכותיות ומביא להגשת תביעות לא בשלות, באופן המנוגד לאינטרסים של בעלי המניות, החברה ושל המערכת השיפוטית.
● עסקת הנדל"ן שסיבכה את עורך הדין בגדול | 3 פסקי דין בשבוע
● התרגיל שהקפיץ את רשות המסים: בנו בניין ושילמו מס על דירה
● אפי נוה לבג"ץ: יש לאפשר לציבור לבחור גם את מי שמידותיו אינן כליל השלמות
המחקר נערך על־ידי ד"ר אסף אקשטיין, מרצה בכיר לדיני חברות וניירות ערך בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ועורכי הדין נועם זמיר וגל קלנר, שותף ועורך דין ממשרד ש. הורוביץ, המייצגים חברות בתביעות ייצוגיות ונגזרות נגדן. זאת על רקע הצפת בתי המשפט בתביעות מסוג זה ומרוץ עורכי הדין להיות הראשונים להגיש, כאשר הגופים המוסדיים בולטים בהיעדרם בהובלת תביעות.
החוקרים בדקו ודגמו את עילת התביעה בתביעות נגזרות בתחום דיני החברות בחמש השנים האחרונות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בכותליו נשמעות עיקר התביעות הנגזרות בארץ.
מה הרציונל מאחורי כלל הראשון בזמן?
לפי הכלל שעוצב בפסיקה, בתי המשפט נותנים עדיפות לתובע שפנה ראשון לבית המשפט בבקשה לאשר לו את התובענה הייצוגית או את התביעה הנגזרת. יחד עם זאת, גם איכות התביעה נבחנת, ובמקרים חריגים בהם תביעה מאוחרת מגובה בחוות־דעת, בעוד תביעה מוקדמת אינה מגובה בראיות, בית המשפט יכול לקבוע כי התביעה שתוביל היא המאוחרת, אך הדרך כרוכה במאבק ובשכנוע בית המשפט.
העדפת הראשון בזמן נועדה להבטיח הגינות כלפי הגורם שחשף את הפרשה, להבטיח יעילות, לחסוך את המחלוקת בין התובעים השונים ולייצר ודאות.
לאחרונה הציעה ועדה בין־משרדית לבחינת חוק תובענות ייצוגיות כי בית המשפט יוכל להכריע בתחרות בין תובעים בהתאם לשיקול־דעת רחב שיוענק לו. במסגרת זו, בית המשפט יוכל לשקול מיהו התובע בעל האינטרס הכלכלי הממשי ביותר בפיצוי, לצד שורה של שיקולים אחרים כגון איכות הבקשה, ניסיון בא־כוח התובע המייצג ותרומת התובע המייצג עצמו לגילוי עילת התביעה.
באופן פרדוקסלי, טובת החברה עלולה להיפגע
במחקר נאספו נתונים על הליכי תביעות נגזרות שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בתל אביב החל מראשית שנת 2018 ועד לחודש אפריל 2023. 305 תיקים נפתחו בכל הארץ, מהם 189 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולכן המחקר התמקד בתל אביב.
הניתוח האמפירי שבוצע העלה כי מתוך אותן 189 תביעות, ב־48 תיקים (המהווים 25.4% מסך התיקים) התקיימה תחרות בין תובעים על הובלת התביעה. מתוך 48 התיקים, 35 תיקים (המהווים 72.9%) הסתיימו באיחוד תיקים.
עוד נמצא כי 34 תיקים מתוך 48 התיקים שבהם התקיימה תחרות, נפתחו בעקבות פרסום פומבי, חלקו בדבר חקירה, בירור של רשות אכיפה נגד החברה. כלומר, רוב התיקים שבהם התקיימה תחרות בין תובעים נפתח בעקבות פרסום פומבי, ולא בזכות איתור עצמאי של עילת תביעה על־ידי גורם שביקש לשמש כתובע מייצג.
ניתוח התיקים העלה כי התחרות בין בקשות אישור מתקיימת דווקא במקרים קלים, שפורסמו בכלי התקשורת או בדיווח ציבורי, ולא היה קושי ממשי בחשיפת עילות התביעה הפוטנציאליות הצומחות מהן. כלומר, לא מדובר בהליכים בהם יש הצדקה לכלל כי מגיש התביעה הראשונה זוכה לעדיפות. עוד עלה כי בחלק גדול מהתיקים אוחדו ההליכים, זאת באופן המגדיל עלויות הגמול ושכר־הטרחה.
על־פי המחקר, הכלל מחריף את המתח הקיים בין הגורמים המתחרים על הובלת ההליכים, והוא עלול לפגוע בבעלי המניות או בחברה. זאת בשל התמריץ למהר ולהגיש לבית המשפט בקשה לתבוע, גם כאשר היא לא מבוססת. בכך מדוכא התמריץ להגשת תביעות איכותיות על־ידי תובעים, בהם גופים מוסדיים המסוגלים להוביל את ההליכים בצורה שתועיל לבעלי המניות בתובענה ייצוגית או לחברה בתביעה נגזרת. לפי נתוני רשות ניירות ערך משנת 2022, בעשור שלפני כן הוגשו 565 תביעות ייצוגיות ונגזרות בתחום ניירות ערך. רק 6 תביעות, המהוות 1% בלבד, הוגשו על־ידי הגופים המוסדיים.
המחקר מפרט את המצב בארה"ב, שם היה המצב דומה לישראל, עד לשנת 1995, אז נחקק הסדר בנוגע לתביעות ייצוגיות בתחום דיני ניירות ערך. ההסדר מגביל את שיקול־הדעת של בית המשפט ויוצר חזקה לפיה התובע הייצוגי המוביל צריך להיות בעל האינטרס הפיננסי הגדול ביותר בליטיגציה. ההסדר נועד לתמרץ את הגופים המוסדיים להגיש תביעות. התובע מחויב בתוך 20 ימים ממועד פתיחת ההליך להפיץ הודעה לתובעים פוטנציאליים, ובתוך 60 ימים יגיש בקשה להובלת התביעה.
לעמדת אקשטיין, זמיר וקלנר, הכלל הקיים כיום בישראל מייצר "מרוץ לתחתית", כי הוא מעודד הגשת תביעות לא בשלות ו"פוגע בתמריץ של תובעים להגיש תביעות איכותיות המבוססות על מידע איכותי שנאסף ונותח". בנוסף, הכלל פוגע בטובתה של החברה במובן הרחב, כי הוא מוביל למצב של תביעות המוגשות על בסיס מסכת עובדתית זהה המצויה במתח עם מסכת עובדתית המופנית נגד החברה בהליכים אחרים. המצב גם מגדיל את הסיכוי להכרעות שיפוטיות סותרות בין הליכים דומים.
המחקר בחן את הסיבות להחלת כלל הראשון בזמן בתביעות בתחום דיני החברות וניירות הערך. כך מצאו המחברים כי נימוק ההגינות למי שחשף את הפרשה אינו מתאים לתחום, שכן עילות התביעה מתגלות לרוב בדיווחי החברה או בעיתונות החושפים אירועים, חקירות והגשת הליכים משפטיים נגד החברה.
ההצעה: סילוק תביעות לא בשלות
על בסיס הממצאים שהתקבלו ובניסיון להקטין את מספר ההליכים המוגשים בטרם עת, המחקר מציע להחיל מודל חדש להכרעה בין התובענות הנגזרות והייצוגיות, זאת ללא צורך בשינוי חקיקתי.
לפי ההצעה, באותם מקרים שבהם בעל מניות אכן היה זה שגילה את עילת התביעה הנטענת, תוקנה לו, ככלל, הזכות להוביל את התביעה. ביתר המקרים מוצע לאמץ את המודל האמריקאי.
עוד מוצע כי ניתן יהיה לסלק על הסף תביעות ייצוגיות ונגזרות המוגשות בטרם עת בהיותן "בלתי בשלים"; לקבוע כי בעת קביעת הגמול ושכר־הטרחה יילקח בחשבון גם המועד להגשת הבקשה ובשלות עילת התביעה; תוגבל האפשרות לערער על זהות התובע או בא־כוחו (כדי לייעל את ההליכים); ותוגבל גם הפרקטיקה של איחוד תובעים למקרים חריגים בהיקפם ומורכבותם.