הפריה חוץ-גופית במעבדה / צילום: Shutterstock, bezikus
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
סרט חדש בשם "מעשייה אמריקאית", המועמד לחמישה פרסי אוסקר, מעביר ביקורת נוקבת וצינית על תחלואי החברה האמריקאית וצביעותה. באחת הסצנות בסרט, הגיבור מגיע לבניין, שם הוא עובר באופן יוצא דופן בדיקה ביטחונית קפדנית, לאחריה מתברר שהוא דווקא לא הגיע למשרדי ה-FBI, אלא למרפאה "לתכנון המשפחה", בה מבוצעות הפלות.
● המחקר של האם השכולה שמנסה להתחקות אחר רצון החיילים
● בגלל חשש מממזרות: ההורה היחיד לא יוכר על-ידי המדינה
סצנה זאת אינה עומדת בחלל ריק. אנו נמצאים כעת בשנת בחירות בארה"ב, וכמו תמיד המחלוקת סביב החירות לבצע הפלות רלוונטית יותר עבור האמריקאי הממוצע מאשר מדיניות ארה"ב במזרח התיכון. מי שמכיר את החברה האמריקאית רק מתוך סרטים וסדרות הוליוודיות, טועה לחשוב שמדובר במדינה חילונית וליברלית באופן קיצוני, אולם במציאות חלקים נרחבים מהפדרציה מאופיינים בשמרנות דתית וחברתית.
מדינה כזאת לדוגמה היא אלבמה, שזכתה לסיקור תקשורתי נרחב בשבוע שעבר, לאחר שבית המשפט העליון שם פסק כי ביצית מופרית בהפריה חוץ-גופית, שהיא למעשה עובר מוקפא, נחשבת מבחינה משפטית לילד קיים.
פסק הדין ניתן במסגרת תביעת נזיקין של הורים, שביצעו הפריות מבחנה בבית החולים הנתבע, והעוברים המוקפאים הושמדו בטעות, כשנפלו מידי הטכנאי בעת הוצאתם מההקפאה. בעוד שאין מחלוקת כי מדובר בנזק שיש לפצות עליו כספית, פסיקתו החדשה של בית המשפט העליון באלבמה כבר הופכת את מעשה הרשלנות לשווה-ערך להריגה של קטין.
ומה בישראל?
גם בישראל מעמדו של עובר מוקפא מעורר שאלות מתחום הדת והמוסר. מדינת ישראל מובילה עולמית בהיקף טיפולי ההפריה ביחס לאוכלוסייה, וכתוצאה מכך נוצרים בהליכי ההפריה עוברים עודפים, שאינם מוחזרים לרחם האישה, אם מחמת שעוברים קודמים כבר נקלטו, והיא אינה מעוניינת בילדים נוספים; ואם מחמת שבני הזוג נפרדו ואינם מעוניינים בהמשך התהליך. על-פי ההערכות, מדינת ישראל מחזיקה כעת בידיה כמיליון עוברים מוקפאים, חלקם בני 30 שנה ויותר, ולרבים מהם אין דורש או שימוש עתידי.
ההורים של העוברים יכולים להורות לבית החולים להשמיד את העוברים המיותרים, או לאשר להעבירם לשימוש במחקר מדעי, אך אם הם לא פועלים מול בית החולים באופן יזום ואקטיבי, העוברים פשוט נותרים שם בהקפאה. בהיעדר חוק מסודר בנושא, נראה כי בתי החולים חוששים מהשלכות המשפטיות של השמדת עוברים מוקפאים ללא הסכמה מפורשת מצד ההורים.
הבעיה היא לא רק משפטית אלא גם הלכתית. בשנת 2016 פנו לבית הדין הרבני בתל אביב בני זוג שהתגרשו, וברשותם 7 עוברים מוקפאים בבית החולים. בני הזוג מסכימים כי אינם מעוניינים לעשות שימוש בעוברים להולדת ילדים משותפים, אך חוששים מבחינה הלכתית לאשר לבית החולים להשמיד את העוברים, שמא הדבר נתפס כהפלה או כהרג.
בפסק דינו הארוך והמקיף, בית הדין הרבני הציג את הדילמה הקשה בה נתקלים הרבנים בנושא זה. מצד אחד, ההנהגה הרבנית אינה מעוניינת לסכן את מפעל ההפריות החוץ-גופיות, המעניק שירות חשוב לציבור הדתי והחרדי, שנותן חשיבות עליונה לילודה. מצד שני, היא אינה יכולה להתייחס להשמדת עוברים מוקפאים כאל השלכת חפץ, בשעה שאפילו לגבי זרע בלבד, נפסק כי אין לשפכו לבטלה.
פסק הדין גם סוקר את הגישות השונות של הרבנים, אשר חלקם עושים הבחנה בין עובר שמלאו לו 40 יום - לבין עובר מוקפא, שאינו נחשב עובר בעל רמת התפתחות של 40 יום, ולכן ההתייחסות אליו מקלה יותר.
בשורה התחתונה, בית הדין הרבני מגיע למסקנה כי אין מנוס מהשמדת עוברים מוקפאים שלא יהיה להם שימוש להפריה, אולם מייעץ להימנע מהשמדה "ישירה" של העוברים, ותחת זאת להביא להשמדה פסיבית, לדוגמה באמצעות פתיחת דלת המקפיא לאחר ניתוק התרמוסטט של ההקפאה.