החות'ים שלפו איום חדש, והם הרבה יותר מסוכנים הפעם

בזמן שעיני העולם נשואות למצר הורמוז, החות'ים, שהצטרפו למערכה לאחר כחודש של שקט, מאיימים לחסום את מצר באב אל־מנדב - הפרוזדור הצר בין תימן לקרן אפריקה, שדרכו עבר לפני המלחמה כ-10%-12% מהסחר הימי העולמי, כולל כמויות עצומות של נפט וגז. המשמעות: חסימת המצר תחסום גם את צינור המזרח־מערב הסעודי - אפיק החירום העיקרי שנותר ליצוא הנפט העולמי מאז שאיראן סגרה את הורמוז. במילים פשוטות: שני ברזי הנפט הגדולים של העולם ייסגרו בו-זמנית.

● מכת הסיום? ארבעה תרחישים אפשריים למהלך הבא של טראמפ
● כותרות העיתונים | טראמפ מאיים לצאת למשימה "מסוכנת" - כך היא תיראה
● החברה היוונית ש"הגניבה" 4 ספינות דרך הורמוז תחת האיום האיראני

מצר באב אל־מנדב הוא מעבר צר והכרחי לכל מי שמעוניין להגיע מהים האדום לאוקיינוס ההודי. כעת העולם מחכה לראות האם האיום יתממש. החות'ים כבר הוכיחו בעבר יכולת לכך, ומחירי הנפט כבר עולים ל-115 דולר לחבית ברנט. אם הדבר יקרה, ההשלכות יורגשו מסביב לעולם. כך, גרגורי ברו, אנליסט איראן ב"קבוצת אירואסיה", אמר ל"פוליטיקו" ש"מחירי הנפט הגולמי עלולים לזנק עד ל-150 דולר לחבית".

החות'ים העדיפו להמתין ולא להצטרף למערכה, גם אחרי חיסול עלי חמינאי וגם אחרי הצטרפות חיזבאללה. ענבל נסים לובטון, מומחית לתימן מהאוניברסיטה הפתוחה ומרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, אומרת שהתירוץ לכניסה הרשמית למערכה, עם ירי טילים וכטב"מים לישראל, "היה יום השנה לצומוד, כלומר העמידה האיתנה. זה למעשה יום ייסוד הקואליציה האנטי-חות'ית ב-2015".

הקואליציה נגד החות'ים, בראשות ערב הסעודית, שאפה לסייע לממשלה שזוכה להכרה בינלאומית נגד המורדים, אך בסופו של דבר נכשלה, ונאלצה ב-2025 לחתום על הפסקת אש רשמית. נסים לובטון מדגישה ש"החות'ים הם לא פרוקסי איראני, אלא יצור אחר בציר ההתנגדות".

"לא רק פרוקסי איראני"

ד"ר נחום שילה, מומחה למדינות המפרץ ותימן במרכז משה דיין באונ' ת"א, ומנכ"ל חברת המודיעין העסקי גלובל אוסינט, מוסיף ש"החות'ים, בניגוד לחיזבאללה, הם לא פרוקסי מלא של איראן. הם יותר בני ברית שפועלים לפי שיקולי הכדאיות שלהם. הם כמובן ירו עלינו טיל אחד וכמה כטב"מים, אבל לא נכנסו בפול גז, יש עוד מדרגות הסלמה". לדבריו "בשנתיים שבהן הם טפטפו 130-150 טילים, הם רצו לתפוס בעלות על עזה ועל הסוגיה הפלסטינית, ולהתייצב בראש חזית ההתנגדות לישראל".

אז מה השתנה עכשיו? לא כל כך ברור. לדברי נסים לובטון, "מבחינתם זה אף פעם לא היה שאלה של אם, אלא 'ממתינים לעיתוי המתאים'. וגם עכשיו, זה זמן טוב כמו כל זמן אחר. אולי הם רצו זמן כדי לראות אם שווה להם להיכנס, וגם הלחץ מאיראן ומלבנון, ומכאן גם בתוך תימן, הגיע לרמה מספיק חמורה", לדבריה, מה שגרם להם להגביר את המעורבות שלהם. אך גם כעת, הפעילות שלהם עדיין יחסית חלשה.

ובכל זאת, לאיומים יש משמעות. ב-2023 עברו יותר מ-20 אלף ספינות במצר, ההכרחי כאמור למי שחוצה את סואץ ורוצה להמשיך לאוקיינוס ההודי. אך לאחר שהחליטו לחסום את המצר בעזרת מתקפות ספורדיות על ספינות, שהקפיצו את מחירי הביטוח (ממש כפי שאיראן פועלת כעת בהורמוז), התנועה נעצרה.

גם אחרי מבצע "שומר השגשוג" של ארה"ב, וחתימה על הסכם פתיחה של המצר מול החות'ים, התנועה לא חזרה למה שהיא הייתה. "הייתה עלייה במעבר בין 2025 ל-2026, אבל אחרי ירידה חריפה הרבה יותר בין 2024 ל-2025", אומר פרופ' יהושע קרסנה, לשעבר בכיר באחד מארגוני המודיעין והיום מנהל הפורום לשת"פ אזורי במרכז דיין באוניברסיטת ת"א. "מצרים, שמרוויחה מהספינות שעוברות בסואץ, עדיין במשבר". הרבה מחברות הספנות גילו שהקפת אפריקה, כמו בימים שלפני סואץ, לפעמים עדיפה על הסתכנות במצר.

דבר זה רק ממחיש את האיום, לא רק על מי שעוברים בסואץ: בעקבות סגירת מצר הורמוז, ערב הסעודית הפעילה את "תוכנית המגירה" שלה, והחליטה להעביר נפט בצינור היבשתי שלה, שמוביל מהמפרץ הפרסי לחוף המערבי של סעודיה בים האדום. ד"ר נחום שילה מדגיש שממש לאחרונה, "הסעודים הגיעו למלוא הקיבולת של 7 מיליון חביות ביום בצינור מזרח-מערב", שזה כמובן עדיין פחות ממה שהם מסוגלים לייצא דרך הורמוז, אך עדיין הרבה יותר ממה ששאר מדינות המפרץ מסוגלות לעשות. אך גם ברגע שיוצאים לים האדום ופונים לכיוון אסיה, מוכרחים לעבור בבאב אל-מנדב.

מה יכול להיות הטריגר?

מה עלול להיות טריגר עבורם לסגור את המצר? "אם ארה"ב תעשה משהו במצר או תשתלט על האי ח'ארג, זה יכול להיות טריגר לחסימה של באב אל מנדב", אומר ד"ר נחום שילה, וגם ענבל נסים לובטון מציעה אפשרויות דומות: "אם ישראל או ארה"ב יתקפו אותם, או שתהיה השתלטות אמריקאית על ח'ארג או על הורמוז, זה עלול לגרום להם לחסום בפועל את באב אל מנדב".

ואם זה אכן יקרה, המצר ייחסם והחות'ים יצטרפו לסגר הנפט האיראני? תעלת סואץ צרה למעבר מכליות גדולות במיוחד, מה שהביא לבניית צינור Sumed בין סואץ לים התיכון. הצינור מאפשר פריקה של הנפט מדרום לסואץ, העברתו בצינור והעמסתו על מכליות בים התיכון. משם, הן יכולות להמשיך לאירופה, או להתחיל מסע ארוך במיוחד של הקפת אפריקה בדרך לאסיה.

אך לצינור הזה יש מגבלות משמעותיות: "זו אפשרות עקומה, כי אפשר לייצא דרך הצינור רק עד 2.8 מיליון חביות ביום", מדגיש ד"ר שילה, וכמובן סעודיה היא לא הלקוחה היחידה שתרצה להשתמש בו. פירוש הדבר ירידה של 60% ביצוא שנשאר מהמפרץ. זה רק חלק מ-7 מיליון החביות שעוברות כאמור בצינור מזרח-מערב של ערב הסעודית, ורק חלק ממה שעובר בהורמוז בימים כתיקונם. ואז, כמובן, צריך להקיף את אפריקה". כך שהוא חושש ש"סעודיה עלולה פשוט להשיג הסדר עם החות'ים, ולשלם פרוטקשן לבריון".

ומה יקרה לשוק הנפט אם אכן לא יהיה ניתן להעביר את הנפט דרומה? לדברי פרופ' קרסנה, "ברגע שהנפט שהיה בים כשהמלחמה התחילה יגיע למחוז חפצו, כבר לא יהיה עוד נפט מהמפרץ. זה ייצור סכנה למחסור פיזי, בעיקר באסיה".

"תהיה תחרות קשה"

כמובן, לדבריו, "לאסיה יש עוד ספקים, אבל התחרות תהיה קשה וכולם פחות נוחים מאשר המפרץ. זה לא רק יעלה את המחיר, אלא עלול ליצור בעיות זמינות. מחסני החירום באסיה כבר מתחילים להיאכל".

לדבריו גם אם יהיה מחסור של ממש, הוא יהיה זמני, אבל לא מסיבות טובות: "ברגע שהמחיר יעלה, אנשים ישתמשו פחות בנפט. הביקוש יירד". פירוש הדבר פחות נסיעות, פחות טיסות ופחות חשמל. "בטווח הארוך, זה יגרום לאנרגיה מתחדשת וגרעינית להיות יותר אטרקטיבית".

ומה ישראל תוכל לעשות? לפי אל"מ ורמ"ח הגנה במיל' טליה לנקרי, "מצד החות'ים אין איומי נ"מ. ועדיין, בשלב הזה עדיף להשאיר אותם נמוך יותר בסדר העדיפויות". אך גם לדבריה, אם תהיה הסלמה, כמו חסימת באב אל מנדב או מתקפות חריפות יותר על ישראל, "זה משנה את התמונה, ואולי יצטרכו לטפל שם קינטית. אני מקווה שכבר עכשיו מתכוננים לתרחיש חסימה כזה. אפשר להפעיל את חיל הים שלנו במתקפות מהים ליבשה".