לאחרונה מקדמת הממשלה חקיקה המחייבת בנייה של מרפסות סוכה בכרבע מסך הדירות בפרויקט, במטרה לתת מענה לצרכי הדיור הגואים של האוכלוסייה הדתית והחרדית. ההסדרה המאולצת הזו, שאמורה לחול באופן גורף בכל מדינת ישראל, פתחה צוהר נוסף לאופן השבלוני, הבזבזני והלא יצירתי שבה ניתנים מענים לצרכים של קהילות שונות במדינה, בלי להסתכל על כלל הצרכים וכל מכלול הפרמטרים המשפיעים על איכות החיים.
כבר לפני 80 שנה התקבע בכל רחבי המדינה דפוס תכנוני כמעט אחיד, תכנון מודרניסטי פרברי. כזה שעשיר בשטחים פתוחים, שלרוב ריקים ומוזנחים, בעל רשת רחובות לנוחות המכוניות ומופרד שימושים, כך שאין במרחק הליכה מהבית שירותים נלווים כמו מסחר, תעסוקה או שירותים ציבוריים. זהו תכנון המאלץ החזקת מכונית פרטית, לעיתים שתיים, מצמצם היתכנות של תחבורה ציבורית יעילה ומגביל היתכנות כלכלית של מסחר ושירותים ציבוריים. כמובן, הוא מגדיל מרחקי הליכה מבניין לבניין המהווה אתגר משמעותי לשומרי שבת להגעת לבתי הכנסת או לביקור חברתי. וכך בשנים האחרונות כדי לפתור את מצוקת הדיור, נבנים מגדלים, שהם עצמם מהווים אתגר נוסף לשומרי השבת.
גישה תכנונית זו אינה פוסחת גם על בנייה עבור חרדים. היא יוצרת מתחמים עצומים בערים ובשכונות החרדיות, מבודדים זה ומזה ומחוברים רק על ידי כבישים עבור כלי רכב. המתחמים המאופיינים בעודף שטח פתוח לא מזמין ונטוש ברובו, והרחובות שוממים. המרחב הציבורי מנוגד לאופי הקהילתי החרדי, כזה האוהד רחובות מסחריים תוססים בעלי מגוון שימושים המשמשים עוגני קהילה כמו מבני חינוך ודת. מתחמים אלו מתאפיינים במיעוט גינות כיס וכיכרות קטנות. ולעומת זאת בהרבה שטח פרטי מבוזבז, שבדרך כלל עומד מוזנח ואינו יוצר מרחב ראוי למפגש קהילתי, שהות ומשחק.
הקסם של הבלוק
דווקא בחברה החרדית, שמאופיינת במשפחות מרובות ילדים, נובעת חשיבותו של המרחב הציבורי והיכולת שלו לספק צרכים פיזיים ונפשיים ולבסס את החוסן הקהילתי. ככל שהמרחב הציבורי ליד הבית מאופיין באיכויות טובות יותר, כך גדלה הרווחה הקהילתית של כלל המשפחות המתגוררות סביבו והוא מהווה פתרון ושסתום לחץ, הן לצרכים הפיזיים והן לצרכים הנפשיים של הקהילה. זאת תוך כדי הבטחת "שיטור פסיבי" של הקהילה - אותן זוגות עיניים המפקחות על המרחב ומגנות על הפרטים מפני סררה. ככתוב "עיר הומיה - קריה עליזה".
מרחבי מחיה טובים צריכים לכלול מכלול רחב של שירותים ציבוריים, תחבורתיים, תעסוקתיים ומסחריים בקרבת הבית ללא צורך בשימוש בכלי רכב: בתי כנסת, מוסדות חינוך ומוסדות קהילתיים קרובים שיאפשרו לקבל את כלל שירותי הציבור בצורה יעילה ומהירה ויאפשרו מפגש פיתוח תקשורת, לכידות וחוסן קהילתי; מרחבי מסחר ותעסוקה צמודים המאפשרים לכל הגילאים להגיע אליהם רגלית בצורה בטוחה; פתרונות תנועה ותחבורה זמינים יעילים שיקשרו את הקהילה עם קהילות נוספות ושירותים מרוחקים יותר; ומרחבי פנאי, שהייה ומשחק צמודי דופן שיקלו על כל סוגי האוכלוסייה להיפגש ולהתאוורר בקרבת הבית.
לחזור לבנייה בקו אפס
יש לחזור לתכנון של בלוקים רציפים בקו אפס עם כניסות למגורים, חזיתות מסחריות לאורכם וחצרות פנימיות המכילות מרחבי שהייה ומשחק פעילים. מערך מבנים המבוסס על בלוקים רציפים כדפוס התכנון של המגורים עבור החברה החרדית יכול לפתור רבים מהאתגרים ולספק להם סביבת מחייה משופרת להפליא ביחס למצב הקיים.
"הסופר בלוק" מאפשר להגדיל בצורה דרמטית צפיפות בלי לעלות לגבהים גדולים מדי ובכך מייתר את הבעיות ההילכתיות הנובעות מהדילמות הנוגעות למעליות השבת. הוא גם מאפשר ליצור טיפוסי דירות הרבה יותר מגוונים המתאימים לגדלים שונים של משפחות, מה שמאפשר למשפחות להישאר באותה סביבת מגורים לאורך מחזור חייה בלי לחפש אלטרנטיבות במקומות מרוחקים.
יצירת מרחבים ציבוריים איכותיים על סף הבית בפיזור גבוה - במקום לייצר דפוס של "מגדלים על הפארק", בניית בלוקים עם שטחים פרטיים או ציבוריים פתוחים בעורף הבינוי או בכיסים באינטנסיביות ובפיזור גבוה יכולה לאפשר לכמות הילדים הגבוהה ולאוכלוסיות המתקשות בנגישות לקבל ריאות ירוקות איכותיות על סף הבית. תכנון כזה יוצר הרחבה טבעית של המרחב המשפחתי המצומצם ומאפשר גם פתרונות למחסור בשטחים לצרכים אמוניים ייחודיים כגון הקמת סוכות פעם בשנה תוך ניצול שטחי הגגות עבור משפחות המתגוררות בקומות העליונות וניצול השטחים הפתוחים הצמודים לבינוי עבור משפחות בקומות התחתונות.
בינוי בלוקים למגורים בקו אפס לרחובות העוטפים אותם, מאפשר ליצור רחובות מסחריים פעילים ותוססים בהם המסחר ארוג בשגרת החיים ומאפשר לכל סוגי האוכלוסייה נגישות מקסימלית ללא צורך ברכב. ילדים, קשישים ואנשים שתנועתם מוגבלת יכולה להגיע לשירותי מסחר חיוניים בקלות יחסית. ככתוב ישבו זקנים וזקנות ברחובות… ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות. הרחוב הפעיל גם יוצר סביבה בטוחה מטבעו כי ציבור בעלי העסקים והעוברים ושבים "משגיחים באופן טבעי על סביבתם" ויוצרים שיטור פאסיבי. כמו כן רחובות מסחריים בעלי צמתים רבים מבטיחים קישוריות גבוהה בין שכונות ומהווים במקום חיץ בינן מרחב מקשר.
פתרון מבוסס צרכים
רחובות פעילים המאופיינים בכמות גבוהה של אוכלוסייה הנעה בהם "מקטינים מרחקי הליכה" כי הם מעוררים עניין ומעודדים הליכתיות, מגדילים משמעותית את הכדאיות של הפעלת שירותי התחבורה הציבורית יעילה ומקטינים משמעותית את התלות ברכב פרטי.
אז במקום למצוא "פתרון" נקודתי מאולץ וגורף להקמת סוכה פעם בשנה למשך שבוע, הגיע הזמן לנתח מחדש את מכלול הצרכים והשירותים הקהילתיים הנדרשים מול הגישה התכנונית המקובלת. אנו מציעים להסתכל על ערים בעלות מרחבים ציבוריים מוצלחים ומבוקשים ולתכנן מרחבי חיים מסורתיים מוטי הליכה ומרחב ציבורי קטן אך איכותי. שכונות חרדיות ותיקות ומבוקשות בירושלים כגאולה ומאה שערים, העיר בני ברק, כמו גם ויליאמסבורג שבניו יורק וגולדרס גרין שבלונדון, מהוות הוכחה ניצחת לכך שהתכנון העירוני המסורתי מספק מענה הרבה יותר איכותי לכל צרכי החיים של החברה בכלל והחרדית בפרט, שהרי בתוכו טמונים גם הפתרונות הקהילתיים לקיום מצוות.