שלי יחימוביץ' לא משתגעת על החלק הזה בראיון למגזין, שבו היא נדרשת להיכנס לסטודיו לבושה בגדי מעצבים ולחייך למצלמות. "זו נטייה ממארת בכל פעם שמראיינים נשים שעושות דברים בעלי משמעות - לעצב אותן, למשטר אותן, להטיל עליהן משימות של התלבשות באותו צבע או פוזות כאלה ואחרות", היא אומרת. מצד שני, אין לה בעיה להצטלם שוב ושוב במטבח, לבושה סינר ומעמידה סירים. "זה טבעי לי כי אני מבשלת מצוין. חלקים מאוד גדולים מהחיים שלי זה בישול, ואני לא רואה סיבה להסתיר את זה בשביל להיראות פחות עקרת בית".
אז השתדלנו מאוד לא למשטר אותה. אחרי הכול, יש לה צבא שלם מאחוריה, בעיקר צעירים עם מקלדת, חריפים לא פחות ממנה. "מה זה צבא? במדינות אחרות זה מאוד מקובל שיש מתנדבים, וגם אצלנו זה הופך להיות יותר ויותר מקובל. אני לא יודעת אפילו איך זה בדיוק קרה, אבל מהרגע שנכנסתי לפוליטיקה היו איתי קבוצות גדולות של אנשים שמתנדבים בכל מיני דברים. חלק ברשתות החברתיות, חלק באים ללשכה שלי בכנסת ועוזרים לי לטפל בפניות הציבור, חלק צעירים וחלק מבוגרים. זה ממש מקור הכוח שלי.
"כמה אנשים כאלה יש? אני מעדיפה לא להגיד. זה לא סודי, אבל אני לא רוצה שזה יישמע כמו התרברבות. אלפים? ברור שאלפים. את ההתגייסות הגדולה אתה רואה בפריימריז או במאבקים גדולים כמו בעניין מתווה הגז, השר"פ (שירותי רפואה פרטיים) או תקציב המדינה. אלה אנשים שנורא כמהים לתוכן, והם נורא רוצים להשפיע ולשנות. הם השותפים הכי חשובים שלי".
בתור 'נשיאת הפייסבוק', כמו שכינה אותך בהתרסה יו"ר המפלגה שלך יצחק הרצוג, איך הניו-מדיה משרתת אותך? מה זה עשה לתקשורת ולחיים הפוליטיים?
"אני חושבת שהרשתות החברתיות יצרו מהפך ושינוי של מנעד הכוח. כי אם קודם היכולת להשפיע ולעצב תודעה הייתה נתונה רק בידי מי שהחזיקו בעיתונים הגדולים, אז במידה רבה הכוח הופקע מהמקורות המסורתיים ועבר לציבור.
"זה תהליך מבורך, כי תקשורת, בסופו של דבר, נשלטת או על ידי פוליטיקאים או על ידי בעלי הון, וברגע שאתה מפקיע את הכוח הזה ומעביר חלק ממנו לציבור רחב, אתה מקבל איזון הרבה יותר שפוי.
"חלק מהתודעה החברתית העמוקה והנבונה שיש היום לציבור זה הודות לרשתות החברתיות. לכן אני מאוד מגוננת עליהן, ולא שותפה לכל הצעות החוק שנועדו להגביל את כוחן. אני חושבת שיתרונן הרבה יותר גדול מחסרונן, גם עבורי, כפוליטיקאית שאין לה עיתון שהוא הפטרון שלה. ויש עוד דבר משמעותי לפוליטיקאים: פעם היו אומרים שפוליטיקאי לא יודע מה קורה סביבו, או מה חושבים עליו באמת, כי הסביבה שלו מגוננת עליו ולא מגלה לו. היום אין דבר כזה, אתה מקבל את הכול בפנים".
לא אירוני שעם כל שליטתך בתקשורת, את גם מאוד רגישה כשמגיעה ביקורת?
"נהפוך הוא. כשתראה אותי מגיבה, זה כשיש בביקורת אלמנטים שוביניסטיים או כשהיא מגיעה על רקע המאבק שלי במוקדי הכוח, ואז אני עונה לשם הדיון והוויכוח. ובוא נהיה ספציפיים, היו שני מאמרים ב'גלובס', בזה אחר זה, ובשניהם אמירות שוביניסטיות כמו 'עדיף שיחימוביץ' תתעסק בנושאים שהיא מבינה בהם'. מה זה הדבר הזה? זה להגיד לי 'לכי למטבח'.
"אני עשר שנים חברת כנסת, ומתוכן שבע שנים של יומיום בוועדת הכספים. ההבנה שלי בכלכלה עמוקה יותר משל הרוב המכריע של הפוליטיקאים והשרים. אבל בכל זאת תמיד יבוא האלמנט השוביניסטי הזה, שיגיד לי לכי תתעסקי בדברים שאת מבינה בהם. אנחנו הגברים, מנהלי בתי ההשקעות האינטרסנטיים, אנחנו מבינים בכלכלה. אז כשמגיעים אליי אינטרסנטים כאלה, אני מעמידה אותם במקומם וגם נהנית מזה".
קלאסיקה של טירוף
זו הייתה, ללא ספק, אחת השנים היותר מוצלחות של יחימוביץ' (המחנה הציוני) מאז נכנסה לכנסת לפני כעשור. סעיף היציבות במתווה ("שוד") הגז שבו נלחמה בוטל על ידי בג"צ, והגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית עברה בחקיקה אחרי שנים של ניסיונות כושלים.
למה להגביל את השכר במערכת הפיננסית דווקא בעידן שבו רוב מנהלות הבנקים הן נשים? יגידו שאת לא מפרגנת.
"המסע שלי להגבלת שכר הבכירים התחיל עוד לפני שמונה שנים, כשמעט מאוד נשים קיבלו שכר כזה גבוה. גם היום, עם כל הכבוד, מעטות מאוד הנשים שמרוויחות משכורות כל כך גבוהות וכל כך מופרכות. אני לא מכירה חוקים שעברו כברת דרך כל כך ארוכה, ונבחנו על ידי כל כך הרבה ועדות, אז מה שקורה עכשיו זו קלאסיקה של טירוף.
"נפגעי החוק, במרכאות כפולות, שהם בסך הכול כמה עשרות אנשים, מטרידים את המערכת כאילו מיליוני אזרחים נפגעו פה. זה חסר כל פרופורציה. הם מגיעים לכולם - למפקחת על הבנקים, ליועץ המשפטי לממשלה, לשרים, אפילו הרכב מורחב של בג"צ דן בעניינם. כל זה כי אוי ואבוי, הם ירוויחו רק 2.5 מיליון שקל בשנה, והם יכולים גם להרוויח יותר אם העובדים שלהם בדרגות הנמוכות ירוויחו יותר. וזה הדבר שהכי מצמרר אותם: מדובר בכלל בגזע עליון, ומה פתאום שישוו בינם לבין העובדים העניים.
"גם הטענה שאין בהירות ביחס לצבירת העבר שלהם היא שקר גס. אין דבר כזה חוק רטרואקטיבי, הוא לא חל לגבי השכר הקודם שלהם. הם תובעים את ההבהרה על מה שממילא בהיר, רק כדי שישבו שוב על החוק ויכניסו בו תיקונים אחרים, באמצעות עוד בליץ של לחץ".
למרות שהיא, לכאורה, בעד לימודי ליבה, יחימוביץ' יוצאת נגד החוק שקידם ח"כ יאיר לפיד (יש עתיד). "כל חוקי לפיד הם 'חוקי אצבע בעין' שנועדו להגיד 'הנה אנחנו אוכלים חרדים לארוחת בוקר'. אלה חוקים שנועדו לחגוג על שנאת חרדים, ולכן הם גם התפוגגו כלא היו, כי חוק טוב שנכנס לתוקף, מחזיק מעמד. כשאתה מוביל מהלכים תוך כדי ירי לעבר הקבוצה שאתה רוצה, לכאורה, להיטיב עמה, אתה מקבל כזה אנטגוניזם שהתוצאה היא רגרסיה. חוקים שנעשים בכפייה מביאים לעוינות".
גם הגבלת שכר הבכירים נעשתה בכפייה, ובכל מקרה לא באמת כופים את לימודי הליבה, אלא מתנים את התקצוב של ביה"ס בלימוד הזה.
"נכון, ואני בעד המהות שמאחורי החוק, אבל לא יודעת אם הייתי מחוקקת אותו. חוץ מזה אתה שואל אותי שאלות קואליציוניות, ובקואליציה אתה מוותר. כדי לממש לפחות חצי מהשקפת עולמך, אתה צריך להתפשר".
אולי מי שפיצח את הנוסחה זה יאיר לפיד?
"בדפוסי ההצבעה הישראלית יש תמיד מקום חם ונעים בחיק המרכז, זה היה מאז ומעולם, בין היתר עם דש, שינוי וקדימה".
במפלגות האלה מעולם לא השמיצו את השמאל כמו שעושה לפיד. זו אסטרטגיה?
"זה חלק מרטוריקה שהיא מאוד מאוד מסוכנת בעיניי, וכניעה מאוד מבישה לימין הקיצוני. לצערי, לא רק אנשי ליכוד משתמשים בה ולא רק יאיר לפיד, אלא גם בוז'י הרצוג משתמש בה. זה הדבר הכי אבסורדי, כי זה לקחת את היריב המר שלך, נתניהו, שמבצע שיסוי נגדך, וכדי לרצות אותו אתה משסה בתוך המחנה שלך.
"זכותו למצב את עצמו כמרכז לאומי, אבל לחדד את עצמך על דרך של דה-לגיטימציה לאנשים ראויים וציונים, שאוהבים את המדינה לא פחות ממך? זה חלק מהמקרתיזם שאנחנו עוברים עכשיו".
נשמע שאת מפנה בעניין יותר חצים להרצוג מאשר ללפיד.
"שניהם חוטאים במקרתיזם הזה באותה מידה. את יאיר אני מחבבת ברמה האישית, אבל ברמה האידיאולוגית מדובר בגמישות מאוד גדולה שהוא מפגין, בקמפיינר תמידי ובטח לא באדם שאני יכולה להזדהות איתו אידיאולוגית".
היינו אפס בסקרים
נדמה שההישג הגדול של יחימוביץ' השנה הוא בבלימת יו"ר המפלגה שלה, שכבר שם חצי רגל בתוך ממשלת נתניהו. היא עשתה את זה חזק, חריף ובוטה כמו שהיא יודעת, מאיימת שאם הוא יתעקש להיכנס לממשלה, הוא יעשה את זה בלי המפלגה, או לכל היותר רק עם חלקים קטנים ממנה.
הדם הרע, ההשפלה והנאצות מצד שני הצדדים לא הותירו מקום לספק שהקרב הזה הוא לא אחר מאשר יריית הפתיחה בהתמודדות המחודשת של יחימוביץ' על ראשות המפלגה. היא, מצידה, מתעקשת להבהיר שעדיין לא החליטה.
בפעם האחרונה שהיית יו"ר המפלגה הפכת אותה למפלגת נישה, כי הנפת רק את הדגל החברתי-כלכלי והעלמת את המילה 'שלום'. זה צפוי להשתנות הפעם?
"יש לי סדר יום מדיני ודמוקרטי, והוא מאוד חד ומאוד מובהק. אף פעם לא ניסיתי לעמעם אותו. אבל באופן חד משמעי - אני נכנסתי לפוליטיקה כדי לקדם סדר יום סוציאל-דמוקרטי. אני אפילו מאוד גאה בזה שהייתי שותפה ליצירה של סדר יום שונה מאוד בחברה הישראלית, כי עד לפני עשר שנים פשוט לא היה שיח כלכלי-חברתי. הייתי צריכה להילחם על הפקקטה גילוי דעת ב'אולפן שישי', כי הוא היה נראה מאוד ביזארי וחריג.
"היום כל הדברים הביזאריים והחריגים שאמרתי הם המיינסטרים. יש תחרות מי הכי חברתי, ולהיות חברתי זה הכי הכי, גם אם אתה לא באמת סוציאל-דמוקרט אלא סתם מורח מריחת חסד ורחמים על חשבון הצדק. בעניין הזה הייתי שותפה למהפכה של ממש בשיח הפוליטי והכלכלי, וזה גם מה שהרים את מפלגת העבודה מהקרשים. אני לא יודעת אם אתה זוכר, אבל בתקופה של ברק הגענו לאפס עד ארבעה מנדטים בסקרים. הסלוגנים הרגילים לא היו מייצרים את התחייה הזאת".
ובכל זאת, הבחירות האחרונות הוכיחו שאל הקלפי הולכים עם השאלות הישנות של ימין ושמאל, שלום וביטחון. בנושא הקריטי הזה את לא נתפסת כאלטרנטיבה.
"להשקפתי לא הולכים לקלפי על סדר יום מדיני-ביטחוני, אלא על זהות. אתה מצביע למי שאתה מרגיש דומה לו, למי שלא מאיים עליך, למי שאתה מזוהה איתו קבוצתית. זה, אגב, הרבה יותר מובהק אצל אשכנזים מאשר אצל מזרחים. יש איזה קונספציה מוטעית שלפיה מזרחים מצביעים באופן 'שבטי', אז זה בדיוק להפך - מזרחים מצביעים לאשכנזים ולמזרחים, אבל אשכנזים מצביעים לאשכנזים.
"ההצבעה למרכז ולשמאל מאוד שבטית ומאוד רגשית, לא פחות, ואולי אפילו יותר, מהצד השני של המפה הפוליטית. אני מקדישה המון זמן עכשיו לעיסוק בזרמים ובזהות, ואני נפגשת עם כל אדם שהוא רלוונטי לזה שאפשר יהיה להחליף את השלטון".
עוד לא מצאתי גנרל
את מדברת על זהות ועל חיבור, אבל איזה חיבור יש בין נתניהו למצביעיו? הוא נע בין הבית בירושלים לווילה בקיסריה, ועדיין מתחברים אליו ולא אלייך, למרות שאת גרה בדרום תל אביב ומתניידת על אופניים.
"אני לא בטוחה שיש חיבור רגשי לנתניהו. נוצר אוסף נסיבות מצער שבהן הוא הצליח להנציח את כהונתו שוב ושוב, והתקבע הרעיון שהוא צריך להיות ראש הממשלה, שזה רעיון מקומם, כושל ומזיק לישראל".
אז הרעיון הוא שאת תנסי להחליף אותו?
"לא בהכרח. אין לי אובססיה בעניין, ועדיין לא החלטתי אם אתמודד על ראשות המפלגה. אני לא אלך בעיניים עצומות כדי לנצח במפלגה, למרות שיש לי סיכוי מאוד גבוה לזה היום".
כלומר, תתמודדי רק אם תחשבי שיש לך סיכוי להיות גם ראש הממשלה?
"אני אתמודד אם אדע איך אנחנו מחליפים את השלטון, ולא סתם כדי לנצח בבחירות לראשות המפלגה. יש לי מספיק ניסיון כדי להסתכל קדימה, ולא רק לעבר הניצחון הקרוב".
מה לגבי ההנחה שב'עבודה' חייבים גנרל נערץ כדי לנצח? כי גנרלית כבר לא תהיי.
"אני לא שייכת לאלה שמסתייגים מגנרלים. אני אפילו נאבקת על בסיס קבוע נגד חוק הצינון, כי לדעתי זה חוק פחדני, לא שוויוני ואין בו שום היגיון. שופט עליון, מבקר המדינה או כוכב תקשורת יכולים להתמודד, אבל קצינים בכירים לא?
"ביום שאדע על גנרל שהוא גם מתון מדינית, גם דמוקרט וגם סוציאל-דמוקרט עם יכולת לנצח - אין לי שום בעיות אגו להעניק לו את הכוח לעשות את זה. עד היום לא אבחנתי את 'האחד' הזה".
לרבים קשה מאוד עם האגרסיביות שלך. "יש שורת ביטויים שוביניסטיים שנועדו רק לנשים בפוליטיקה. יש 'צרחנית', יש 'צווחנית', יש 'אגרסיבית', 'קרה' ו'כוחנית', 'ממורמרת' ו'נעלבת'. המהדרין יוסיפו כמובן 'בהמה', ואל תשאל אותי מי זו מי. זה סט שלם של כינויים שכל כולו מיועד לנשים. אם על גבר יגידו 'שוחר צדק', על אישה יגידו 'צדקנית'. נשים צעירות, למשל, יזכו לתיאורים שמבליטים אלמנטים מיניים. הכול במטרה להנמיך ולהקטין אותן. זו פרקטיקה שלמה".
זה מה שעשה לך נחום ברנע כשתיאר אותך רצה על שפת הים?
"מה שנחום ברנע כתב עליי זה אחד הטקסטים השוביניסטיים והמופרכים ביותר שנכתבו אי פעם. ממש. לשמחתי זה דור הולך ונעלם, אבל כמה מהם עדיין מתעקשים לא להבין מה לא בסדר. הם ממשיכים להיות חלק מזה, עם רטוריקה שאבד עליה הכלח".
חווית בעצמך הטרדה מאנשי תקשורת כשהיית עיתונאית צעירה?
"אין אישה עלי אדמות שלא חוותה משהו - הטרדות מיניות, מעשים מגונים, עד אלה שממש ממש נאנסו. היה לי מזל ולא חוויתי תקיפה אלימה, אבל הטרדות למיניהן והקשת 'הרכה' של הדברים האלה - בטח, כמו כל אישה אחרת. מי שאומרת לך שלא, משקרת. ממש. זה חד משמעי.
"איך זה מסתדר עם זה שרוב הגברים בסדר, וכל הנשים עברו חוויה כזו? כי הגברים שעושים את זה הם סדרתיים - הם עושים את זה להמון נשים. זה החישוב המתמטי".
תייצרי את הנעליים
הרגלים אפקטיביים: "בכל מושב אני בוחרת להתמקד בפרויקטים נבחרים, להתמחות בהם, לתקוף אותם מכל כיוון ולחיות אותם. בזמן מליאה אני עובדת מול מחשב, ושיחות עבודה ארוכות אני שומרת לזמן שאני מבשלת.
"חשוב לגייס את הציבור לעזרה, ולשתף פעולה גם עם יריבים לצורך השגת מטרה משותפת".
פרקטיקות ניהוליות שחשוב לסגל כדי להגיע לראש הפירמידה: "לדאוג לכך שהצוות שלי יהיה יותר חכם, יותר מהיר, יותר מעודכן ויותר בקיא ממני. הם אנשים צעירים, וקשה להתחרות עם הניסיון שלי, אבל בכל היתר - אפשר לעלות עליי ואף הכרחי".
עצה טובה שקיבלתי: "לפני הרבה שנים, שלום קיטל אמר לי: 'אל תנסי להיכנס לנעליים של אחרים, זה תמיד יהיה פאתטי. תייצרי את הנעליים שלך בעצמך, ואל תהססי להיות מה שאת, גם אם זה קיצוני'. זו עצה שמלווה אותי תמיד, והיא עצה לא צפויה משלום, שהוא אדם מאוד מתון ומידתי".
עצה לחברת כנסת מתחילה: "שתהיה יסודית וחרוצה, שלא תירתע מאיומים ומלחצים, ושתהיה אדם מאמין. בלי אמונה ואידיאולוגיה כל זה לא שווה, וקל להתברבר תחת הלחצים".