המלך בניהו הראשון

כך הקים לעצמו דובר צה"ל חיל רגלים הנוהג בתקשורת כאילו היא-היא הסכנה והאויב

באחד מיומני הצהריים ששידרה רשת ב' השבוע, ניסתה כתבת רשות השידור לדווח על מצב הפצועים המאושפזים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. המנחה באולפן שאלה אותה לשלומם, והכתבת, הודיעה שאנשי דובר צה"ל נמצאים בכל פינה ומונעים ממנה לדבר עם הפצועים עצמם.

לאחר שמנהל בית החולים נתן תמונת מצב, סיימה הכתבת את דבריה בסיומת קבועה, החוזרת על עצמה כמעט בכל דיווח מרצועת עזה מאז נוצקה העופרת למציאות חיינו: "כל הדיווחים הם בשיתוף פעולה עם דובר צה"ל". המנחה באולפן לא התאפקה וזרקה הערה עוקצנית, "דובר צה"ל גם שם?".

לא להגיד כלום ולהיראות אינטליגנטי

אז מסתבר שכן. תת אלוף אבי בניהו, שנכנס לתפקיד בקיץ, הצליח לבנות בפרק זמן מעורר השתאות מערך מהודק של חיילים מטעמו, המפקח על כל תנועה של אנשי התקשורת, כאילו היו אויב חמוש ומסוכן של החמאס. לא מדברים על שום דבר. לא על הכוחות בשטח ולא על רגשות של חיילים פצועים. מקסימום מילואימניקים אוכלים קרמבו בצילומי יחצ"נות על גבול הרצועה ואולי, סיפור של פצוע שהשתחרר כבר מבית החולים. הכל בשליטה, כמו ב"פראבדה".

אחרי מופע האימים המתגלגל של מירי רגב ופיאסקו הברברת של דן חלוץ במלחמת לבנון השנייה, נראה אבי בניהו, בהופעתו החיצונית הטעונה שיפור, כאיש הנכון למשימה. בהופעותיו המקצועניות הוא סוגר הרמטית את המשולש הקרבי והחשאי של אהוד ברק וגבי אשכנזי. הרמטית, כי הוא מצליח לסתום לכלי התקשורת את הפה ולצאת גדול בו זמנית.

עם כל ההערכה על המקצוענות, נדמה שהוא ומפקדיו מגזימים. בניהו לא ילד. הוא היה כתב ופרשן צבאי, רע"ן לעיתונות בדובר צה"ל, יועץ תקשורת של ראשי ממשלה ושרי בטחון, כתב ופרשן בגל"צ, ומנהל התחנה הצבאית, והוא מכיר כמעט כל כתב, מגיש ושדרן אישית.

התקשורת יוצאת רע מאוד

הוא יכול להגיד ליונית לוי, "גם אצלכם בערוץ 2 מקבלים החלטות כל יום", ולהשאיר אותה פעורת פה, לפרפר את דני קושמרו עם גבב אמירות חסרות תכלית ולצחוק עם יעקב אילון שלא מצליח להפסיק את שטף הדיבור הסדור וההגיוני שלו. אם רגב דיברה שטויות, בניהו מצליח לא להגיד כלום ולהיראות אינטליגנטי.

מי שיוצאת רע היא התקשורת.

בשום מקום לא כתוב שחייבים לציית לדובר צה"ל כשהוא אוסר על כתבים לדבר עם פצועים. מה הם יכולים לגלות, שכואבת להם הכתף? שהם רוצים את אמא? מדוע לא להודות בפה מלא, קבל עם והצופים כולם: "אנחנו נאלצים לציית לדובר צה"ל שלא נותן לנו לדבר עם הפצועים"? להכריז בקול מתריס: "לצערנו דובר צה"ל מונע מאיתנו לדווח"?

מה היה אומר הכתב הצבאי של "על המשמר"

תפקיד התקשורת להביא כמה שיותר מידע לציבור, ולהתמודד בצורה בוגרת עם הקונפליקט לכאורה בין טובת המדינה, כפי שרואים אותה מצביאיה, לבין האתיקה המקצועית ושליחותו ההיסטורית של מקצוע העיתונאי.

כווית מלחמת לבנון השנייה השאירה צלקת עמוקה כל כך, שהמדיה כולה מתנהלת מתוך פחד איום מלהיתפס שוב אשמה בכישלון. ספק אם בניהו הכתב הצבאי של "על המשמר", היה נותן לבניהו דובר צה"ל לשחק בו באופן הזה.