מיומנו של איש היי-טק: אנשי המאווררים

דורון, מהנדס מכונות; וישי, מהנדס אווירונאוטיקה, הכירו באוניברסיטה, שם רקמו את המתווה לחברה. שם הם גם גיבשו את הרעיון והמודל העסקי של הסטארט-אפ החדש.

ישי ודורון המציאו סוג חדש של להבים מסתובבים, עם עיצוב אווירודינאמי ומראה חללי, ושעשויים מסגסוגת מיוחדת. בגלל הזויות המיוחדות, העיצוב הגאוני והחומר ממנו היו עשויים הלהבים, הם היו מסוגלים לפזר את האוויר שזרם דרכם בצורה יעילה פי-15 מהלהב הקיים. הם הצליחו להגיע להספק זה כשהם צורכים רק כ-20% מצריכת החשמל של להב סטנדרטי.

לחברה החדשה קראו השניים Technologies YishaDo, שזה גם הצירוף של תחילת שמותיהם, וגם שם שנשמע קליט וקורץ לשוק האסיאתי.

הפיילוט בחברת Gree Electronic Appliances העיף את הסינים (תרתי-משמע) ממקומם. החברה הענקית, ששלטה בשוק הסיני, גילתה התעניינות רבה במיזם עוד משלב המוצר הראשוני.

הם כבר פינטזו על חוזה OEM של עשרות מיליוני דולרים עם החברה. דורון אפילו התחיל לעצב את המדבקה שתודבק על כל יחידת קירור של Gree שתצא מהמפעל הענק, משהו בנוסח YishaDo Inside.

בארה"ב נפגשו השניים עם מנהלים בכירים בחברת Carrier והציגו להם את הטכנולוגיה החדשה. ל-Blue Star ההודית, הציגו השניים את הטכנולוגיה בשיחת ועידה לילית שארכה שעות.

העתיד של YishaDo נראה ורוד. "אם נצליח לסגור רק עם אחת מהגדולות, אנחנו מסודרים" אמר דורון למשקיעים באחת מישיבות הדירקטוריון.

השראה מהבירה והמרינה

אבל הימים חלפו, ואיתם השבועות והחודשים, ודבר לא קרה. האמריקנים נסוגו מהעסקה, מחשש לפגוע בעסקים שלהם בסעודיה. הסינים הספיקו בינתיים להעתיק את הלהבים ויצאו עם דגם שמאוד מזכיר את המוצר שהוצג להם ומכיוון שלא הספיקו לרשום פטנט בשוק הסיני, לא היה דבר שיכלו לעשות בנידון.

בחוזה עם Blue Star ההודית, אחרי חודשים של עבודת נמלים, החלו להתגלות בעיות טכניות, בעיות אספקה וגם בעיות עסקיות עם הקונספט של חוזה ה-OEM שהתגבש. אחרי שנה של עבודה עם ההודים, נמסרה לישי ודורון ההודעה שהחברה בחרה שלא להמשיך את ההתקשרות.

עוד חצי שנה ועוד שנה, עוד גיוס ועוד הלוואת גישור והחברה לא המריאה. גם חילופי מנכ"ל, מנהל שיווק ואסטרטגיות שיווק חדשות לא עזרו. החברה החלה לפנות ליצרנים קטנים יותר מדרג שני, אבל גם פה לא נחלה הצלחה.

אמרו להם שהמוצר יקר מדי, זול מדי, מתקדם מדי, מהפכני מדי. בשורה התחתונה הוא לא נמכר ונשאר דומם על מדפי מחלקת הפיתוח. עוד שנה עברה וגיוס הכספים נעשה קשה יותר. המשקיעים הקיימים כבר לא מוכנים להכניס את היד לארנק והחברה עמדה בפני ברירות קשות לעשות מהפך, או לסגור.

לפעמים כל מה שצריך בשביל לעשות שינוי, זה לשבת בחוף הצוק עם כוס בירה ולהסתכל על הים והסירות שנכנסות למרינה. אחר-כך לחזור למשרד, להפוך את הלהבים על ראשם, לשנות את החומר שממנו הם יצוקים, לדחוף אותם למים ולמתג את המוצר מחדש כמדחף האולטימטיבי לסירות מירוץ ויאכטות יוקרתיות.