האם ניתן לחייב אישה לעבור למקלט לנשים מוכות?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן מהווים פתרון עגום לסיטואציה בלתי אפשרית, במסגרתה דווקא הקורבן, בפועל או בפוטנציה, נאלץ למצוא עצמו מורחק מביתו וכלוא במוסד, מאחר שאין בנמצא אפשרויות אחרות להבטיח את ביטחונו מפני המאיים או הפוגע.

● ירידה של כ-25% במספר התלונות שהוגשו בשנה שעברה נגד הפרקליטות 
● מדוע מבקשת רשות המסים לפרק חברת סייבר שעשתה אקזיט ב-600 מיליון דולר? 

המשטרה יכולה לנסות לשכנע את האישה המצויה בסכנה לעבור למקלט, אולם אם היא מסרבת לכך, לא ניתן לעצרה ולהביאה לשם בכוח, ובמקרים כאלה, במקום לשבת בחיבוק-ידיים ולצפות בנבואת הזעם מתגשמת לנגד עיניה, מעדיפה המשטרה לגלגל את הדילמה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה.

כך, בשבוע שעבר הוגשה לבית המשפט בקשה לצו הגנה על-ידי משטרת ישראל, במסגרתה סופר כי האישה, בת 22, נשואה ותושבת הפזורה, הותקפה פעמיים על-ידי אביה בביתו, על רקע "פגיעה בכבוד המשפחה", ונגרמו לה חבלות משמעותיות. השוטרים נאלצו לחלץ את האישה מבית אביה תוך התנגדות פעילה של שאר בני המשפחה, ובעקבות זאת הוגש כתב אישום נגד האב, אשר נעצר עד תום ההליכים.

האישה שהתה חודשיים במקלט לנשים מוכות, ואז ביקשה לצאת משם כדי להינשא לבחיר-ליבה, אולם למשטרה הגיע מידע מודיעיני לפיו מדובר בתרגיל להוצאתה של האישה משטח המקלט, כדי שיוכלו לרצוח אותה. האישה חזרה מיד למקלט.

כעת האישה מעוניינת לצאת מהמקלט ולחזור לחייה הנורמליים בפזורה, ולכן נערך דיון נוסף בנושא, אליו התייצבו ארבעה גברים מבני השבט. בני המשפחה התחייבו בפני בית המשפט כי הם יכולים לערוב לשלומה הנפשי והגופני של האישה, ואף הסכימו להפקדת ערובה בסך 100 אלף שקל למשך מספר שנים, כדי להוכיח כי יעמדו במילתם. המשטרה הביעה התנגדות וחוסר אמון בערבות, וביקשה לחייב את האישה לחזור למקלט לנשים נפגשות אלימות למרות התנגדותה לכך.

במקרה שבו בית המשפט משתכנע כי נשקפת סכנה חמורה ומידית לאישה, האם הוא יכול להרגיע את מצפונו ולכפות עליה להתגורר במקלט לנשים מוכות, אם היא אינה מעוניינת בכך - או שעליו להשלים עם העובדה שהאישה אחראית לגורלה, גם אם הוא צפוי להיות מר? 

החלטה פטרנליסטית חריגה

בשנת 2019 שופט בית משפט השלום הבין שלא יוכל לישון בלילה אם יניח לאישה לשוב לביתה תוך סיכון ממשי שתירצח. לאחר שהציע למשטרה לעצור את המאיימים על האישה, והובהר לו כי הדבר אינו אפשרי, הוא פסק כי נתונות לו סמכויות מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה לפעול בצעדים גם כלפי הצד המאוים ולא רק המאיים.

השופט ציין כי מדובר בהחלטה פטרנליסטית חריגה, שבה הוא נאלץ לפגוע דווקא בזכויות של הצד התמים, אולם ציין כי בהחלטתה לשוב לביתה, האישה מסכנת לא רק את עצמה, אלא גם את ילדיה.

ההחלטה עצמה לא פורסמה במאגרים המשפטיים, אך בדיווח התקשורתי פורסם כי השופט אמר לאישה כי מדובר ב"החלטה לא משפטית אלא בהחלטה מהלב".

על ההחלטה הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי החזיר את התיק לשופטת אחרת בבית משפט השלום, שהפכה את ההחלטה ושחררה את האישה.

על אף ההבנה לנטל הנפשי שגוררות אחריהן החלטות כאלה, ההלכה המשפטית קובעת כי אין לבית המשפט סמכות לכפות על אישה לשהות במקלט לנשים מוכות או בכל מקום מוגן אחר, גם אם זה לטובתה, אלא אם קיימת אינדיקציה לפגם בכשרותה המשפטית, שמונעת ממנה לקבל החלטה מודעת בנושא.

לכן גם במקרה של האישה מהפזורה, בית המשפט פסק כי היא תשוב לחייה בשבט, בכפוף להפקדת ערבות בסך של 100 אלף שקל על-ידי קרובי משפחתה, ובנוסף התחייבות אישית של זקני השבט על סך של 400 אלף שקל למשך 6 שנים להבטחת התחייבותם שלא תירצח, בתקווה שהחלטת האישה לא תתברר בעתיד כטעות קריטית.