נחמן שי, לשעבר דובר צה''ל. ''שכל הגורמים יוזנו בידע רלוונטי'' / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט
"אין ספק שלא היינו מוכנים. מה שמזעזע הוא שבכל היבט שאנחנו יכולים לחשוב עליו הופתענו, וזה לא יכול לקרות למדינת ישראל בשנת 2023", כך אומר דובר צה"ל לשעבר ושר התפוצות לשעבר, נחמן שי, בראיון לגלובס. "מה גם שזה בעיתוי המבהיל של בדיוק 50 שנה לאירוע הגדול הנוסף, שגם בו הופתענו והזדעזענו", מתייחס שי למלחמת יום כיפור. לדבריו, "כמו כל מערכת שהותקפה והופתעה, כעת אנחנו בשלבי התאוששות ועיכול של האירועים המטורפים שהתחוללו לפני שבועיים. כל מערכת שעברה טראומה מתחילה לאט־לאט לחזור לעצמה, כמו כל מערכת אנושית".
שי מצביע על כך שכמו במלחמת יום כיפור, גם במקרה הנוכחי אנחנו שומעים על חיילים וקצינים בדרגים נמוכים שהזהירו - אך לא הקשיבו להם. "ההבדל בין לפני 50 שנה ועכשיו, הוא שאז היה לנו את המידע, אבל טעינו בהערכות שלנו. במקרה הנוכחי, בנקודת הזמן הנוכחית, האמרה היא שלא היה לנו את המידע, וככל שהזמן יעבור, יתברר שכן היה לנו את המידע. מערכות הצבא נתפסו לאמונה או דעה מסוימת, ואז בפעם האחת שזה לא בדיוק כפי שחשבנו, לא ידעו לעשות את הסוויץ'".
● "ערוכים לאיומים של שנות ה-90": האם הממ"דים בכלל מגנים עלינו?
לדבריו, המערכת הצבאית הגיבה, אבל באיטיות. "עדיין לא יודעים מה בדיוק היה שם. הדבר המרטיט הוא שהרבה אזרחים וחיילים או קצינים התנדבו, לקחו את הנשק שלהם ורצו לדרום כדי להציל את המדינה. במדינה שיש לה עשרות מיליארדי שקל בתקציב הביטחון, דבר כזה יכול לקרות?".
"העורף הוזנח"
שי (76), היה דובר צה"ל בתקופת מלחמת המפרץ ואף הוגדר כ"מרגיע הלאומי", בהיותו הגורם שדיבר אל האזרחים ונתן הנחיות. בנוסף הוא היה שר התפוצות מטעם מפלגת העבודה. "אסור שנטעה לחשוב. יש פה דברים מהותיים שלא עבדו, זה לא רק מזל רע", מבהיר שי. "איך זה הגיוני שלא יודעים מה קורה כשיש לנו מערכות מאוד מתקדמות של מודיעין? מערכת התקשורת לא עבדה, וגם המטה הכללי ידע בדיוק מה קורה שם? כל אלה ביחד דורשים חקירה הרבה יותר יסודית. באופן טבעי, כרגע לאף אדם אין את הזמן או המשאבים לעשות את זה. בבוא הזמן ידעו, אבל לא כרגע".
"אני הייתי מאלו שטענו לכל אורך השנים שהעורף מוזנח וזקוק לטיפול אחר. משה ארנס, שהיה שר הביטחון, כפה על צה״ל להקים את פיקוד העורף. באותה תקופה צה"ל היה בטוח שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, אבל בעידן החדש - העורף הוא חזית. ואם העורף הוא חזית, צריך לנהל אותו כמו במלחמה", אומר שי.
הביקורת של שי היא על היעדר מוכנות של המדינה לתפקד בשעת חרום. "גם אם פיקוד העורף מאשר לדוגמה למשרד החינוך להפעיל את מערכת החינוך, האם למשרד החינוך יש את הכלים לעשות זאת? כל מערכות החיים בישראל צריכות לדעת לעבור מרגיעה לחרום. צריך להקים במדינת ישראל משרד להגנת העורף, משרד האחראי שהמשק והעורף יוכל להתקיים בתקופת חרום. הקמת רשות החרום הלאומית היא לא מספקת כדי להפעיל את כל המשק. זה צריך להיות ברמת שר, ושר בכיר".
שי למד מניסיון עד כמה תפקיד ההסברה מהותי. "הסברה היא אחד הכלים החשובים ביותר בניהול מערכה צבאית. אני קורא לזה חזית דיפלומטיה ציבורית. היא עוסקת בכל כך הרבה: באויב, בהרתעה, בהעברת מסרים לחמאס, במסרים ליהודה ושומרון, לערביי ישראל ומזרח ירושלים. זו ההסברה המלווה את ההסברה המדינית. צריך להבין שיש קהלי חוץ מגוונים, אירופה זה לא ארצות הברית, ויש מדינות שאנחנו בכלל לא מדברים אליהן".
"הבמה של ההסברה הבינלאומית כל כך גדולה וכל כך מסובכת. הטכנולוגיה שינתה את פני התקשורת והציגה את הרשתות החברתיות כולל גישה לכל אדם לרשתות, וככה מקבלים את מה שקורה היום", מסביר שי. "זה לא שולל את התפקיד של ההסברה הלאומית, לא בצד הצבאי או בצד האזרחי. צריך להיאבק בשנאה ובפייק ניוז. התגובה האזרחית זו תשובה נהדרת. הרבה אנשים מבוהלים יושבים יחד ויש להם רעיונות ונגישות לרשת - והם לא צריכים אישור מאף אחד".
"אין ספק שצריך להכניס את ההסברה במקום הראוי לה - גורם מקצועי רלוונטי בחדרי הישיבות. כנציג ההסברה, הוא משמיע את דעתו המקצועית, איך דברים ייראו ואיך אפשר להשתמש ברשתות החברתיות ובתקשורת כדי להשפיע עליהם. להציג את המשמעות ההסברתית של מהלכים צבאיים ודיפלומטיים. ואין זה השיקול המכריע, אבל זה שיקול שצריך לעמוד למקבלי ההחלטות". לצד זאת, נציג זה הוא המסביר של כלל הפעילות של המדינה, ועליו להסביר את ההחלטות ככל שיהיו.
לדברי שי, מערך ההסברה הלאומי צריך להיות זה שמסנכרן בין כלל הגורמים המפעילים את ההסברה הלאומית. ממערך ההסברה שבמשרד ראש הממשלה צריכים לצאת המסרים למשרד החוץ, למשרד התפוצות וגם ליוזמות האזרחיות והפרטיות. "כך כולם מתכוונים על מסלול או ציר אחד גדול שהולכים עליו. צריך להיות מקור אחד, שכולם שואבים ממנו".
"לכל אחד יש יכולת להפיץ"
לדבריו, למשרד ההסברה שהוקם בשביל גלית דיסטל־אטבריאן, "לא היה באמת משמעות. באופן מסורתי המשרד הזה חסר משמעות והוא לא יכול לתפקד. לא היו לה עובדים או מערכת, ברור שהיא התפטרה. היא לא רוצה שיפילו עליה אחריות". בהודעה שכתבה על החלטתה לפרוש, אמרה כי משרד התפוצות קיבל את סמכויות ההסברה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. "בעיניי זה לא מובן. את משרד התפוצות אני מכיר היטב, זה משרד קטן. ביחד ליכולות של משרדים אחרים הוא כקליפת השום, אני זוכר שהיו בו מעל ל־20 עובדים בסך הכל. למיטב הבנתי, הוא לא יכול להכיל את כמות העבודה הזו. מה שכן, הוא יכול וצריך לעשות הסברה לעולם היהודי, וזו חזית חשובה. לצערי, במדינת ישראל לא מחשיבים אותו מספיק. משרד התפוצות יכול להיות חולייה מקשרת, בנוסף למה שמשרד החוץ עושה וההסברה המדינתית".
כדובר צה"ל לשעבר שי מחמיא לעבודת הדובר הנוכחי, תא"ל דניאל הגרי. "הוא עושה עבודה מצוינת בתחום שלו. אני קראתי לכך שלא יטילו עליו את כל ההסברה הלאומית ואת התחומים האזרחיים. צריכים להיות נציגים רלוונטיים אחרים שעושים את זה".
לצד זאת, שי מחזק את השיח האזרחי. "העולם נעשה רב־פנים, והרבה יותר קל לאנשי ההייטק הישראליים לדבר עם הקולגות שלהם מארה"ב. יש להם שפה משותפת, הם מכירים ומעבירים מסרים. המהפכה האמיתית היא שהסברה היום היא לא רק למעלה למטה, אלא גם לרוחב. לכל אחד יש קבוצת ייחוס והוא יכול לדבר דרכה".
איך אתה היית מנהל את המערכה?
"צריך תיאום וגורם שיתכלל את כל המאבק הזה, שגם יתייחס ליוזמות הפרטיות וינהל אותן בצורה רופפת מאוד, לתת להן לפרוח לבד. שכלל הגורמים יוזנו בידע רלוונטי ותינתן אפשרות להתעדכן בכיוונים הכלליים או בחומרים".