תעתועי תעסוקה

רונן מנחם, מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, מזרחי טפחות.

שיעור האבטלהב משק מהווה אינדיקציה למצב הפעילות הכלכלית ויש לו השלכות חברתיות ניכרות. ככזה, הוא מעסיק מאוד את המשק ומעצב את המדיניות הכלכלית שנוקטים הממשלה ובנק ישראל. והנה דווקא נתון מרכזי זה כרוך בבעיות מדידה לא פשוטות.

שיעור האבטלה משמש גורם חשוב בשיקולי בנק ישראל בנוגע למדיניותו הכספית. ב-24 באוגוסט, כשהודיע בנק ישראל שהריבית לחודש ספטמבר 2009 תעלה ב-0.25 נקודות אחוז ותעמוד על 0.75%, נכתב בדברי ההסבר שעל פי נתוני המגמה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המשיך שיעור האבטלה לעלות גם בחודש מאי, והגיע ל-8.4%.

בראיונות לתקשורת אמר נגיד בנק ישראל, כי לא יפסיק לרכוש מט"ח בסכומים גדולים ותלה זאת, בין היתר, במצב האבטלה, שלדבריו ממשיך להיות גבוה ואולי יעלה.

בנק ישראל קובע ריבית מדי חודש ולכן חייב לקבל נתונים מדויקים ככל הניתן על הגדלים הכלכליים השונים, עליהם מבוססות החלטותיו. בתחום התעסוקה, מתברר שהסתמכות על נתוני האבטלה החודשיים בעייתית מאוד: הנתונים מתוקנים תדירות לאחור, לעתים קרובות תוך שינוי מגמות קודמות. בעת תפניות כלכליות, כגון מעבר מצמיחה למיתון ולהפך, התיקונים גדלים והיכולת להסתמך עליהם פוחתת מאוד.

לדוגמא, הנתון לחודש פברואר תוקן כלפי מעלה ב-0.6 נקודת אחוז ויצר רושם שהאבטלה גדלה במהירות. והנה, לפני מספר ימים תוקנו נתוני אפריל ומאי ב-0.5 עד 0.3 אחוז כלפי מטה והתברר שהעלייה באבטלה נבלמת מזה 4 חודשים.

ובכן, אם בנק ישראל קובע את מכסות רכישת המט"ח וגובה הריבית גם בהתחשב בהרעה המהירה באבטלה, ראוי שזה יעשה על פי נתונים מדוייקים.

הנה מתברר שהתמונה הרבה פחות חלשה מכפי שחשבו והדעת נותנת שלו ידע זאת בנק ישראל קודם לכן, אולי היה רוכש פחות מט"ח, או מקדים את העלאת הריבית. כך, אגב, יכול היה למתן את הצטברות הביקוש ודחיפת המחירים בשוק הדיור.

בנוסף, ידוע שהאבטלה מגיבה בפיגור לתפניות כלכליות ולכן בלימה בעלייתה פירושה שעוד קודם לכן הפעילות הכלכלית חדלה לרדת. בנק ישראל יכול היה, לפיכך, לעדכן מוקדם יותר את תחזית הצמיחה ולשפר בכך את הסנטימנט בשוק ההון.

אינני טוען שדיווחי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שגויים. נהפוך הוא, הם מוכיחים את עצמם היטב בתחום המחירים וסחר החוץ, לדוגמא. אולם, עושה רושם שבמדידת האבטלה יש בעיה: הנתונים החודשיים מתוקנים משמעותית לאחור ולא אחת משבשים את התמונה העולה ממדדים אחרים, צופים קדימה, כגון אלו של שירות התעסוקה.

אם המדידה החודשית מחייבת תיקונים בסדר גודל זה, ייתכן שהפתרון הוא להתבסס על מדידה אחת לרבעון, ולגרום לכך שהתיקונים לאחור היו קלים יותר ויכולתה לשמש לקביעת המדיניות טובה יותר.