הבעל קידם עסקת קומבינציה על קרקע של האישה ויקבל זכות בחמש דירות לאחר שהתגרשו

הכותבים הם השותפים המייסדים במשרד עורכי הדין הופמן & פרידנברג, המתמחה בענייני משפחה וירושה

בית המשפט לענייני משפחה קבע שגרוש שקידם עסקת קומבינציה מוצלחת במיוחד על קרקעות שהאישה קיבלה במתנה עוד לפני החתונה, יהא זכאי למחצית מחמש הדירות שנרשמו על שמה של האישה בלבד, בקיזוז שווי המקרקעין. שני הצדדים לא היו מרוצים מפסק הדין והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שם נחלקו השופטים לשתי מחנות. 

● בלי הסכם ממון: כך תחולק בגירושים דירה שנרכשה מכספי אחד מבני הזוג
● קיבלתם דירה בירושה? האם היא תחולק עם בן הזוג במקרה של גירושים

עובדות המקרה: אישה קיבלה קרקעות במתנה מאביה לפני שנישאה. במהלך הנישואים הופשרה אחת הקרקעות לבנייה, ונחתם בגינה הסכם קומבינציה המקנה לאישה תשלום במזומן ועוד שבע דירות שנרשמו על שמה. שתיים מהדירות נמכרו במהלך הנישואים, והכסף הופקד לחשבון המשותף.

במסגרת הגירושים טען הבעל כי חמש הדירות הנותרות הן נכס משותף, לאור ההשקעה הרבה ממרצו ומהונו בקידום הפרויקט ועסקת הקומבינציה, שאליו אף העביר כספים שקיבל בירושה. האיש טען גם כי הקרקעות כולן ניתנו לזוג במתנה, וכי אי-רישומן על שמו נעשה לצורך מניעת עלויות מיסוי גבוהות.

החלטה ראשונה: בית המשפט למשפחה קבע כי הקרקעות ניתנו במתנה ושייכות לאישה, אולם הדירות שנבנו במהלך הנישואים הן רכוש משותף, ומהן יופחת שווי הקרקע. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי: האישה ערערה על השיתוף שהוענק לבעל בדירות, והבעל ערער על הפחתת שווי הקרקע.

מה אומר החוק: חוק המקרקעין קובע כי המרשם החוקי (בטאבו או ברשות מקרקעי ישראל) הוא המכריע לגבי הבעלות. באשר לבני זוג, חוק יחסי ממון קובע כי נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואים, או כאלה שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואים, הם נכסים פרטיים שלא מתקיים בהם שיתוף רכושי מכוח הזוגיות, אולם פסיקת בתי המשפט הרחיבה עם השנים את האפשרות לקבל הכרה בשיתוף רכושי ספציפי במקרים מיוחדים שבהם מוכח מה שמכונה בפסיקה "דבר מה נוסף", בפרט כאשר מדובר בדירה ששימשה את הזוג למגורים.

כוונת הצדדים

החלטה שנייה: דעת המיעוט סברה כי יש לדחות את ערעורה של האישה ולקבל את ערעורו של הבעל, משום שהוא היה מעורב וממוקד בטיפול ובקידום הפרויקט מתוך הסתמכות על מצג שיתופי.

לעומתו, דעת הרוב התלבטה האם שיתוף ספציפי חל על כל הנכס (הקרקעות במקרה זה) או רק על השבח שצמח בתקופה המסוימת (התשלום והדירות).

הערכת כוונת הצדדים בנסיבות העניין הובילה לכך שהשיתוף ייקבע לחמש הדירות בלבד, בקיזוז שווי הקרקע של חמש הדירות בלבד (ולא כל הקרקעות) במועד הנישואים, בתוספת הפרשי הצמדה עד למועד הפירוד.

המשמעות: על אף קיומן של שתי הוראות חוק שונות וברורות המעניקות זכות בעלות בלעדית במקרקעין שהתקבלו במתנה טרם הנישואים ונרשמו בבעלות יחידנית, פסק הדין מחדד כי ההכרעה בדבר קיומה של כוונת שיתוף ספציפית נעשית על-פי הערכה של כוונת הצדדים בנסיבות העניין - עניין שממילא קשה להכרעה בדיעבד, משום שעל-פי רוב בני זוג אינם מתעדים את תהליכי קבלת ההחלטות הרכושיות.

הכרעה שכזו מחדדת את חשיבותם של הסכמי ממון בשלבים מוקדמים, ובה-בעת מדגישה את תנועת המטוטלת שבה החוק והפסיקה מפנים את מקומם לטובת טענות עובדתיות.

עמ"ש (מרכז) 45801-12-23