רחוב אבא קובנר בתל אביב, שנסגר בחלקו לכלי רכב / צילום: יונתן הוניג
בחודש יוני האחרון נהרגה ענבר בן שושן ז"ל, סייעת בבית ספר, כשנהג משאית פגע בה במעבר חציה סמוך לבית הספר שבו עבדה בראשון לציון.
● כמעט כמו תל אביב: העיר המפתיעה שמככבת אצל משקיעי הנדל"
● לאן נעלמה הרכבת הקלה? כשהמתנגדים הורסים לעצמם, סימן שהשיטה דפוקה
לפי נתוני הרלב"ד בשנים 2019־2022 נהרגו בסביבת בתי ספר 11 בני אדם, ונפצעו מאות. בסך הכול נפגעו בשנים אלו נפגעו 1,766 בני אדם בסביבת בתי ספר בשעות היום ובימים א'־ו'. צריך לסייג את הנתונים שכן הם כוללים מרחק אווירי מבתי ספר וגם רחובות סמוכים, אבל הם יכולים להצביע על הבעיה, וגם על הפתרון שמומחים מצביעים עליו: התאמת התשתית לילדים תיטיב בהכרח גם עם מבוגרים.
הבעיה שסביבת גני הילדים ובתי הספר אינה בטוחה ואינה מותאמת לילדים. הרחובות שלנו מותאמים לכלי הרכב ולא לבני אדם, ובטח שלא בעבור ילדים שהם פגיעים יותר. מוסדות החינוך ממוקמים בקצה השכונה ומתמרצים את ההורים להסיע את הילדים ולמנוע מהם עצמאות.
האדריכל דרור גרשון, שותף במשרד עירית ודרור אדריכלים ומייסד מרחב, התנועה לעירוניות, מסביר שהתקן התכנוני לבתי ספר כלל עד לפני כמה שנים שטחי ענק: "בית ספר יסודי של 10 דונם ובית ספר תיכון של 25 דונם אי אפשר לתכנן בתוך מרקם המגורים, וייחדו עבורם מגרשים מיוחדים, במיוחד בתקופה שבה תכננו 'קריות חינוך' שמרכזות את המוסדות במקום אחד. הגודל הביא לריחוק של מוסדות אלו והם לא היו בטווח הליכה, בוודאי לא בערים פרבריות שבהם כבישי ענק. לכן, הורים התרגלו להסיע את הילדים כי סביבת בתי הספר לא בטוחה והתרגלנו כבר להסיע אותם גם למוסדות חינוך שנמצאים בתוך מרכזי הערים".
לדברי גרשון, בשנים האחרונות התקן שונה אמנם ואפשר לתכנן אחרת, אבל אנחנו מתמודדים עם תוצרי התכנון ההם, ועם ערים שתוכננו כפרברים ומשרתות כלי רכב פרטיים במקום בני אדם, ובפרט: במקום ילדים.
"מזיהום לקהילתיות וחוסן אקלימי"
יוזמות רבות שנוסו בהצלחה בעולם ומתחילות לחלחל גם לישראל מציעות אפשרויות אחרות. פתרון שצובר תאוצה ברחבי העולם נוגע בהקמת "רחובות בתי ספר" - כשכביש הגישה למוסד החינוכי נסגר לתנועת כלי רכב ונפתח לתנועה של הולכי רגל ורוכבי אופניים, ליצירת מרחב ציבורי מזמין שמאפשר מפגש ומשחק.
האדריכלית הילה לוטן, מנהלת שותפה בפאבליקה ומומחית לאסטרטגיה עירונית, מסבירה כי מדובר ב"מנגנון של הפיכת סביבת מבני החינוך לסביבה בטוחה ובריאה המעודדת ניידות, תורם להבניית קשרים, קהילתיות ומפגשים, מרחיב את אפשרויות המשחק בעיר ומספק מענה לחוסן אקלימי ולהרחבת המגוון הביולוגי בעקבות הוספת צמחייה ושטחי חלחול למי הנגר. וכך מרעש רקע של מכוניות בשילוב זיהום אויר, הרחוב מתמלא צחוק ילדים, משחק וציוץ ציפורים.
"אנחנו רוצים שהילדים והילדות שלנו ילכו בבטחה לבית הספר ולגן, ופעמים רבות המדרכה צרה, הרכבים ממהרים בשעות הבוקר ונוסעים באופן לא בטוח והרמזורים קצרים מדי, ולכן ההליכה מאופיינת בתחושה של 'שדה קרב'", היא אומרת. "כשמרחב בית הספר סגור לתנועת הולכי רגל ואופניים, ומאפשר מפגש בבוקר עם השכנים, ישיבה על ספסל והגעה בטוחה באופניים, הבוקר נראה אחרת לכל המשפחה".
בפועל, המשמעות היא סגירה זמנית של הרחוב בשעות מסוימות או סגירה קבועה, כולל הוספת אלמנטים לישיבה, משחק והצללה, עצים וצמחייה, הורדת המהירות ברחובות הסמוכים ל־30 קמ"ש ושינוי המיקום של הורדת הילדים לקצה הרחוב למי שבכל זאת יגיע ברכב פרטי.
הדבר נוסה בהצלחה באנגליה, בקנדה ובברצלונה, ולאחרונה גם בתל אביב. לאורך רחוב אבא קובנר בשכונת כוכב הצפון ממוקמים כמה מוסדות חינוך שחלקו של הרחוב הוסב מכביש וחניות לרחוב מוטה הליכה.
גם במגזר העסקי מנסים להציע פתרונות. דרור לב־יוסף, מומחה בתכנון אורבני ותחבורתי, ממחיש כיצד ניתן לקחת חתך רחוב ולהציע אלטרנטיבות אחרות לגביו. הוא השתמש בתוכנת Streets של חברת REMIX מבית Via הישראלית, וכמקרה בוחן נבחר בית הספר היסודי גרץ שבמרכז תל אביב.
במסגרת ההצעה שלו הועלו כמה חלופות. האחת, במקום כביש עם שני נתיבים לסלול בו שבילי אופניים ותחנות עגינה, השנייה כוללת נתיב תחבורה ציבורית, ואחרת שביל אופניים ומרחב להולכי רגל. השינוי כרוך בהורדת חניות, והגדלה והרחקה של אזורי ה"נשק וסע" למגיעים ברכב פרטי. השינויים המוצעים כוללים הוספת פסי האטה ושינויים גיאומטרים ושמירה על הכניסה התפעולית לבית הספר.
נגישות: "לשמור על גישה לספקים"
אופיר כהן, מנהל הרשות לתחבורה, תנועה וחניה בעיריית ת"א, אומר כי "הדבר נוצר לאחר עבודה מסודרת מול הקהילה ולנוכח אתגרי התנועה ברחוב והגענו להסכמה לגבי הפתרון הזה שהוא נכון מבחינה תחבורתית אבל גם עובד טוב מבחינה קהילתית, השקענו במרחב הציבורי ומצאנו גם פתרונות לחניה. בכניסה לרחוב היה מגרש של יזם פרטי שעמד ריק והגענו איתו להסכמה שלתקופת הביניים עד שיקים פרויקט בעוד כמה שנים נסדיר חניה לתושבים, למורים ולהסדרי פריקה וטעינה למוסדות החינוך". גם בית ספר חדש שמוקם ברחוב פסטלוצ'י ביפו יזכה לרחבה בכניסה אליו במקום במגרש חניה שהיה בו קודם לכן.
לדברי כהן, "אנחנו מבצעים גם פיילוט בארבעה גנים במרכז העיר ולוקחים כמה מקומות חניה כדי להרחיב את המדרכה וליצור בחזית מרחב ציבורי. בחלק מהגנים כשיוצאים מהם מגיעים למדרכה צרה ומולה גדר בטיחות ולכן המחשבה היא ליצר רחבה נעימה שאפשר יהיה לצאת מהגן לא לתוך מציאות קשה. צריך להרחיק את הרכבים הפרטיים כמה שיותר ממוסדות החינוך ונעשה את זה בהדרגה, כשהתוכנית היא להתרחב בשנה הבאה. אתגרי התכנון לא פשוטים כי צריך לענות גם על צרכים של הובלת ציוד וחומרים, תנועה של מורים שלפעמים היא מוטורית וכניסת ספקים וצריך למצוא פתרונות שמאפשרים גם נגישות סבירה לרכב פרטי".
"להרחיב מדרכות, להצר כבישים"
לדבריו של דרור גרשון, סגירת הרחובות לא מתאימה בכל מקום ואפשר לנקוט פעולות נוספות: "בערים שטוחות צריך לאתר את רשת הרחובות המובילה אל מוסדות החינוך ולהקטין בהם את המיסעה לכלי הרכב, ליצור שבילי אופניים ולהרחיב את המדרכות. מכונית מהווה רבע מאפשרויות התחבורה בעיר שכוללות גם תחבורה ציבורית, רכיבה והליכה, אבל היא מקבלת את מרבית התשתית. אם המסעה צרה, מכוניות נוסעות לאט, הרכב הוא חלק מחיינו אבל השאלה כמה, ומי מקבל את העדיפות".
המומחים מדגישים שסגירת רחוב לבדו - זמנית או קבועה - לא תספיק, ונדרשת חשיבה הוליסטית. כל התכנון העירוני צריך להיות מותאם יותר לילדים ולכלול הרחבת מדרכות, סלילת שבילי אופניים, צמצום הכבישים למכוניות והורדת מהירות הנסיעה. לצד זה, טיפול בפארקים כדי שיהיו מעניינים מספיק, בחינת הרחובות מגובה עיניהם של ילדים בגובה מטר, והרחבת יעדי ההליכה לילדים בשעות אחה"צ לאפשרויות של חינוך ופנאי.