החמארה החדשה שעושה חשק להזמין את כל התפריט

"חמארה די פיג'וטו" היא בית אוכל ושתייה בפאתי שוק לוינסקי בדרום תל אביב - ברחוב דה פיג'וטו הקטן והצנוע, החבוי בין אלנבי, יהודה הלוי ונחלת בנימין. בעברו שפע הרחוב מעדניות בלקניות וחנויות סדקית וכיום הוא מתעורר מחדש, עם הפיכתו לרחוב מוטה הליכה. בדומה לנחלת בנימין, בשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע נסגר דה פיג'וטו לתנועת כלי רכב והופך למדרחוב.

● המקום החדש בבת גלים שמספק עוד סיבה לנסוע לחיפה
● הזוג שמאחורי בית תאילנדי חוגג 30 שנה ומשיק עוד בר ומסעדה

מי שזיהה את הפוטנציאל ברחוב המתחדש הוא אסף מנחם, מבעלי מסעדת הראמן המצליחה בנחלת בנימין "מנטנטן" ובר האוכל היפני בשוק לוינסקי, "סאקה בה". "כשפתחנו את מנטנטן לפני עשר שנים היו מעט מסעדות יפניות בעיר והיינו לבד בנחלת בנימין", אומר מנחם, "היום כולם עושים יפני ונחלת בנימין נהיה עמוס בעין. פיג'וטו הוא רחוב בתול. שכרתי בו כמה נכסים ופתחתי סנונית ראשונה. אפשר לשבת בחוץ, יש אווירה רגועה ומגניבה. זאת זכות להעניק לרחוב חיים חדשים".

החמארה מתפרסת על פני שלושה נכסים, כל אחד מהם קיבל אופי אחר, שמזמן חווית בילוי שונה מעט: בר, סלון, או סביב שולחנות חרדליים על הרחוב המחוספס; האמן בר שלום יצר ציורי גרפיטי על תריסי החנויות והפך את הרחוב לגלריה אורבנית צבעונית ומלאת אופי.

למה בחרנו בה

במקור, חמארה היא מקום שבו מגישים אלכוהול, מעין טברנה או בית מרזח. בתל אביב 2026, כשאומרים חמארה מתכוונים למקום קטן ולא פורמלי, עם אווירה עממית חמה, אוכל פשוט, ביתי (מאזטים, דגים ובשרים כבושים, פיצוחים), שתייה לא מתוחכמת (ערק, וודקה, בירה) ומוזיקה שמחה, שיהיה רעש ויהיו חיים.

 חמארה דה פיג'וטו / צילום: אמיר מנחם

אמרתם חמארה אמרתם נגישות - באוכל ובכיס. וחמארה דה פיג'וטו היא לגמרי כזאת, מעודכנת וברוח התקופה: הרבה צלחות קטנות וטובות שעליהן מופקד השף עילי ברנשטיין - אף אחת מהן לא עולה על 48 שקל: סלטים וממרחים טעימים ברוח השוק הסמוך והרחוב שבו היא שוכנת, דגים נהדרים שנכבשים במקום, צלחת נקניקים, אלכוהול זול, יחסית, שאפשר ללוות גם עם פיצוחים, חמוצים ואפילו סוכריות גומי. יש לוחות שש בש, יש די.ג'יים ומוזיקה אקלקטית, ויש את הקסם של רחוב בהתהוות: קצת ישן, קצת חדש. חמארה דה פיג'וטו מרגישה טבעית לרחוב ולסביבה.

ביו שף

עילי ברנשטיין, 32, גדל ברעננה ומתגורר בתל אביב. "גדלתי בבית אשכנזי", הוא מצהיר, "אין לי איזה סיפור אוכל רומנטי במיוחד. תמיד אהבתי לשבת עם אמא לאכול ארטישוקים או תרד חלוט עם לימון, והיא תמיד נתנה לי לבשל איתה, להתנסות במטבח. כשגדלתי פינקתי את החברים. באים אלי? אני מבשל. הולכים לים? אני מביא את הסנדוויצ'ים. אני אדם די מרצה בסך הכול, אז זה הסתדר יופי עם האהבה שלי לבישול ולאירוח".

בגיל 25, "עם עזרה מחברים שדחפו אותי לעסוק במקצוע, כי הם ידעו שזה יעשה לי טוב", הוא הצטרף למטבח של אייל שני ב"רומנו". שבע שנים הוא עבד שם עד שהרגיש שהוא בשל לצאת לדרך עצמאית. "רציתי לצאת קצת, לחוות עוד, כי זה היה אייל מדי. הייתי צריך למצוא את עצמי, לפתח שפה משלי".

כשאסף מנחם התקשר אליו וסיפר לו על החמארה הוא קפץ על ההזדמנות. "אסף הוא איש הוויז'ן, הוא יודע מה הוא רוצה", מדגיש ברנשטיין, "הרבה מהמנות שמוגשות פה מבוססות על רעיונות שלו. הוא רק אמר לי 'תעשה את זה טעים', וזה מה שאני משתדל לעשות".

מנת הדגל

● דגים כבושים
אפשר בקלות להיסחף ולהזמין את כל התפריט בחמארה - ביום שישי בצהריים, לצד קמפארי שפריץ, מחלקת החשקים שלי דרשה הכל: חלה עם חמאה (חלה נהדרת!), סלט ביצים, כבד קצוץ, סלט תפוחי אדמה וסרדין, חציל בתחמיץ, איקרה, סלט קיסר, צלחת ירקות, אבטיח עם המאירי וכמובן דגים: נאים, כבושים, מה שיש. בכל אחת מהמנות שטעמנו הורגשה היד הטובה של ברנשטיין, בוגר אייל שני טיפוסי: חומר גלם טרי וטוב שמקבל טיפול מינימליסטי ויד שיודעת לתבל בדיוק.

הכול היה טעים מאוד אבל הדגים הצטיינו במיוחד: דג לבן כבוש (שלוש שעות במלח) וסלמון כבוש עם תבלינים (24 שעות במלח), מוגש עם שמיר וכף קרם פרש. דג טרי, כבישה עדינה, חיתוך עבה ונגיס, וחלה שאפשר להעמיס עליה את הטוב הזה.

 סרדין בפלאנצ'ה / צילום: אמיר מנחם

מנת האינסטגרם

● סרדין בפלאנצ'ה
סרדינים חמימים שיושבים על פלטת שבת, מוגשים בקופסת השימורים המקורית שלהם (Robert) עם תטבילה בועט מעל שמוסיף עוצמה, רעננות, חריפות טובה וטוויסט מקומי־מחויך. יציאה תל אביב מגניבה ולוק שעושה את העבודה.

הקינוח

● אבטיח והמאירי
הסוטלאץ' (מעדן אורז בחלב בלקני) נגמר - לא נורא. הרווחנו אבטיח עם גבינת המאירי. שילוב נצחי ומנצח. והכי חמארה. ברוכים הבאים לקיץ 2026.

תפריט היינות והאלכוהול

כמו המקום עצמו, גם כאן, אין התחכמות. יש ערק, וודקה, וויסקי וטקילה בפלאסקים של 100 מ"ל ("איך וכמה שבא לך בכל פעם - לכוס עם קרח, או לצ'ייסר. את שולטת בקצב, בנחת"), יש קוקטיילים קלאסיים (מוסקו מיול, ערק מיול, אפרולים למיניהם, נגרוני), מעט יין (בקיץ תפריט הלבנים יגדל) בירות ואלכוהול מסורתי בצד דברים ששותים עכשיו: אניסים, וויסקי, וודקה, קוניאק, רום, ורמוט, אפריטיפים ודז'סטיפים.

השירות

כמו בחמארה, כולם נותנים שירות נעים וביתי: השף, הבעלים, המלצר. החמארה היא יופי של ספתח לקיץ.

מה אכלנו

לחם וחמאה- 14
צלחת חריפים- 18
סלט ביצים- 22
סלון כבוש ושמיר- 34
כרובית בטחינה- 24
סלט תפוחי אדמה וסרדין- 28
איקרה- 26
חציל בתחמיץ- 22
דג לבן כבוש- 36
סרדינים על הפלאנצ'ה- 28
גבינת המאירי- 24
סלט קיסר- 34
אבטיח והמאירי- 28

סה"כ ל־2 סועדים (ללא טיפ ושתייה): 338 שקלים