זיהוי פנים / צילום: Shutterstock, DedMityay
ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה היום (ב') את החוק שנועד לאפשר שימוש במצלמות ביומטריות לזיהוי פנים במרחב הציבורי. הצעת החוק, שקידומה החל בממשלה הקודמת, עוררה ביקורת ציבורית וכעת עוברת שלב.
הייעוץ המשפטי לממשלה תומך בהצעה נוכח הסייגים שנקבעו לה. בעוד המשטרה והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אומרים כי החוק הוא כלי חשוב למאבק בפשיעה ובמגזר הערבי בפרט, קיים חשש לשימוש שיפגע באזרחים.
מה אומרת ההצעה, באילו תנאים ייעשה שימוש בנתונים, ומה הבעייתיות בחוק?
● אלמן תבע מעיזבון אשתו חצי מדירה שהורישה לילדיהם. מה קבע בית המשפט? | שלושה פסקי דין בשבוע
● ישראל נגד שגריר גרמניה: הדיון בעליון שהוליד תקרית דיפלומטית חריגה
● יותר הונאות בינלאומיות, פחות שוחד: מהן עבירות הלבנות ההון הנפוצות בישראל?
מה קובעת הצעת החוק?
מדובר בהצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מערכת צילום ביומטרית), ולפיה המשטרה תוכל להציב מערכות צילום ביומטריות במרחב הציבורי לצורך מניעה או גילוי עבירות פשע שהעונש עליהן מעל שבע שנים ועבירות נוספות מסוימות, מניעת פגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש, איתור נעדר ואכיפת איסורי כניסה למקום ציבורי מגודר או אכיפת צווי הרחקה ממקום ציבורי.
המערכת תזהה אנשים שהוכללו במערכת, ויש תמונה מזוהה שלהם. לכן, אנשים שאין למשטרה עילה להכליל אותם במערכת, יצולמו אך לא יזוהו. תצלומים שלא זוהו יישמרו למשך 72 שעות. נקבע כי המשטרה תוכל לעשות שימוש רק אם יש "סבירות גבוהה" לכך שהפעלת המצלמה נדרשת לצורך מבצעי קונקרטי, והשימוש ייעשה באישור קצין בדרגת נצ"מ. מידע על אנשים שזוהו יישמר למשך שנתיים.
בנוסף, נקבע הסדר עונשי בהצעת חוק, לפיו אדם שהגיע אליו מידע דרך מערכת הצילום המיוחדת, ישמור אותו בסוד, ואם יפר את חובת הסודיות או יעשה במידע שימוש - יוטל עליו עונש מקסימלי של שלוש שנות מאסר.
באשר לפיקוח ובקרה: ההצעה כוללת חובת דיווח שנתית ליועצת המשפטית לממשלה ולכנסת לפי רשימה של נושאים. השר יפנה לרשות להגנת הפרטיות לקבלת חוות-דעת בהיבטים המקצועיים ולאבטחת המידע הנאגר.
מה קובעת החלטת ועדת השרים מהיום?
הצעת החוק אושרה היום פה-אחד בישיבת הממשלה. השרים קבעו כי הצעת החוק מאושרת בכפוף לכך שתהיה החרגה של אירועי חופש ביטוי, ותתווסף עבירת הסחיטה ודמי חסות. עד הקריאה הראשונה יתקיים שיח עם הממונה על יישומים ביומטריים באשר לאופן הפיקוח ועל משך שמירת הצילומים, וייערך דיון בוועדת הכנסת על הסעיף המאפשר שימוש בשל פגיעה בביטחון הנפש והרכוש. בנוסף, נקבע כי המשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרדי המשפטים והמשרד לביטחון לאומי.
מה הבעייתיות?
החוק מעורר בעיות משפטיות בגלל החשש מפגיעה בפרטיות ובפגיעה בחפים מפשע בשל כך ומכך שישמש להקמת מאגר ביומטרי. מבקרי החוק טוענים גם כי אין פיקוח ממשי על המשטרה בהפעלת המערכת.
לדברי עו"ד נתנאלה טרייסטמן, שותפה בתחום טכנולוגיות מתקדמות ופרטיות במשרד ארנון, תדמור-לוי, "לא בטוח שיהיה נכון לעשות שימוש בטכנולוגיה שעושה שימוש במידע ביומטרי באישור קצין משטרה בכיר בלבד, ללא אישור (נוסף) של גורם אובייקטיבי חיצוני, כגון בית המשפט. גם לא ברור האם וכיצד המידע הביומטרי יאובטח באופן שלא תהיה אפשרות לעשות בו שימוש לרעה במידע הרגיש שנאסף, וכיצד ניתן להבטיח שלא ייעשה שימוש בחוק לצרכים פוליטיים".
באגודה לזכויות האזרח הודיעו כי יאבקו בהצעת החוק, ומזהירים מ"פתח ליצירת רשימות שחורות" נגד מפגינים ומניצול המידע שנצבר לאיסוף מודיעיני וסחיטה. הם טוענים כי "השימוש במערכת ללא פיקוח שופט דומה להפעלת טכנולוגיות ריגול במדינות שאינן דמוקרטיות. הצעת החוק מדרדרת אותנו שלב נוסף למציאות של חברת מעקב נוסח סין. ממה שקורה בעולם אנחנו כבר יודעים שהשחיקה בדמותה הדמוקרטית של מדינה מאיצה תהליכים של פיתוח ושימוש במנגנוני ריגול אחר האזרחים. כשאדם יודע שהוא תחת עינו הפקוחה של האח הגדול, הוא ממשטר את עצמו ומפחד להתנהג כרגיל; הוא מפחד ללכת להפגנה, הוא מפחד להשתתף באספות פוליטיות, הוא מפחד שסודותיו הכמוסים יתגלו וייעשה בהם שימוש נגדו. בחברה כזו אין דמוקרטיה ואין מרחב דמוקרטי".
עו"ד גיא אופיר, המתמחה בדיני פרטיות, אומר: "אני בעד מתן כלים טכנולוגיים למשטרה למניעת פשע וטרור. אבל כיום, כאשר תאגידי ענק מפעילים כלים כה עוצמתיים והרבה יותר חודרניים, אשר ראיתי בעיניי איך מופעלים נגד ישראלים ללא כל פיקוח, אני חושב שזו צביעות וטמינת הראש בחול להגיד שאין לתת כלים אלב לרשויות. החוכמה היא לקבוע כללים שיבטיחו שימוש מאוזן וסביר, ולאכוף אותם. כל עוד יש לנו בתי משפט ובג"ץ שיפקחו, אני רגוע. ברגע שלא יהיו, זה כבר לא משנה אם יש חוק המתיר שימוש במצלמות או לא - הרשות תעשה מה שתרצה".
לדברי ד"ר תהילה אלטושלר-שוורץ מהמכון לדמוקרטיה, התוספת היום בוועדת השרים כי יוחרגו "אירועי ביטוי", היא תוספת שלא מנוסחת באופן מתאים לחקיקה. "אם אין בה הגדרות של 'אירועי ביטוי', והם נשארים לשיקול+דעת המשטרה, בלי להוריד את כל השימוש לאכיפת סדר במקומות ציבוריים - זה בפשטות לא עוזר".
אלטשולר-שוורץ מציינת כי השימוש במערכות זיהוי פנים "איננו נעצר בידיעה מי היה, היכן ומתי. מערכות אלה כבר כיום מסוגלות לנתח מצבי-רוח, נטייה מינית ועוד. הדבר מעניק למשטרה גישה למידע שהוא רגיש ביותר ונמצא בליבת הזכות לפרטיות, גם אם נאסף במרחב הציבורי".
בעייתיות נוספת היא באפשרות לטעות בזיהוי. לדבריה, "חוסר היכולת ליצור אבחנות טובות בין אדם לאדם כשמדובר באוכלוסיות מסוימות, כגון כהי פנים, עלולה ליצור טעויות ואכיפה לא מוצדקת". אלטשולר-שוורץ מפנה גם לחשש מדליפה של מאגר רגיש ביותר ומשימוש לרעה על-ידי בעלי סמכות גישה למערכת.