ה-OECD העביר בעבר ביקורת על הגישה הבעייתית של ישראל להכשרות מקצועיות / אילוסטרציה: Shutterstock, iChzigo
משרד הכלכלה פרסם החודש קול קורא למעסיקים, שמטרתו הכשרה מקצועית של עובדים מקבוצות בתת-תעסוקה בחברה הישראלית. על פי התוכנית, הכשרה צפויה להניב מענק של אלפי שקלים, והשמה מוצלחת יכולה להניב מענק חמש-ספרתי נוסף.
● בניגוד למגמה: מספר המשרות הפנויות במשק שוב בעלייה
● שאלות ותשובות | למי מגיע ואיך זה עובד: כל מה שכדאי לדעת על קרן השתלמות
משרד הכלכלה מציע שני מסלולי הכשרה: הראשון הוא הכשרה בכיתה, החל מ-100 שעות ועד למעלה מ-500 שעות. בהתאם לאורך ההכשרה והשכר הצפויה בסופה, המעסיקים יקבלו מענק הן על ההכשרה עצמה והן על ההשמה בעבודה בפועל. בדרגה המקסימלית, של הכשרה בת למעלה מ-500 שעות, לשכר של מעל 12,500 בחודש, לאוכלוסיות היעד שנמצאות היום בתת-תעסוקה, הכשרה והשמה מלאה תביא למענק עבור המעסיק של 32,775. אם העובד הוא גבר חרדי - יתווספו למענק 1,000 שקל נוספים.
גברים חרדים סומנו כיעד מיוחד
במסלול חניכה (On the job training), מעסיק שיבצע את החניכה המלאה ויעסיק את העובד לתקופה של שישה חודשים לכל הפחות יקבל מענק של 10,000 שקל על הכשרת עובד בטווח שכר בין 6,680 ל-8,900 שקל, ומענק של 15,000 שקל על הכשרת עובד בשכר גבוה יותר. בנוסף, עובדים מאוכלוסיות היעד יביאו למענק של 2,000 שקל נוספים, וגברים חרדים ספציפית - 3,000 שקל. בשני המסלולים, המענקים ניתנים אך ורק לעובדים חדשים ולא לעובדים קיימים.
אוכלוסיות היעד כוללות ערבים, חרדים, הורים יחידניים, יוצאי אתיופיה, עולים ובעלי מוגבלויות. המענקים ניתנים גם על הכשרת עובדים מחוץ לאוכלוסיות אלו, אך הם גבוהים יותר עבורם. ראוי לציין שגברים חרדים סומנו כיעד מיוחד בתוכנית הזאת, והכשרתם מעניקה למעסיקים 1,000 שקל יותר מאשר כל אוכלוסיית יעד אחרת.
על פי מנכ"ל משרד הכלכלה, אמנון מרחב, חלק ממטרות התוכנית הוא הגברת הפריון בשוק העבודה: "לא נתמוך בהכשרת עובד שעושה 'על האש' בסטקייה. אנחנו מעדיפים עובדים טכניים, במקצועות עם פריון גבוה יותר". לגבי ההתמקדות בגברים חרדים באופן ספציפי, אומר מרחב ש"מנסים להמשיך להעמיק את העבודה מול אוכלוסיית הגברים החרדים, כדי להגדיל את ההשתתפות שלה במעגל העבודה. יש פה פוטנציאל משמעותי מבחינתנו, והמודל של מעסיק בקצה עם גברים חרדים הוא מאוד מצליח. אחוזי הקליטה אצלם גבוהים". עם זאת, למשרד הכלכלה אין נתונים קונקרטיים שמאשרים את הקביעה הזאת, וגם פניית גלובס למשרד העבודה שהיה אחראי על הנושא בעבר לא הניבה נתונים שיאשרו זאת.
מאבק ממושך על הסמכויות השונות
למרות המלצות ה-OECD על תמיכה ממשלתית בהכשרת עובדים דרך המעסיקים (ולא בתוכניות נפרדות כפי שהיה עד עכשיו), היישום בישראל התעכב זמן רב בשל ויכוחי סמכויות בין משרדי הממשלה השונים.
טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121 העוסקת בקידום הכשרות מקצועיות בשוק העבודה, מספרת שהגיעה עם העמותה למשרד האוצר ב-2019 כדי לקדם את הנושא, כחלק ממטה 'המקפצה' - שותפות של 50 ארגונים עסקיים, ארגונים חברתיים ומכללות, ששותפים למטרה לשכנע את המדינה להגדיל משמעותית את ההשקעה בקורסי ההכשרה המקצועית.
ניר מספרת כי "בהתחלה לא רצו, אך בסופו של דבר אגף תקציבים הפך את עמדתו ואמר שרוצים להשקיע בהכשרות מקצועיות. זה היה נראה טוב, אבל אז התחילו הבעיות: ראש אגף הכשרות מקצועיות שולי אייל נעצר על שחיתות באגף וקבלת שוחד יחד עם עוד מספר בכירים. אחרי זה הייתה שרשרת של בחירות שהקשתה על קבלת החלטות, ובקורונה רצו להתחיל ולהשקיע בזה - אבל זה נפל בגלל ריב על סמכויות". עוד סיפרה ניר כי "ישראל כ"ץ הקים מנהלת הכשרות מקצועיות במשרד האוצר והיו ארבעה גופים שונים. שרת הכלכלה ברביבאי לקחה את זה על עצמה ו…הקימה ועדה. ולאחר מכן הממשלה נפלה".
ה-OECD העביר בעבר ביקורת על הגישה הבעייתית של ישראל להכשרות מקצועיות. בדוח מ-2018, ה-OECD אומרים שההכשרה הייתה "מפוצלת. תלמידים ומעסיקים כאחד מוצאים אותה קשה לניווט". ואכן, ההכשרה המקצועית בארץ הייתה מפוצלת בין ארבעה גופים שונים: מנהלת ההכשרות המקצועיות של משרד האוצר, האגף להכשרה מקצועית בזרוע העבודה של משרד הכלכלה, תוכנית ההכשרה המקצועית של רשות התעסוקה ו"מסלול החירום להכשרות והשמות מהירות במקצועות ההייטק" של רשות החדשנות. האחריות והמשימות שלהם היו דומות למדי, והכפילות ביניהם גורמת לחוסר יכולת להתוות מדיניות קוהרנטית.
גם כשהוקמה הממשלה הנוכחית, ניטש במשך תשעה חודשים קרב סמכויות בין משרד הכלכלה למשרד העבודה על האחריות על "מנהלת המעסיקים" שמציעה את ההטבות למעסיקים על ההכשרה המקצועית. רק לאחרונה, כשמשרד הכלכלה יצא כשידו על העליונה, פורסמה התוכנית הנוכחית למענקים על הכשרות מקצועיות.
"אין שום מדידה והערכה של איכות ההכשרות המקצועיות"
בעיני טלי ניר, מדובר על שינוי כיוון היסטורי שהיא מברכת עליו, ואף קוראת להגדיל את התקציב עוד יותר: בעוד שב-1991 נרשמו מעל 88,000 הכשרות מקצועיות בשנה, שהיוו כמעט 5% מכלל כוח העבודה דאז, בין 2006 ל-2013 מספר זה צנח לאלפים בודדים שהיוו שברירי האחוז מכוח העבודה. כיום המגמה מתהפכת שנית, ומספר ההכשרות המקצועיות הולך ועולה. היא מקווה שבעקבות התוכניות של משרד הכלכלה, שיעור ההכשרות המקצועיות מכוח העבודה ילך ויעלה.
אך עדיין יש בעיות רבות: ניר מספרת ש"היום, אין שום מדידה והערכה של איכות ההכשרות המקצועיות והתשואה שהן מניבות לעובדים ביחס להשקעה בהם. תיתכן הכשרה שמביאה לשכר גבוה, אך היא מיועדת לעובדים בעלי מיומנויות גבוהות מלכתחילה. זו תופעה שנקראת Creaming. או לחילופין, הכשרה שלא בהכרח מביאה לשכר גבוה במיוחד, אך היא קצרה וזולה וניתנת ליישום רחב. צריך למדוד ROI (החזר להשקעה, ע"א)". לדברי משרד הכלכלה, זה צפוי להגיע בהמשך.
בנוסף, היא אומרת, "בשל הבירוקרטיה הנרחבת, היום בעיקר מעסיקים גדולים יכולים להתעסק בנושא הזה. צריך למלא טפסים, להתקשר עם מכללה ולהראות מה בדיוק ילמדו, עבור מעסיק קטן זה לא בהכרח פרקטי. צריך גוף, אפילו פרטי למטרות רווח או ארגון מעסיקים, שיקשר בין מעסיקים קטנים לבין עובדים פוטנציאליים". אך בעיני משרד הכלכלה, כבר היום כמעט שאין בירוקרטיה וגם מעסיקים קטנים יכולים להשתתף על ידי התאגדות של כמה מעסיקים לכיתה במפעל. האם זה באמת יהיה פרקטי, ואיזה שינויים עוד יצטרכו לעשות? רק הזמן יגלה.