מי לעזאזל יכול לעצור אותם?

1. ארסנל. מבחינת ארסן ונגר, יש רק אשם אחד בהפסד של ארסנל אתמול (ג') בקאמפ נואו. "כל מי שאוהב כדורגל צריך להיות מתוסכל מההחלטות של השופט, הוא הרג את המשחק", אמר המאמן הצרפתי. המנג'ר התכוון בעיקר להרחקה של רובין ואן פרסי בדקה ה-56, שבהחלט אפשר להתווכח עליה. יש רק בעיה אחת עם הבכיינות הזאת של ונגר: גם אם את המשחק היו מנהלים יחד שלושה מהשופטים הטובים בעולם - עדיין ארסנל לא היתה מצליחה לתת תחרות אמיתית לברצלונה. היכולת של ארסנל במשחק אתמול היתה מביכה. היא לא הצליחה לייצר בעיטה אחת לשער עוד לפני האדום שספג ואן פרסי, וגם אחריו. לפני שוונגר בא בטענות לשיפוט, שישאל את עצמו למה קבוצות כמו הרקולס ואוסאסונה מצליחות להגיע לרחבה של ברצלונה בקאמפ נואו, משימה שארסנל הגדולה שלו נכשלה בה.

אפילו את הגול המקרי שכבשה, קיבלה ארסנל במתנה מברצלונה, מהראש של סרחיו בוסקטס (שהוכיח שב"לה-מאסיה", האקדמיה המהוללת של הקטאלונים, גדלים לא רק רובוטים, אלא גם בני אדם).

ארסנל ניסתה להתחפש אתמול לאינטר של מוריניו. היא בזבזה זמן במודע, ואפילו שחקן אנין-טעם, דריבליסט צרפתי מהוקצע כמו סמיר נאסרי, לא התבייש לשכב על הדשא בניסיון למשוך את השעון. ארסנל, כמו אינטר, שיחקה אלים ואגרסיבי וביצעה 19 עבירות (לעומת 8 בלבד של ברצלונה). הגישה הצינית הזאת בסופו של דבר הובילה לכרטיס האדום שנתן את הנוק-אאוט האחרון למשחק.

כצפוי, ברצלונה חשפה את תחפושת המוריניו של ונגר די מהר (כבר בשער הראשון המבריק של מסי, בתוספת הזמן של המחצית הראשונה). ארסנל היא לא אינטר: אין לה את הכלים להתגונן נגד מכונת כדורגל משומנת כמו ברצלונה. היא לא נבנתה לכך וזה לא הסגנון שלה.

אבל גם אין לארסנל את הכלים להתקיף מול ברצלונה. תזכורת: בעונה הקודמת הגיע ונגר ברבע גמר הצ'מפיונס ליג לקאמפ נואו במטרה לבצע בליץ ולנצח. זה נגמר עם השפלה של 4-1.

 רובין ואן פרסי, שחקן ארסנל מורחק במשחק מול ברצלונה בליגת האלופות / צלם רויטרס

2. ברצלונה. זאת היתה עוד אחת מהשחיטות האלה שבזכותן ברצלונה בנתה את השם שלה כקבוצה הטובה בעולם כיום, ביי-פאר, ואולי גם הגדולה ביותר בהיסטוריה. בארסה התעללה אתמול ביריבה שלה כמו שרק היא מסוגלת: לחץ אטומי על שחקני ארסנל כשהכדור היה ברגליים שלהם; חטיפות של הכדורים, ברוב המקרים עוד לפני קו החצי; ואז - הנעת כדור בלתי פוסקת, שכללה 738 מסירות מוצלחות (ב-85% דיוק), לעומת חוסר אונים של הצד השני (199 מסירות מוצלחות לארסנל ב-59% דיוק).

הטיקי-טאקה נצץ במלוא תפארתו בעיקר בשילוב בין צ'אבי לדני אלבס: השניים התמסרו ביניהם 38 פעמים, יותר מכל צמד שחקנים אחר על המגרש (19 מסירות של אלבס, 19 של צ'אבי).

בארסה חדרה לרחבה של ארסנל פעם אחר פעם ובקלות רבה. היא הצליחה לייצר 10 בעיטות למסגרת, כש-9 מתוכן נבעטו מתוך הרחבה. לזה קוראים משחק התקפה אבסולוטי. "שיחקנו כדורגל מושלם", אמר פפ גווארדיולה. אחרי שמסתכלים על הנתונים, קשה להתווכח איתו.

3. ליגת האלופות. אתה מסתכל על הברצלונה הזאת, אתה רואה איך היא שחטה את ארסנל, שהיא אולי הקבוצה הטובה ביותר בפרמיירליג, שהיא לבטח הליגה הטובה בעולם. אתה רואה את ההתקדמות שברצלונה עשתה העונה, עד כמה הקבוצה האדירה שהיתה לה בשנים הקודמות אפילו השתפרה עוד יותר, בעקבות שפצורים קטנים שעשתה בסגל (אם אפשר לקרוא לדויד וייה ומסצ'רנו שפצורים "קטנים"). אתה שואל את עצמך מי לעזאזל בליגת האלופות יכול למנוע ממנה ללכת שוב עד הסוף.

מנצ'סטר יונייטד? למרות המקום הראשון באנגליה, היא אפורה מדי בשביל לכבוש יותר שערים מבארסה בשני משחקי נוק-אאוט. צ'לסי? אולי בעונות אחרות, אבל לא בנוכחית, שבה כלום לא מתחבר לה. אינטר? ניסים מגיעים פעם בכמה שנים, לא שנתיים ברציפות. באיירן מינכן? עוד אחת שתתמוטט מול משחק הלחץ של אינייסטה ושות'. טוטנהאם? נו, תעשו טובה.

התמונה מתחילה להתבהר: רק "אל-קלאסיקו" מול ריאל מדריד יוכל לספק כדורגל תחרותי ואולי למנוע מבארסה את הזכייה בליגת האלופות. ז'וזה מוריניו הוא אחד שלומד מטעויות, ואת הטעות שלו עם ברצלונה הוא כבר עשה פעם אחת העונה.