ממד בתוך בניין מגורים / צילום: Shutterstock
"אבא, החלון של הממ"ד לא נסגר", הודיעה לי בשבוע שעבר בתי. כשבדקתי נוכחתי שהחלון נסגר, אך המגוף הפנימי נותר תקוע. אנו מתגוררים בבניין בן כ־20 שנה, ובחינה פשוטה הראתה שהמגוף אמור לנוע באמצעות גלגל על מסילה.
● הנזק לענף הנדל"ן: "אם זה יימשך עוד שבוע, נראה קריסה של חברות"
● המלחמה עלולה לדרדר את ענף הנדל"ן לשפל של יותר מ־20 שנה
אני מסופק אם מישהו מבעלי הדירה הקודמים ניסה לסגור אותו אי פעם - אנחנו בטח שלא. התוצאה: כל המנגנון החליד והוא נותר תקוע כך שגם שימון לא עזר. בהזדמנות חגיגית זו הוברר לי שגם דלת הממ"ד אינה ננעלת באמצעות הסטת הידית למעלה, משום שהחורים במשקוף אינם תואמים את המנעולים שצריכים להיכנס לתוכם.
אנחנו לא לבד, ושכנים סיפרו לי כי גם הם נתקלים בבעיות שונות בהפעלת החלון והדלת. שכן אחד ננעל מבפנים, ורק בסיוע טכנאי הצליח לשחרר את הבריחים; בממ"דים אחרים נרשמו בעיות של סגירת דלת וחלונות. חבר סיפר כי מחץ את ידו כשניסה לסגור את המגוף. אם יוקם בפייסבוק פורום "ממ"דים תקולים", כנראה שיחברו אליו אלפי משקי בית.
מאז החלה מלחמת "חרבות ברזל", בכל הקשור למיגון המדינה שמה דגש בעיקר על יחידות הדיור שבהן אין ממ"דים. הפתרון שגובש בשבוע שעבר במינהל התכנון - לאפשר לכל מי שחפץ בכך להקים בביתו ממ"ד בהליך מהיר, גם אם הוא מנוגד לתב"ע הקיימת, עשוי להתברר כיעיל - לפחות מבחינת מיגון העורף לקראת המלחמה הבאה. אולם ככל שחולף הזמן, מתברר שחלק מהדירות שבהן הותקנו ממ"דים אינן מוגנות כפי שהיו אמורות, ויש בהם לא מעט בעיות.
בלי הוראות תחזוקה ובלי מערך בקרה
ממ"דים לא מגיעים עם הוראות תחזוקה, ובמשך שנים, כאשר אין בהם צורך, לא מתחזקים אותם. התוצאה - כשמגיע היום שבו צריך אותם - יש בעיות.
"כמו כל דבר, המכלולים השונים של הממ"ד דורשים תחזוקה, ואם לא מתחזקים אותם - הם נתקעים, או לא פועלים", אומר רמי צרפתי, מנכ"ל ובעלי קבוצת רמי צרפתי, שמיגנה את מרבית יישובי עוטף עזה. "אם הדלת לא נסגרת, או שאתה לא מצליח לנעול אותה, כנראה שהיא לא מכוונת, וצריך לקרוא לטכנאי שיתקן, ואותו דבר לגבי הבעיות של חלונות ההדף והחלון. אולי מכלולים לא שומנו או לא גורזו, והם צריכים להיבדק".
הסיפורים החמורים יותר הם הממ"דים ש"שופצו" על ידי בעליהם, באמצעות החלפת הדלת. "אני שומע הרבה סיפורים כאלה, וכשמנסים אחרי כמה שנים להחזיר את דלת הממ"ד מתברר שהדלת לא נמצאת, שהצירים החדשים לא מתאימים, שחתכו את הצירים הישנים. אני מכיר מקרים כאלה".
צרפתי ממליץ במקרים כאלה לאתר את היצרן של הדלת, שיוכל לשחזר את המידות שלה והתאמתה למשקוף ולרצפה. "יש מקרים שגם זה לא טוב, למשל כשאנשים עשו פרקט על הרצפה, והדלת הישנה כבר לא מתאימה. ממ"ד צריך לתחזק, ואסור להתעסק איתו, כי ברגע שתצטרך אותו - הוא לא ישרת אותך".
מה העלויות?
"דלת כזו עולה 1,800 שקל כולל מע"מ, אבל עיקר הבעיה כאן היא ההתאמה של הדלת למשקוף, כי כל משקוף מתאים לדלת שלו. אינך יכול להתאים משקוף של חברה א' לדלת של חברה ב'".
המצב גרוע יותר בממ"דים ישנים, שכן חלק מהדלתות יוצרו בזמנו על ידי יצרנים שכבר לא קיימים, ואין עם מי לדבר. צרפתי אומר שבמקרים כאלה חייבים לפנות לטכנאי שינסה למצוא את הפתרון המתאים. סביר שהוא יימצא בסופו של דבר, אך גם שהעלויות שלו יהיו גבוהות בהרבה.
באתר פיקוד העורף קיימות הנחיות לגבי תפעול ותחזוקה של הממ"דים, שלא בטוח שהן מספקות, על אף שהן כוללות כללי יסוד חשובים. בין היתר, הם מציינים כי ניתן להוסיף רשת ליתושים ואף תריסים לחלון הממ"ד, אולם את הרשת יש להסיר בזמן חירום. עוד הם מציינים כי אסור לחצוב בקירות הממ"ד, ויש לתלות מדפים רק על קירות פנימיים.
ממרחב מוגן למלחמה לחדר נוסף
הממ"ד אולי נראה עדיין מוצר חדשני, על אף שהוא הגיע לעולם בעקבות מלחמת המפרץ ב־1991, שבה שיגרו הכוחות העירקים של סדאם חוסיין עשרות טילי סקאד לישראל.
החשש הגדול היה שהעירקים ישגרו לישראל טילים נושאי ראש נפץ ביולוגי או כימי. חשש זה, בתוספת לבנייה ההולכת ועולה לגובה, העלו את השאלה - עד כמה המקלט הוותיק, ששירת את תושבי המדינה לאורך כל המלחמות עד אז - נותר אפקטיבי.
ככל שהבניינים גבוהים יותר- קשה יותר להגיע למקלט, בין אם הוא ציבורי ובין אם נמצא במרתף הבניין; מעבר לזה, המקלט נותן חסינות מטילים רגילים, אבל עלול להתגלות כצרה צרורה, בעת התפוצצות טיל אב"כ.
הפתרון שניתן בעקבות המלחמה על ידי פיקוד העורף - אז עוד הג"א - הגיע בצורה של תקנות להקמת מרחב מוגן דירתי (ממ"ד), או מרחב מוגן קומתי (ממ"ק), בכל בניין חדש שנבנה.
מה שעודד יזמים להקים את הממ"דים היה זה שהם נחשבים לשטחי שירות בתקנות התכנון והבנייה, דבר שמאפשר להגדיל את הדירה בעוד חדר או חצי חדר.
הממ"ד בנוי מקירות עבים במיוחד מבטון מזוין, וכולל גם דלת הדף שנפתחת החוצה, חלון הדף דירתי ואת אותו המגוף, כיסוי חיצוני המגן מהדף, שניתן לסגירה באמצעות ציר או מסילה. כמו כן הממ"ד אמור להיות אטום, כחלק מהכנה למלחמת גזים.
העקרונות הטכניים של הממ"ד הוצאו אל הפועל בשורה של תקנות שהוצאו לאור ב־1992, וזמן קצר לאחר מכן החלו ליישם אותם.
במושגים של היום הם נחשבים לכושלים במיוחד. התקנות המקוריות קבעו ששטחם יגיע ל־5 מ"ר בלבד, מה שלא הניב שום רווח לבעלי הדירות בתקופות רגועות, והם ניצלו אותם בעיקר כמזווים, או כחדרי ארונות וחדרי כושר.
בתקופות של מלחמה הוברר שהחדרים קטנים מדי ואינם מאפשרים למשפחה של יותר משלוש נפשות להצטופף בתוכם למשך יותר ממספר דקות. לא הצלחנו לקבל מספר מדויק של מספר הדירות שבהן הוקמו ממ"דים כה קטנים, וככל הנראה מספרן נע בין אלפים לעשרות אלפים. סביר להניח שחלק משמעותי מהם אינם יכולים לתפקד כממ"דים טובים.
בשנים שלאחר מכן גדל שטחם של הממ"דים והגיע ל־7.5 מ"ר בממוצע, ואולם את המבחן הכבד של מלחמת לבנון השנייה ב־2006 הם עברו בהצלחה רבה, שכן מי ששהה בממ"ד - לא נפגע מהרקטות הרבות ששיגר ארגון חיזבאללה על ערי הצפון. ואולם עדיין הממ"דים היו קטנים מדי ולא הצליחו להיות מקום נעים לשהייה לזמנים ממושכים בעיתות מלחמה.
התאחדות הקבלנים בוני הארץ פנתה לאחר אותה מלחמה למינהל התכנון, בבקשה לשקול להגדיל את שטח הממ"ד ל־20־25 מ"ר, למשל ביחידת הורים, ולכלול בו מקלחון ושירותים.
מינהל התכנון הסכים בעקרון ששטח הממ"דים עדיין קטן מדי, אך סירב להגדיל לשטח שאותו רצו היזמים. כיום, שטח הממ"דים מגיע בדרך כלל לכ־9 מ"ר, שטח ממוצע של חדר שינה. זה עדיין לא מספיק לשהייה של שעות בחדר הזה, אבל זה נראה טוב יותר מבעבר.
לכל הבעיות שמנינו עד כה מתווסף גורם שלישי שהוא אנחנו - הדיירים. בחלק גדול מהדירות שבהן קיים ממ"ד, הוא משמש כחדר שינה לאחד מהילדים, אבל ככזה הוא נחשב לפחות טוב מחדר שינה רגיל: כך למשל אין בו תריס חשמלי, וסגירת ופתיחת הדלת דורשים הפעלת כוח. התוצאה: לא אחד ולא שניים הסירו את דלת המיגון.
לעתיד: לחשוב מחדש על תפקודו של הממ"ד
סיפורי האימה על חדירות מחבלים לקיבוצים, והתבצרותם של משפחות בחדרי הממ"ד, תוך החזקת ידיות הדלתות, כדי למנוע מהמחבלים להיכנס לממ"ד, ומקרים שבהם מחבלים הבעירו את הבתים על יושביהם, מחזירים לשולחן שאלות יסוד על תפקוד הממ"דים.
"לממ"דים תקניים אין נעילה של מנעול, ואין להם מפתח", אומר רמי צרפתי. "הנעילה של הדלת מתבצעת באמצעות הרמת הידית כלפי מעלה, ששולחת בריחים להיכנס למשקוף. כשמישהו מבחוץ מנסה לפתוח את הידית, ניתן לתמוך אותה במשהו".
בעלי בתים בדרום אלתרו מנגנון כזה, באמצעות ברגים לתוך הקיר, וקשירת הידית במצב נעילה, בצורה שאינה מאפשרת את פתיחת הדלת ללא שחרור הקשר. אבל אלתור מוצלח בעת צרה אינו יכול להוות פתרון תקני לבעיה.
"אפשר לשפר את הדלת ואת הנעילה שלה. אבל מה קורה במצב ששורפים את הבית וחונקים את האנשים עם העשן? ומה יקרה אם המחבל ישגר לדלת אר.פי.ג'י? החלטה מסוג זה אינה מעכשיו לעכשיו, אלא צריכה להיות מעמיקה ולקחת בחשבון את כל ההיבטים", אומר סגן יו"ר איגוד המהנדסים ישראל דוד. "צריך להבין עד הסוף מהם האיומים ועד לאיזו רמה הולכים עם התשובה לאיומים הללו. זה עניין לניהול סיכונים מול עלויות כלכליות, ולא להחלטה פופוליסטית".
ממ"דים כיום ערוכים לאיומים משנות ה־90
אולם לדוד יש ביקורת רבה על התנהלות המדינה סביב הממ"דים, שחורגת בהרבה מעניין חדירת המחבלים ליישובים. "העקרונות לממ"דים שבונים היום זהים לאלה שהותוו לפני 30 שנה, בעקבות מלחמת המפרץ. מעולם לא ניסו לגבש תמונת איומים עתידית, שתכתיב שינויים בממ"דים, ועצם זה שמה שנבנה לעמידה בהדף של טילי סקאד ארוך טווח מצליח לעמוד גם באיומי מרגמות ורקטות קצרות טווח - זה מקרה בלבד ומזל".
לדבריו, "הקריטריונים שקבעו לממ"ד נקבעו בתחילת שנות התשעים וקיימים עד היום, והם ייעדו אותו לעמוד בפני הדף. זאת, משום שניהול הסיכונים שנקבע אז לגבי המיגון היה שהאירוע המשמעותי ביותר זה הדף של טילים שמגיעים מרחוק. כלומר, היום מתעסקים עם ממ"דים לא מהמלחמה הקודמת, אלא מהמלחמה הקודמת־הקודמת, ואין ראייה לגבי הצרכים של עם ישראל בעוד 10־20 שנה. אולי צריכים להיערך אחרת".
"העובדה שכיום הם עושים את העבודה מול פצצות מרגמה ורקטות מעזה, זה שהממ"דים הצליחו להתמודד עם איומים אחרים, שלא נלקחו בחשבון מראש, כשיזמו אותם - זה מזל, ולא משום שהם תוכננו לכך".
אנשי מקצוע שבדקו ממ"דים בעוטף עזה התרשמו כי הם עמידים מאוד, ודלתות הממ"דים, למשל, עמדו בפני ירי, הפגזות, שריפות ומטענים; לגבי אחזקת הממ"דים הפרטיים מדגישים אותם אנשי מקצוע, כי עניין זה נתון באחריותם הבלעדית של בעלי הדירות, וכי כפי שצרפתי ציין, לא ניתן לצפות שהמערכות של הממ"ד יפעלו, אם לא יתוחזקו.