WeWork / צילום: Shutterstock
הגיע הזמן להודות: חברת חללי העבודה המשותפים וויוורק (WeWork) היא סיפור יפה שהחברה מספרת לנו כבר יותר מ־10 שנים. מתחילת דרכה היא הציגה עצמה כחברת הייטק: השיקה רשת חברתית פנימית לשוכרי החללים, הקימה מרכז פיתוח טכנולוגי בישראל, יזמה פעילות השקעה בסטארט־אפים וגייסה משקיעי הייטק יוקרתיים כמו קרן סופטבנק, שהלכה שבי אחר הצוות המייסד, עד הפיצוץ הגדול ביניהם.
● מ-40 מיליארד דולר לאיום בפשיטת רגל: הדיווח הדרמטי של WeWork
● מנכ"ל אמות: "מצב הרוח במשק ירוד. רואים שלא פותחים עסקים חדשים"
בהשפעת הכריזמה של מייסד החברה, הישראלי אדם נוימן, הפעילה וויוורק יחסי ציבור אדירים שכללו בין היתר הטסת עיתונאי טכנולוגיה מכל העולם לאירועים ומסיבות של החברה, והשקת קמפיינים יקרים במטרה למשוך יזמי הייטק כלקוחות. נרמז שהצמיחה המהירה שלה, למרות ההפסדים המצטברים, תסתיים כמו אצל פייסבוק - היא תצא להנפקה, תהפוך רווחית בנקודה מסוימת ובהמשך למונופול בשוק המשרדים השיתופיים.
אלא שמתחת לכל אלה, נוהלה אסטרטגיה בזבזנית במיוחד של חכירת מבנים יוקרתיים במרכזי ערים גדולות בכל רחבי העולם, והסבתם המהירה לחללי עבודה יוקרתיים, מעוצבים ומעודכנים, בצורה שהעמיסה על החברה חובות כה אדירים, עד שלא הצליחה להתאושש מהם עד היום.
מתחת לסיפור שסיפרו בוויוורק היה היגיון "חברתי": עובדים רוצים חוויית עבודה שיתופית; הם רוצים לצאת לרגע מתא הזכוכית שלהם ולשתות בירה עם בני גילם בחברות שכנות. הם רוצים לעבוד בקהילות של חברות שמפרות זו את זו ורעיונות מוחלפים ביניהן.
היה גם היגיון עסקי בסיפור שלה: שוכרים מעוניינים בגמישות, וחברות הייטק שגדלות או מצטמקות במהירות מעדיפות נדל"ן מודולרי, כזה שאפשר להוסיף או להוריד ממנו שטחים לפי דרישה. חברי המועדון בוויוורק יכלו להשתמש בשטחי משרדים של החברה בכל נקודה בעולם שבה ינחתו בנסיעות העסקיות שלהם.
עד לפני כמה שנים נראה היה כי זה גם עובד יפה - וויוורק הייתה חברה פרטית ואיש מחוץ לה ולקרנות שהשקיעו בה לא ידע את התמונה המלאה. בינתיים, משרדי החברה היו המקום לראות ולהיראות בו. קרנות הון סיכון העתיקו את משכנן למשרדיה המטופחים, והיזמים והמשקיעים הממולחים נראו יוצאים ונכנסים תדיר מהקומות ששכרה החברה בלוקיישנים מרכזיים ברחבי העולם.
חברת נדל"ן עם הילה של הייטק
אלא שלמרות שדמי השכירות שוויוורק גבתה מלקוחותיה היו מהיקרים בשוק, ההכנסות מעולם לא היו קרובות לכיסוי ההוצאות בגין ההתנהלות הבזבזנית שלה. בשנת 2019 החברה ביטלה הנפקה, אחרי שזמן קצר קודם לכן הוערכה בשווי של 47 מיליארד דולר, לאחר גיוס מיליארד דולר בינואר אותה שנה.
היא חשפה אגב כך הפסדי ענק שלימדו שמאחורי הסיפורים, מדובר בסופו של דבר בחברת נדל"ן ותו לא. שיעורי צמיחה שטובים להייטק, הסתירו בחובם את המחיר האדיר ששילמה החברה כדי להתרחב בעולם.
ביטול ההנפקה בשל חששות המשקיעים בוול סטריט אמנם חשף את החולשה המובנית של החברה, אבל נהירת המשקיעים להייטק בזמן בועת הקורונה, והחזרה למשרדים מיד לאחריה, סיפקו רוח גבית לוויוורק גם לאחר עזיבתו הכפויה של המייסד אדם נוימן. אלו גם איפשרו לה להמר על מיזוג SPAC, הגם שבשווי נמוך משמעותית מזה שעליו חלמה בעבר.
אלא שהחזרה למשרדים מעולם לא הייתה מלאה: עד היום מעדיפים אותם מילניאלז, שעד לפני כמה שנים שתו בירה על דלפקי וויוורק, לעבוד מהבית. החברות חזרו למשרדים, אך עדיין נתקלות בהתנגדות רבה של עובדים איכותיים להגיע אליהם בכל ימות השבוע, מה שמראש מכתיב עבורן צמצום שטחי נדל"ן. גם העלאות הריבית בארה"ב חשפו את בעלי המשרדים לעלויות כבדות.
ההשפעה האפשרית על ענף המשרדים
כל אלה לא מסייעים לוויוורק לצאת מההתבוססות שלה בהפסדים. מאז סוף 2017 הסתכמו הפסדי החברה בסכום עתק של כ־15 מיליארד דולר. למרות עלייה בהכנסות, שווי המזומנים שלה דווקא הצטמק נכון לסוף יוני השנה. על החברה רובץ חוב של מיליארדי דולרים שספק אם תוכל לעמוד בו.
אם וויוורק תממש את איומיה ותחדל מלהתקיים, יהיו לסיפורים שהיא סיפרה השלכות כבדות, לא רק עובדיה ועל המוניטין של המשקיעים שלה, כמו סופטבנק למשל - אלא גם על כל שוק המשרדים השיתופיים, ועל הנדל"ן המניב כולו בערים הגדולות שבהן היא פועלת, בעיקר בארה״ב.